כינין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־09:27, 3 ביוני 2017

כִינִין (נכתב גם חינין^[^{דרוש מקור]}; בספרדית: Quinina) הוא תרכובת ארומטית המשמשת בעיקר כתרופה לטיפול בקדחת הביצות (מלריה).

הכינין מופק מקליפת עץ הצ'ינצ'אה, עץ הכינין, שמקורו בדרום אמריקה; ומכאן שמו: בלשון קצ'ואה המילה kina פירושה "קליפה". תרופה זאת הייתה מוּכּרת לרפואה האירופית כבר בשנת 1640, והיא נמכרה לראשונה באנגליה ב-1658.

הגרסה המודרנית של כינין נקראת כּינידין או כּינידוּראן (שם מסחרי). הכינידין הינה נגזרת של הכינין והיא נמצאת בשימוש משנות ה-20 של המאה ה-20.

שימושים

שימושה העיקרי כיום בשמירת קצב לב סדיר באנשים הסובלים מפרפורי פרוזדורים, ומניעת הפרעות קצב בחדרי הלב. בנוסף, משמש הכינין כחומר טעם בתעשיית המזון, בעיקר במשקאות מרירים, כגון ביטר למון ומי טוניק.

הכינין במינונים גבוהים שימש בעבר כטיפול למלריה. בשל תופעות הלוואי שלו, השימוש בו פחת עם גילוייהן של תרופות חדשות למלריה. במינונים נמוכים הכינין משמש למניעת התכווצויות שרירים. במקרים רבים די בשתיית "מי טוניק" כדי להשיג הקלה משמעותית. במינונים הנמוכים לא צפויות תופעות לוואי.

רק במקרים נדירים התרופה עלולה לגרום לדימום תת-עורי, בגלל ירידה במספר טסיות הדם. מנהל המזון והתרופות האמריקאי ה-FDA הגביל את כמות הכינין במשקה שאינו למטרות רפואיות ל-83 מיליגרם לליטר, כמות המהווה בין רבע לחצי כמות לעומת המינון הרפואי המקובל. כיום כמות הכינין במשקה קטנה בהרבה ועומדת על כ-60-70 מיליגרם לליטר, ונועדה רק להקנות מרירות למשקה הקל והממותק. במינון גבוה כינין גורם להפלות, כינין נחשב גם לחומר טרגוני, כלומר גורם לעיוותים בעובר. וכן הכינין גורם לתופעות לוואי נוספות: בחילות, כאבי ראש, חירשות, עיוורון, ובמקרים נדירים אפילו למוות.

היסטוריה

התיאור הראשון של טיפול בעזרת הכינין כתרופה למלריה, בשנת 1633, מיוחס לאנטוניו דה לה קלנצ'ה. לדבריו, מסיונרים ישועים בפרו למדו איך לטפל במלריה בעזרת חומר אבקתי בצבע קינמון שהופק מקליפת העץ שנקרא arbol de calenturas (עץ גלי החום) (שמות אחרים :בשפה ילידית -"קינה", בסיווג של בוטנאים - Ganna periodes, ושנודע גם בשם Cinchona). האבקה שקיבלה את השם "קליפת הישועים" ניתנה במשקה והקלה על החום ועשתה נסים נגד המלריה.

הבריטים תושבי הקולוניות באזורים מוכי מחלת המלריה, נהגו לערבב את מי הטוניק במשקה האלכוהולי ג'ין, וצרכו אותו באופן שוטף כתרופה מונעת בעלת טעם סביר. בארצות הברית משתמשים בתחליף של כינין שקוראים לו quinidine.

קישורים חיצוניים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

ערך זה הוא קצרמר בנושא כימיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-{{שכתוב|נושא=בריאות}}
 [[קובץ:Quinine.png|שמאל|ממוזער|250px|נוסחת המבנה של כינין]]
 '''כִינִין''' (נכתב גם '''חינין'''{{דרוש מקור}}; ב[[ספרדית]]: '''Quinina''') הוא [[ארומטיות|תרכובת ארומטית]] המשמשת בעיקר כ[[תרופה]] לטיפול ב[[קדחת הביצות]] (מלריה).
@@ שורה 5: / שורה 4: @@
 הכינין מופק מקליפת [[עץ]] ה'''צ'ינצ'אה''', עץ הכינין, שמקורו ב[[דרום אמריקה]]; ומכאן שמו: בלשון [[קצ'ואה]] המילה kina פירושה "קליפה". תרופה זאת הייתה מוּכּרת ל[[רפואה]] ה[[אירופה|אירופית]] כבר בשנת [[1640]], והיא נמכרה לראשונה ב[[אנגליה]] ב-[[1658]].
-הגרסה המודרנית של תרופה זאת נקראת '''כּינידין''' או '''כּינידוּראן''' (שם מסחרי). הכינידין הינה [[נגזרת (כימיה)|נגזרת]] של הכינין והיא נמצאת בשימוש מ[[שנות ה-20 של המאה ה-20]]; שימושה העיקרי כיום בשמירת קצב [[לב]] סדיר באנשים הסובלים מפרפורי פרוזדורים, ומניעת הפרעות קצב בחדרי הלב. בנוסף, משמש הכינין כ[[חומר טעם]] ב[[תעשייה|תעשיית]] ה[[מזון]], בעיקר ב[[משקה|משקאות]] מרירים, כגון '''[[ביטר למון]]''' ו'''[[מי טוניק]]'''.
+הגרסה המודרנית של כינין נקראת '''כּינידין''' או '''כּינידוּראן''' (שם מסחרי). הכינידין הינה [[נגזרת (כימיה)|נגזרת]] של הכינין והיא נמצאת בשימוש מ[[שנות ה-20 של המאה ה-20]].
+== שימושים ==
+שימושה העיקרי כיום בשמירת קצב [[לב]] סדיר באנשים הסובלים מפרפורי פרוזדורים, ומניעת הפרעות קצב בחדרי הלב. בנוסף, משמש הכינין כ[[חומר טעם]] ב[[תעשייה|תעשיית]] ה[[מזון]], בעיקר ב[[משקה|משקאות]] מרירים, כגון '''[[ביטר למון]]''' ו'''[[מי טוניק]]'''.
 הכינין במינונים גבוהים שימש בעבר כטיפול למלריה. בשל תופעות הלוואי שלו, השימוש בו פחת עם גילוייהן של תרופות חדשות למלריה. במינונים נמוכים הכינין משמש למניעת התכווצויות שרירים. במקרים רבים די בשתיית "מי טוניק" כדי להשיג הקלה משמעותית. במינונים הנמוכים לא צפויות תופעות לוואי.
@@ שורה 12: / שורה 14: @@
 במינון גבוה כינין גורם ל[[הפלה מלאכותית|הפלות]], כינין נחשב גם לחומר טרגוני, כלומר גורם לעיוותים בעובר. וכן הכינין גורם ל[[תופעות לוואי]] נוספות: בחילות, כאבי ראש, חירשות, עיוורון, ובמקרים נדירים אפילו למוות.
+== היסטוריה ==
 התיאור הראשון של טיפול בעזרת הכינין כתרופה ל[[מלריה]], בשנת [[1633]], מיוחס ל[[אנטוניו דה לה קלנצ'ה]]. לדבריו, [[מיסיון|מסיונרים]] [[ישועים]] ב[[פרו]] למדו איך לטפל ב[[מלריה]] בעזרת חומר אבקתי בצבע [[קינמון]] שהופק מקליפת העץ שנקרא arbol de calenturas (עץ גלי החום) (שמות אחרים :בשפה ילידית -"קינה", בסיווג של בוטנאים - Ganna periodes, ושנודע גם בשם Cinchona). האבקה שקיבלה את השם "קליפת הישועים" ניתנה במשקה והקלה על ה[[חום (תסמין)|חום]] ועשתה נסים נגד המלריה.

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: כינין
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כינין