חרסינה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־22:36, 9 באוקטובר 2020

שולחן ערוך בכלי אוכל מחרסינה, במוזיאון החרסינה במייסן

החרסינה שייכת למשפחת החומרים הקרמיים. צבעה הטבעי הוא לבן, אך אפשר לקשטה ולגוונה בשלל צבעים. בחרסינה משתמשים בעיקר לכלי אוכל (צלחות, כוסות וכדומה), לאגרטלים וליצירת בובות חרסינה.

שמה של החרסינה בעברית הושפע ממקורה ההיסטורי, והוא הלחם המילים חרס+סין. גם בשפות רבות אחרות חרסינה ("פורצלן" באנגלית) מכונה לעיתים כשם נרדף "סין" (china באנגלית, למשל). המילה "פורצלן" הגיעה ללשונות אירופה מאיטלקית, porcellana, שם היא מופיעה לראשונה במאה ה-13, ומציינת צדף מסוג "פי-הכושי" - הקשר לחרסינה הוא כנראה המראה המזכיר צדף. שמו של הצדף נגזר מהמילה "porcella", שפירושו "חזירה קטנה" או "פות", בגלל דמיונם של הצדפים לאיבר המין הנשי.^[1]

סוגי קרמיקה

משפחת כלי הקרמיקה כוללת שלוש קבוצות:

כלי חרס
כלי טין אבן (אנ')
חרסינה

המשותף לשלושת סוגי הקרמיקה הוא השימוש בחרסית, שאותה מערבבים עם חומרים אחרים ועם מים. לאחר עיצוב הכלים מייבשים אותם בשמש או בחום. ניתן לצבעם ולזגגם או להשאירם בצבעם המקורי.

החרסינה שונה במרכיביה מכלי קרמיקה אחרים. בעוד שהקרמיקה המוכרת עשויה חומר פשוט, ורוב הכלים המיוצרים ממנה עבים, כבדים ואטומים לאור, החרסינה היא שילוב בין שני חומרים: חרסית לבנה - קאולין ופצלת שדה מותכת מסוג פטונטס. שילוב זה מאפשר קבלת חומר חזק במיוחד, קל, דקיק ובעל שקיפות.

היסטוריה

הסינים היו הראשונים שייצרו כלי חרסינה. כלי חרסינה נעשו החל בתקופת שושלת האן במאה השנייה. כבר במאה ה-7 כלי החרסינה הסיניים נודעו למרחוק ונחשבו לכלי יוקרה מבוקשים ביותר בקרב מעמדות האצולה האירופיים. אחד הסגנונות הפופולריים היה סגנון סנקאי שהשפיע על צורות החרסינה במזרח התיכון וגם באיטליה. הסינים שמרו בקפדנות על סוד ייצור החרסינה ורק במאה ה-18 הצליחו באירופה ליצור חרסינה בעיר מייסן שבגרמניה ב-1708. חלוצי עיבוד החרסינה באירופה היו הגרמנים אהרנפריד ולטר פון צ'ירנהאוס ויוהאן פרידריך בטגר שחיו בסקסוניה.

ייצור החרסינה

כדי לייצר חרסינה מערבבים יחד קאוליניט ופטונטס, שוחקים אותם לאבקה עדינה, ומוסיפים לה מים. מהתערובת שנוצרה מעצבים את הצורה הרצויה למוצר, מייבשים אותו ושורפים אותו בתנור בטמפרטורה גבוהה במיוחד - כ-1160 מעלות צלזיוס. לאחר השרפה בא שלב העיטורים, בסופו מושחים זיגוג על המוצר, דבר הנותן לו את הברק הסופי. בסיום תהליך הזיגוג שורפים את המוצר פעם שנייה. כלי החרסינה הראשונים היו לרוב לבנים וחסרי עיטורים, אך עם הזמן נוספו להם עיטורים רבים מסוגים וטכניקות שונות.

סוגי חרסינה

קיימים סוגים שונים של חרסינה, השוני ביניהם נובע מהיחס בין שני מרכיבי החומר וטמפרטורת השרפה. ככל שהחרסינה עוברת שרפה בטמפרטורה גבוהה יותר, כך החומר שמתקבל חזק יותר, עמיד יותר, שקוף יותר, דק ואיכותי יותר. שינוי ריכוז המרכיבים קאולין ופטונטס או הוספה של מרכיבים נוספים כמו גיר, קוורץ או אפר עצמות משפיעים על תכונות המוצר הסופי כגון שקיפות, הגוון והגמישות של החומר. לדוגמה תוספת של אבק עצמות מעניקה לחרסינה את הגוון הלבן הנקי.

צביעת החרסינה בתוספת העיטור המקשט אותה מעניק את המראה הייחודי לכל כלי ומהווה למעשה מעיין חותם אישי של בית מלאכה. הפורצלנים הסיניים עוטרו בהרבה ציורי עלים, פרחים או דמויות מיתולוגיות. כלי החרסינה הקדומים היו בצבע כחול על רקע לבן ורק בתקופות מאוחרות יותר החלו לייצר כלי חרסינה צבעוניים.

תכונות

חרסינה היא שבירה, אטומה לנוזלים, אינה סובלת משיתוך, עמידה לרוב הכימיקלים, רוב סוגי החרסינה לא מעבירים גם גזים.

חרסינה היא בעלת כושר בידוד חשמלי גבוה ומוליכות חשמלית נמוכה.

ממפעלי החרסינה המפורסמים בעולם

רוזנטל, גרמניה - נפתח בשנת 1879 בעיר זלב בגרמניה
ספוד (אנגלית Spode), אנגליה
מייסן, פורצלן דרזדן, גרמניה, הייצור התחיל בשנת 1708
פורצלן דלפט, הולנד
פורצלן לימוז', צרפת
קוזניצובה, פופוב, רוסיה
הרנד - הונגריה

ראו גם

אריח פורצלן

קישורים חיצוניים

אילנה גרף, החרסינה הכחולה של דלפט
"PM&M - German and related porcelain marks and manufacturer history", אתר מקיף למדי (באנגלית) המתאר סמלים מסחריים והיסטוריה של יצרני פורצלן שונים, בעיקר בגרמניה ובמזרח אירופה
חרסינה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ מילון האטימולוגיה המקוון

[1] מילון האטימולוגיה המקוון

[1]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 [[קובץ:Meissen-Porcelain-Table.JPG|שמאל|ממוזער|250px|[[שולחן]] ערוך בכלי אוכל מחרסינה, ב[[מוזיאון]] החרסינה ב[[מייסן]]]]
 [[קובץ:Bettelweib_Limbach_ca_1785_rem.jpg|ממוזער|שמאל|250px|בובת חרסינה]]
-'''החרסינה''' שייכת למשפחת ה[[חומר קרמי|חומרים הקרמיים]]. [[צבע|צבעה]] הטבעי הוא [[לבן]], אך אפשר לקשטה ולגוונה בשלל צבעים. בחרסינה משתמשים בעיקר לכלי אוכל (צלחות, כוסות וכדומה), לאגרטלים וליצירת [[בובת חרסינה|בובות חרסינה]].
+'''החרסינה''' שייכת למשפחת ה[[חומר קרמי|חומרים הקרמיים]]. [[צבע]]ה הטבעי הוא [[לבן]], אך אפשר לקשטה ולגוונה בשלל צבעים. בחרסינה משתמשים בעיקר לכלי אוכל (צלחות, כוסות וכדומה), לאגרטלים וליצירת [[בובת חרסינה|בובות חרסינה]].
 שמה של החרסינה בעברית הושפע ממקורה ההיסטורי, והוא [[הלחם]] המילים חרס+סין. גם בשפות רבות אחרות חרסינה ("פורצלן" ב[[אנגלית]]) מכונה לעיתים כשם נרדף "סין" (china באנגלית, למשל). המילה "פורצלן" הגיעה ללשונות אירופה מאיטלקית, porcellana, שם היא מופיעה לראשונה במאה ה-13, ומציינת צדף מסוג "[[פי-הכושי (חילזון)|פי-הכושי]]" - הקשר לחרסינה הוא כנראה המראה המזכיר צדף. שמו של הצדף נגזר מהמילה "porcella", שפירושו "[[חזיר הבית|חזירה]] קטנה" או "[[פות]]", בגלל דמיונם של הצדפים לאיבר המין הנשי.{{הערה|1=[http://www.etymonline.com/index.php?search=porcellana מילון האטימולוגיה המקוון]}}
@@ שורה 8: / שורה 8: @@
 משפחת כלי הקרמיקה כוללת שלוש קבוצות:
 #כלי חרס
 #[[כלי טין אבן]] {{אנ|Stoneware}}
 #חרסינה
@@ שורה 16: / שורה 16: @@
 ==היסטוריה==
-ה[[סין (אזור)|סינים]] היו הראשונים שייצרו כלי חרסינה. כלי חרסינה נעשו החל בתקופת שושלת האן ב[[המאה השנייה|מאה השנייה]].  כבר [[המאה ה-7|במאה ה-7]] כלי החרסינה הסיניים נודעו למרחוק ונחשבו לכלי יוקרה מבוקשים ביותר בקרב מעמדות האצולה ה[[אירופה|אירופיים]]. אחד הסגנונות הפופולריים היה סגנון [[סנקאי]] שהשפיע על צורות החרסינה במזרח התיכון וגם ב[[איטליה]]. הסינים שמרו בקפדנות על סוד ייצור החרסינה ורק ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]] הצליחו באירופה ליצור חרסינה בעיר [[מייסן]] שב[[גרמניה]] ב-[[1708]]. חלוצי עיבוד החרסינה באירופה היו הגרמנים [[אהרנפריד ולטר פון צ'ירנהאוס]] ו[[יוהאן פרידריך בטגר]] שחיו ב[[סקסוניה]].
+ה[[סין (אזור)|סינים]] היו הראשונים שייצרו כלי חרסינה. כלי חרסינה נעשו החל בתקופת שושלת האן ב[[המאה השנייה|מאה השנייה]]. כבר [[המאה ה-7|במאה ה-7]] כלי החרסינה הסיניים נודעו למרחוק ונחשבו לכלי יוקרה מבוקשים ביותר בקרב מעמדות האצולה ה[[אירופה|אירופיים]]. אחד הסגנונות הפופולריים היה סגנון [[סנקאי]] שהשפיע על צורות החרסינה במזרח התיכון וגם ב[[איטליה]]. הסינים שמרו בקפדנות על סוד ייצור החרסינה ורק ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]] הצליחו באירופה ליצור חרסינה בעיר [[מייסן]] שב[[גרמניה]] ב-[[1708]]. חלוצי עיבוד החרסינה באירופה היו הגרמנים [[אהרנפריד ולטר פון צ'ירנהאוס]] ו[[יוהאן פרידריך בטגר]] שחיו ב[[סקסוניה]].
 ==ייצור החרסינה==
-כדי לייצר חרסינה מערבבים יחד [[קאוליניט]] ו[[פטונטס]], שוחקים אותם לאבקה עדינה, ומוסיפים לה מים. מהתערובת שנוצרה מעצבים את הצורה הרצויה למוצר, מייבשים אותו ושורפים אותו בתנור בטמפרטורה גבוהה במיוחד -  כ-1160 [[מעלות צלזיוס]]. לאחר השרפה בא שלב העיטורים, בסופו מושחים זיגוג על המוצר, דבר הנותן לו את הברק הסופי. בסיום תהליך הזיגוג שורפים את המוצר פעם שנייה. כלי החרסינה הראשונים היו לרוב לבנים וחסרי עיטורים, אך עם הזמן נוספו להם עיטורים רבים מסוגים וטכניקות שונות.
+כדי לייצר חרסינה מערבבים יחד [[קאוליניט]] ו[[פטונטס]], שוחקים אותם לאבקה עדינה, ומוסיפים לה מים. מהתערובת שנוצרה מעצבים את הצורה הרצויה למוצר, מייבשים אותו ושורפים אותו בתנור בטמפרטורה גבוהה במיוחד - כ-1160 [[מעלות צלזיוס]]. לאחר השרפה בא שלב העיטורים, בסופו מושחים זיגוג על המוצר, דבר הנותן לו את הברק הסופי. בסיום תהליך הזיגוג שורפים את המוצר פעם שנייה. כלי החרסינה הראשונים היו לרוב לבנים וחסרי עיטורים, אך עם הזמן נוספו להם עיטורים רבים מסוגים וטכניקות שונות.
 ==סוגי חרסינה==
-קיימים סוגים שונים של חרסינה, השוני ביניהם נובע מהיחס בין שני מרכיבי החומר וטמפרטורת השרפה. ככל שהחרסינה עוברת שרפה בטמפרטורה גבוהה יותר, כך החומר שמתקבל חזק יותר, עמיד יותר, שקוף יותר, דק ואיכותי יותר. שינוי ריכוז המרכיבים קאולין ופטונטס ו/או הוספה של מרכיבים נוספים כמו [[אבן גיר|גיר]], [[קוורץ]] או אפר עצמות משפיעים על תכונות המוצר הסופי כגון שקיפות, הגוון והגמישות של החומר. לדוגמה תוספת של אבק עצמות מעניקה לחרסינה את הגוון הלבן הנקי.
+קיימים סוגים שונים של חרסינה, השוני ביניהם נובע מהיחס בין שני מרכיבי החומר וטמפרטורת השרפה. ככל שהחרסינה עוברת שרפה בטמפרטורה גבוהה יותר, כך החומר שמתקבל חזק יותר, עמיד יותר, שקוף יותר, דק ואיכותי יותר. שינוי ריכוז המרכיבים קאולין ופטונטס או הוספה של מרכיבים נוספים כמו [[אבן גיר|גיר]], [[קוורץ]] או אפר עצמות משפיעים על תכונות המוצר הסופי כגון שקיפות, הגוון והגמישות של החומר. לדוגמה תוספת של אבק עצמות מעניקה לחרסינה את הגוון הלבן הנקי.
 צביעת החרסינה בתוספת העיטור המקשט אותה מעניק את המראה הייחודי לכל כלי ומהווה למעשה מעיין חותם אישי של [[בית מלאכה]]. הפורצלנים הסיניים עוטרו בהרבה ציורי עלים, [[פרח]]ים או דמויות [[מיתולוגיה|מיתולוגיות]]. כלי החרסינה הקדומים היו בצבע כחול על רקע לבן ורק בתקופות מאוחרות יותר החלו לייצר כלי חרסינה צבעוניים.
@@ שורה 52: / שורה 52: @@
 ==הערות שוליים==
 {{הערות שוליים}}
+[[קטגוריה:אמנות: חומרי גלם]]
 [[קטגוריה:טכניקות פיסוליות]]
+[[קטגוריה:סין: המצאות]]
 [[קטגוריה:פיסול קרמי]]
-[[קטגוריה:אמנות: חומרי גלם]]
-[[קטגוריה:סין: המצאות]]

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: חרסינה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חרסינה