חלה (מתנות כהונה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הפרשת חלה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: הטקסט נכתב בשפה הלכתית. יש לפשט את האמור כאן כך שקורא ללא ידע מוקדם יוכל להבין על מה מדובר.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מצוות חלה
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוקים י"ח-כ"א
משנה מסכת חלה
תלמוד ירושלמי מסכת חלה
משנה תורה הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין, פרקים ה'-ח'
שולחן ערוך יורה דעה, סימנים שכ"ב-ש"ל
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה קל"ג
ספר החינוך, מצווה שפ"ה

תרומת חלה (או ראשית עריסותיכם או נתינת חלה או הפרשת חלה) היא מצווה מהתורה להקדיש לה' את עריכת הבצק הראשונה שנוטלים מעיסת הבצק, ממנה מכינים מאפים מחמשת מיני דגן. כמו תרומה גדולה, גם החלה ניתנת לכהן ונאכלת בטהרה. עיסה החייבת בהפרשת חלה היא כזו ששיעור הקמח שבה הוא לפחות עשירית האיפה. מצוות החלה מהתורה היא מעיסה שלשו אותה בארץ ישראל בלבד, אולם חכמים תיקנו להפריש חלה גם מעיסה שנעשתה מחוץ לארץ. כיום מקובל שכלל התרומות והמעשרות מופרשים מראש ממוצרים הנמכרים עם חותמת כשרות ואין צורך להפריש מהם שוב.

אין לאכול מהעיסה לפני שהופרשה ממנה התרומה, בדומה לדין טבל האוסר אכילת יבולים שלא הופרשו מהם התרומות או המעשרות[1]. מצוות הפרשת חלה היא אחת משלוש המצוות שנמסרו לנשים (חלה, נידה והדלקת הנר), אף על פי שגברים חייבים במצווה זו כמו הנשים.

מקור המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצווה מופיעה בתורה בפרשת שלח לך שבספר במדבר, בפסוקים אלו בולט הקשר בין מצוות הרמת החלה לבין כניסת עם ישראל לארצם, ארץ ישראל:

בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ... וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה' רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַה' תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם

אזכור נוסף למצווה זו מופיע בתיאור ימי שיבת ציון בראשית בית שני. בספר נחמיה מופיעה כריתת אמנה לפיה מתחייב העם ללכת בתורת אלוהיו, ובה מוזכרת מצוות תרומת החלה לכהנים:

אֲנַחְנוּ כֹּרְתִים אֲמָנָה וְכֹתְבִים וְעַל הֶחָתוּם שָׂרֵינוּ...בָאִים בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה לָלֶכֶת בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִתְּנָה בְּיַד מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים וְלִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְו‍ֹת ה' אֲדֹנֵינוּ ..וְאֶת רֵאשִׁית עֲרִיסֹתֵינוּ..נָבִיא לַכֹּהֲנִים

מצוות חלה ניתנה לבני ישראל אחר חטא המרגלים[2]. נימוק אחד לעיתוי זה הוא כי לאחר החטא רצה האל לתת אפשרות לבני ישראל להתברך ולכן ציווה אותם להפריש חלה, קיום מצווה זו תגרום ברכה בבית[3]. נימוק שני למצווה הוא שנתינת חלה לכהן היא מעין אמירת תודה לאל על הגשמים המצמיחים את התבואה (בניגוד למצרים בה יש לטרוח ולשאוב מים מן הנילוס)[4].

בנביאים ובחז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

היות שחלה נחשבת כתרומה, היא נכללת בברכה המובאת בספר מלאכי "ובחנוני נא בזאת..והריקותי לכם ברכה עד בלי די" (מלאכי). גם הנביא יחזקאל מזכיר ברכות מיוחדות למקיימים מצווה זו; "וְרֵאשִׁית כָּל בִּכּוּרֵי כֹל וְכָל תְּרוּמַת כֹּל מִכֹּל תְּרוּמוֹתֵיכֶם לַכֹּהֲנִים יִהְיֶה וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ " (יחזקאל מד ל)[5]. במדרש מבואר שמצוות חלה מיוחדת בכך שדוד המלך השיג כפרה על מעשיו עם אוריה החתי על ידי קיום מצווה זו[6]. בתלמוד בבלי מובא שמן השמים עונשים על ביטולה על ידי שמונעים ברכה "במכונס", ומארה משתלחת בשעורים, ובעלי השדות זורעים זרע וזרים באים ונהנים מיבולם בלי תשלום לבעלים[7].

קיום המצוה בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שריפת בצק שהופרש לחלה

החלה צריכה להיאכל על ידי כהן בטהרה. מאחר שבימינו לא ניתן להקפיד על דיני טהרה, קיום המצווה בצורה זו לא ייתכן. בתלמוד בבלי[8] נחלקו האמוראים על תוקפה של המצווה בימינו: לדעת ריש לקיש[9] המצווה היא תקנת חכמים, ואילו לדעת רבי יוחנן המצווה היא מן התורה[10]. לדעת הרמב"ן, מצוות תרומת חלה כוללת שני חלקים: החלק הראשון הוא "הפרשת" חלקו של הכהן, החלק השני הוא מסירת החלה לכהן[11], ועיקר המצווה היא מסירת החלה לכהן[12].

נהוג להפריש חלה בשיעור 'כלשהו' בלבד ולשרוף אותה בלי לתת אותה לכהן. אולם ישנה עדיפות לתת את החלה לכהן שייהנה ממנה באופני היתר (כגון שיאכיל אותה לבהמתו, ייהנה מחום השריפה וכדומה)[13], וכן כדי להימנע מאיסור בל תשחית[14], כי לישראל אסור ליהנות מן החלה הנשרפת או להאכילה לבהמתו[15].

במשך השנים הפרשת החלה קיבלה גוון טקסי הכולל אירוע רב משתתפים בו נשים מפרישות חלה כסגולה לפריון, לידה קלה, מציאת בן זוג, או כל עניין אחר. בשנים האחרונות טקסים אלו הפכו לפופולריים ומשתתפות בהם גם נשים שאינן דתיות[16].

דיני הפרשת חלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לשאר תרומות ומעשרות, הפרשת חלה היא מצווה התלויה בארץ, ואילו מדרבנן, המצווה נוהגת גם בחוצה לארץ[17]. חיוב תרומת החלה קיים רק בעיסה העשויה מאחד מחמשת מיני דגן בלבד; חיטה, שעורה, כוסמין, שיפון ושיבולת שועל[18].

מאחר שהמצווה חלה רק לאחר לישת העיסה, החובה לתרום חלה גם בשנת השמיטה[19], ואף תבואה שמקורה בהפקר (כגון עני שאסף לקט, שכחה ופאה) ופטורה ממעשר, חייבת בחלה. גם הלשים עיסה ממעשר שני בירושלים חייבים בתרומת חלה[20]. למרות שיש דעות שהלווים פטורים מנתינת חלק ממתנות הכהונה (כגון זרוע לחיים וקיבה), הם חייבים לתת תרומת מחלתם[21].

אין מפרישים חלה בלא רשות בעל העיסה. לכתחילה עדיף להפריש חלה מן הבצק, אך אם שכח, אפשר להפריש מן הלחם האפוי. כמו כן יש להקפיד להשליך את החתיכה המופרשת בדרך כבוד, ולא להכניסה לתנור לאפייה כי היא עלולה לאסור באכילה את שאר הבצק הנאפה. לדעת הרב מרדכי אליהו יש לעטפה בשתי שקיות לפני השלכתה לאשפה. ויש שמקפידים לשרפה.

כמות הקמח המחויבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמות הקמח המינימלית ממנה יש חובה להפריש היא "עשירית האיפה", דבר הנלמד מהפסוק "ראשית עריסותיכם". מכאן למדו חז"ל, שרק אפיית כמות בנפח של "עיסת מדבר" - שנחשבת כעיסה חשובה - חייב בחלה. נושא הכמות המינימלית של הקמח שממנה יש להפריש חלה שנוי במחלוקת מתקופת התנאים ועד ימינו. נקבעה להלכה שיטת חכמים שיש להפריש מכמות קמח בנפח של 43.2 פעמים כביצה. אלא שנחלקו אחרוני הדורות האחרונים מהו נפח כביצה. יש אומרים, על פי עדותו של הרמב"ם, שהוא נפח של 50 סמ"ק. יש אומרים שהוא נפח של 57.6 סמ"ק[22]. ויש שהחמירו לחשוש שנפח הביצים בעבר היה כפול מנפחן בימינו, ולכן נפחה הוא 100 סמ"ק[23].

בהתחשב בכך שמשקל הקמח הוא כשני שלישים מנפחו[24], יוצא שמשקל הקמח המחייב בהפרשת חלה בברכה לפי השיטה הראשונה קרוב ל-1,500 גרם קמח, קילו וחצי. לפי הדעה השנייה המשקל הוא 1,666 גרם, ולדעה השלישית משקל זה היה אמור להיות קרוב ל-2,900 גרם, אך מכיוון שהחזון איש, בעלי שיטה זו, מצא שבפועל משקל הקמח בנפח המחייב בחלה הוא כמחצית מנפחו, ולא שני שלישים ממנו, לכן הורה לחשוש ולהפריש חלה כבר מ 2,250 גרם. מסיבה זו נהוג למעשה להחמיר להפריש ללא ברכה כבר מ-1,240 גרם קמח, שהוא כמחצית נפח הקמח המחייב בחלה לפי השיטה השנייה (ליתר דיוק 1,244.16 גרם), שכביצה היא 57.6 סמ"ק.

זמן ההפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחלקו התנאים במשנה ממתי חל החיוב להפריש את תרומת החלה, לדעת רבי עקיבא חייבים להפריש את התרומה אחר האפייה (מש"יקרום" הלחם בתנור), ואילו לדעת רבי יוחנן בן נורי חייבים להפריש את מתנת החלה מן העיסה עוד טרם אפייתה ורק בדיעבד ניתן להפריש החלה אחר גמר האפייה. לשתי הדעות ניתן לתת לכהן לחם אפוי ולא בצק. להלכה נפסק כרבי יוחנן בן נורי[25].

בנוסף לכך, נחלקו הראשונים האם חובת הפרשת החלה מהעיסה מתחילה רק לאחר סיום לישת הבצק[26], או שכבר מאז שנותנים את המים אל הקמח חובה להפריש חלה, ואסור לאכול מעיסה זו עד שיפרישו ממנו חלה[27]. ובדעת הרמב"ם נחלקו אם סובר כדעה הראשונה[28]. או השניה[29].

שיעור תרומת החלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעור ההפרשה לא מצוין בפירוש בתורה, אלא נאמר - "ראשית עריסותיכם", ללא שיעור מדויק. על כן מן התורה די להפריש כמות כל שהיא. אמנם חז"ל קבעו שני שיעורי הפרשה - אחת לאפיה ביתית, ואחת למאפייה עסקית:

  • אפיה ביתית - אחת מעשרים וארבעה מן העיסה (1/24).
  • מאפיה עסקית - אחת מארבעים ושמונה מן העיסה (1/48).
  • בזמננו מפרישים, רק חתיכה קטנה ("כלשהו"), כי התרומה לא נמסרת לכהן לאכילה אלא נשרפת.
  • בנוסף קבעו חז"ל כי אין להפריש חלה שלמה בלא להותיר חלק ממנה למאכל: 'העושה כל עיסתו חלה להפרשה, לא עשה כלום עד שישאיר קצת'.

בחוץ לארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרשת חלה במאפיית מצות בברוקלין על ידי "צירוף סל"

מחוץ לארץ ישראל מצוות הפרשת חלה היא רק מדרבנן מטעם "שלא תשתכח תורת חלה" כך שהחלה אינה קדושה[30]. בראשית התקנה, הדין היה שכאשר ישנו בנמצא כהן שאינו טמא בטומאה היוצאת מגופו, אף שכל הכהנים בחוץ לארץ טמאים בטומאת מת מדברי חכמים משום טומאת ארץ העמים, התירו חכמים לתת לו את החלה לאכילה, אף אם הוא רק כהן מוחזק שאינו כהן מיוחס. כאשר אין בנמצא כהן טהור מטומאה היוצאת מגופו, היו מפרישים שתי חלות, אחת נשרפת ואחת נאכלת אף לכהן שטמא בטומאה היוצאת מגופו[31]. לאחר ברכת המוציא לחם מן הארץ הכהן היה מברך " ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצוונו לאכול תרומה" [32].

אמנם עם השנים התקבל מנהג שאף בחוץ לארץ מפרישים חלה אחת ושורפים אותה, כפי שעושים בהפרשת חלה בארץ ישראל מאז שהפסיקו להקפיד על טומאה וטהרה[33]. וכך המנהג עד היום.

באפיית מצות לפסח בחוץ לארץ, יש מקפידים שמעיסת הבצק עבור מצה שמורה של ליל הסדר תופרש חלה לאכילה (ולא לשריפה) על ידי כהן[34]. מאידך, יש הסוברים שבזמן הזה אין אף כהן הראוי לאכול את החלה שכן גם חזקת הכהונה הורעה מאחר שכל אדם המצהיר שהוא כהן נוהג בדיני כהונה.

ברכה על הפרשת חלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניחים את העיסה בקערה, מברכים על ההפרשה ומוציאים חתיכת בצק מתוך העיסה. נוהגים שלאחר הברכה אומרים "הרי זו חלה"[35]. בראשונים מוזכרים מספר נוסחים לברכה: 'להפריש חלה', 'להפריש תרומה' או 'להפריש חלה תרומה'. כיום נוהגים הספרדים לומר "להפריש חלה תרומה", ומנהג האשכנזים לומר "להפריש חלה" בלבד, ויש מהאשכנזים שמוסיפים "להפריש חלה מן העיסה"[36].

יש כיום הנוהגות לומר תפילה קצרה לאחר הפרשת חלה. להלן דוגמה לנוסח תפילה פופולרי:

...תחשב הרמת החלה שאני מרימה כמו הקורבן שהוקרב על גבי המזבח ותתקבל ברצון. וכמו בזמן שבית המקדש היה קיים, הייתה החלה נתונה לכהן והייתה זו לכפרת עוונות, כך תהיה הפרשה זו לכפרת עוונותיי ואז אהיה כאילו נולדתי מחדש נקייה מחטא ועוון ואוכל לקיים מצוות שבת קודש והימים הטובים עם בעלי (וילדינו), להיות ניזונים מקדושת הימים האלה. ובזכות מצוות חלה יהיו ילדינו ניזונים תמיד מידיו של הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו וחסדיו וברוב אהבה. ותקבל מצוות חלה כאילו נתתי מעשר. וכשם שהנני מקיימת מצוות חלה בכל לבי, כך יתעוררו רחמיו של הקדוש ברוך הוא לשמרני מצער וממכאובים כל הימים...[37]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו למשל תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ"ו, עמוד ב', שם הוזכרה ההשוואה בין בצק שלא הופרשה ממנו חלה לטבל. וכן בתלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל', עמוד ב' "חולין הטבולין לחלה".
  2. ^ בתלמוד ירושלמי מבואר שהמרגלים -בחזרתם למחנה ישראל- ליעגו על משה ואהרן ועסקיהם בתורת חלה למרות שאינם נכנסים ארצה -תענית כג:
  3. ^ ספורנו לבמדבר טו כ
  4. ^ כל"י במדבר כו סד
  5. ^ שיחת קודש מהאדמו"ר מליובאוויטש ו' ניסן תשל"ד; כ"ו סיון תשל"ו
  6. ^ "בהאי ג"ם אתכפר דוד והאי איהו שיעורא דחלה מ"ג ביצים ותוספת חומש ביצה רמיז וחמישיתו יוסף עליו" - השמטות לספר זהר מהתחלת הטקסט
  7. ^ מסכת שבת דף לב עמוד ב
  8. ^ מסכת יבמות דף פא עמוד א
  9. ^ וכמוהו סברו הרמב"ם (תרומות א,כו) ורבי יוסף קארו (בית יוסף בטור יורה דעה סימן של"א)
  10. ^ וכך סברו השל"ה (שלה א שמט) שמצטט את דברי ספר החרידים; "הראב"ד ורש"י ובעלי תוספות ורבינו שמשון פסקו כרבי יוחנן וכן..יוסף טוב עלם ו..ר' מתתיה ו..בעל העזר ו..אליעזר טהור קודש"
  11. ^ בא ללמד שההרמה וההרמה הם שתי מצות שלא נאמר שדי בהרמה לבד..לכן אמר בכאן "תרימו" ושם (דברים יח) "תתן לו" - רמב"ן השגות למניין המצוות שרש י"ב כפי שהובא בפירוש "התורה והמצווה" לספרי במדבר טו יט סעיף קטן כד. ומבוסס על דברי רבי יונתן המובאים בספרי. וכן דעת התוספות רי"ד בפירושו לתלמוד - מסכת קידושין דף נ"ח עמוד ב
  12. ^ כך כפי ביטוי הכתוב "נתינה" שו"ת נוב"י מהד"ת סי' רא
  13. ^ רמב"ם הלכות תרומות פרק ב, הלכה יד: "התרומה לכהן בין טהורה בין טמאה אפילו נטמא הדגן או התירוש כולו קודם שיפריש הרי זה חייב להפריש ממנו תרומה בטומאה וליתנה לכהן"
  14. ^ של"ה חלק א דף שנ"ד ; בכך גם עומדים על קיום דברי המשנה שלא ישתכח תורת חלה מישראל -מסכת חלה ד:ז
  15. ^ ספר התרומה דף 31–34 (מהדורת מכון התורה והארץ, אשקלון תשסח)
  16. ^ גילי כהןחיילות בטירונות השתתפו בטקס הפרשת חלה מטעם הרבנות הצבאית, באתר הארץ, 23 בנובמבר 2015.
  17. ^ משנה מסכת חלה, פרק ג
  18. ^ משניות מסכת חלה א א | ספרי במדבר טו:כא
  19. ^ תלמוד בבלי מסכת בכורות דף יב
  20. ^ ספרי לספר במדבר טו כא
  21. ^ ספרי במדבר טו יט סק כ"ד (דפוס "התורה והמצווה")
  22. ^ רבי חיים נאה, שחישב את שיטת הרמב"ם על פי דרהם טורקי (עי' בערך כביצה).
  23. ^ חזון איש.
  24. ^ רמב"ם בפירוש המשנה על עדויות א, ב.
  25. ^ ספרי במדבר טו כא סעיף קטן כה
  26. ^ ר"ש, ריבמ"ץ ורא"ש על משנה, מסכת חלה, פרק ג', משנה א'. רמב"ן, רשב"א, ריטב"א ומאירי על תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ"ו, עמוד ב' ועוד
  27. ^ תוספות על מסכת נדה דף ו', עמוד ב'. קרבן העדה ופני משה על הירושלמי בפסחים פרק ג, הלכה ג. ספר התרומה סימן פד.
  28. ^ כסף משנה ורדב"ז על משנה תורה לרמב"ם ביכורים ח, ב
  29. ^ כך הבין הראב"ד בהשגותיו על הרמב"ם ביכורים ח, ב, את דברי הרמב"ם. מאירי על קידושין מו, ב.
  30. ^ רבינו אשר, קיצור פסקים למסכת חולין, ח ד
  31. ^ (מפרשא חלה אחריתי כי היכי דלא תשתכח תורת חלה ואוכל לה כהן), רמב"ם למשנה חלה ד ח
  32. ^ רמב"ם סוף הלכות תרומה הובא בהגהת הרמ"א לשולחן ערוך יורה דעה סימן שכב:ה
  33. ^ רמ"א על השולחן ערוך, יורה דעה, סימן שכ"ב, סעיף ה'.
  34. ^ באר היטב לשולחן ערוך יורה דעה סימן שכב סעיף קטן ז
  35. ^ ילקוט יוסף יורה דעה סימן שכ"ח, סעיף ו'
  36. ^ כמובא בש"ך על שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שכ"ח, סעיף א' סעיף קטן א', ובט"ז שם סעיף קטן א'
  37. ^ ראו אתר הפרשת חלה http://www.ychallah.co.il/html/tfilat_hafrashat_challah.html


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.