טבל – הבדלי גרסאות
מאין תקציר עריכה |
מ הרחבה, קישורים פנימיים |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
ב[[הלכה]] ה[[יהדות|יהודית]], '''טבל''' הוא כינוי ל[[ |
ב[[הלכה]] ה[[יהדות|יהודית]], '''טבל''' הוא כינוי ל[[תבואה]] או [[פירות]] שעדיין לא הופרשו ממנו [[תרומות ומעשרות]], וכן עיסה שלא הופרשה ממנה [[הפרשת חלה|חלה]]. |
||
מקור המושג הוא בספר [[ויקרא]]: "וְאִישׁ כִּי יאכַל קדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו וְנָתַן לַכּהֵן אֶת הַקּדֶשׁ: וְלא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה': הִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲון אַשְׁמָה בְּאָכְלָם אֶת קָדְשֵׁיהֶם כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם" (פרק כב, פסוקים יד-טז). |
מקור המושג הוא בספר [[ויקרא]]: "וְאִישׁ כִּי יאכַל קדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו וְנָתַן לַכּהֵן אֶת הַקּדֶשׁ: וְלא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה': הִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲון אַשְׁמָה בְּאָכְלָם אֶת קָדְשֵׁיהֶם כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם" (פרק כב, פסוקים יד-טז). |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
בפסוקים אלה מוזכר הטבל במילה "קודש" (מלשון [[קדושה (יהדות)|קדוש]]) אך זה אותו הדבר, כמו שכותב ה[[רמב"ם]]: "כל אוכל שהוא חייב להפריש ממנו תרומה ומעשרות, קודם שיפריש ממנו נקרא '''טבל'''". ([[משנה תורה]], הלכות [[מאכלות אסורות]], פרק י הלכה יט) |
בפסוקים אלה מוזכר הטבל במילה "קודש" (מלשון [[קדושה (יהדות)|קדוש]]) אך זה אותו הדבר, כמו שכותב ה[[רמב"ם]]: "כל אוכל שהוא חייב להפריש ממנו תרומה ומעשרות, קודם שיפריש ממנו נקרא '''טבל'''". ([[משנה תורה]], הלכות [[מאכלות אסורות]], פרק י הלכה יט) |
||
הטבל אסור באכילה עד שיפרישו ממנו |
הטבל אסור באכילה עד שיפרישו ממנו כל [[מתנות כהונה|מתנות הכהונה]] והלווייה (מלשון [[לוי (יהדות)|לוי]]), שאז הוא נעשה ל[[חולין]] ומותר. |
||
דרשו את ההשם '''טבל''' הוא צירוף של שתי המלים "טב-לא", כלומר לא-טוב, בלתי מתוקן. |
|||
==קישורים חיצוניים== |
|||
* {{ויקישיבה|טבל}} |
|||
{{קצרמר|יהדות}} |
{{קצרמר|יהדות}} |
||
גרסה מ־13:44, 8 במאי 2009
בהלכה היהודית, טבל הוא כינוי לתבואה או פירות שעדיין לא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות, וכן עיסה שלא הופרשה ממנה חלה.
מקור המושג הוא בספר ויקרא: "וְאִישׁ כִּי יאכַל קדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו וְנָתַן לַכּהֵן אֶת הַקּדֶשׁ: וְלא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה': הִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲון אַשְׁמָה בְּאָכְלָם אֶת קָדְשֵׁיהֶם כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם" (פרק כב, פסוקים יד-טז). הנאמר בפסוק "ולא יחללו" הוא מלשון חולין, שאין לעשות בו מעשה חולין ולכן אסור לאכול ממנו.
בפסוקים אלה מוזכר הטבל במילה "קודש" (מלשון קדוש) אך זה אותו הדבר, כמו שכותב הרמב"ם: "כל אוכל שהוא חייב להפריש ממנו תרומה ומעשרות, קודם שיפריש ממנו נקרא טבל". (משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות, פרק י הלכה יט)
הטבל אסור באכילה עד שיפרישו ממנו כל מתנות הכהונה והלווייה (מלשון לוי), שאז הוא נעשה לחולין ומותר.
דרשו את ההשם טבל הוא צירוף של שתי המלים "טב-לא", כלומר לא-טוב, בלתי מתוקן.
