התכוונות (פילוסופיה) – הבדלי גרסאות
Gveret Tered (שיחה | תרומות) מ התכוונות (אינטנציונאליות) הועבר להתכוונות (פילוסופיה): כמקובל כדי לאפשר איתור הערך. הפירוש השני ינתן בערך + בדף הפניה ולא בשם הערך |
Gveret Tered (שיחה | תרומות) מ תיקון קישורים, קטגוריה, בינוויקי, ויקיזציה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
המושג הותיק "התכוונות" או אינטנציונאליות, מופיע ב[[פילוסופיה |
המושג הותיק "התכוונות" או אינטנציונאליות, מופיע ב[[המטאפיזיקה של אריסטו|פילוסופיה האריסטוטלית]] וה[[פילוסופיית ימי הביניים|ימי-ביניימית]], אך את משמעותיותו ה[[מודרניזם|מודרנית]] העניק לו ה[[הוגה]] [[ברנטאנו|פרנץ ברנטנו]], לשיטתו, בעוד שהתופעות ה[[חומר]]יות אינן זקוקות ליבוא [[מושא]] החיצוני להן, על מנת להיפעל, והן [[קיום|קיימות]] כשלעצמן (דוגמת ה"[[רעד]]"), הרי שהיפעלותן של התופעות ה[[נפש]]יות מתאפשרת רק באשר לתחוּלָתָן התודעתית על מושא [[אובייקטיביות|אובייקטיבי]], החיצוני להן (דוגמת התבניות "[[מחשבה]]", "[[תקוה]]"). |
||
התכונה ההתכוונותית (Intentional Property), היא סגולה טכנית [[מהות]]ית בטבע ה[[תודעה]], בעטיה מוּשׂאת התודעה להיפעלות אך ורק באמצעות זיקה לאובייקט-מה. |
|||
ה"התכוונות"-היִיחוּס למושא, כמחוללו ותשתיתו של האקט |
ה"התכוונות"-היִיחוּס למושא, כמחוללו ותשתיתו של האקט המנטלי, מאפיינת ומייחדת את "התופעות הנפשיות", ובאמצעותה, הן נבדלות מ"התופעות ה[[חומר]]יות-[[פיזיקה|פיזיות]]". |
||
המושא, הוא עצם קיומן ומהות הוויתן של התופעות בעלות התכונה ההתכוונותית, וקיומו/אי-קיומו, אף הוא התכוונותי, בלתי תלוי בקיומו הממשי-חומרי של המושא ואינו מתחייב ממנו. |
המושא, הוא עצם קיומן ומהות הוויתן של התופעות בעלות התכונה ההתכוונותית, וקיומו/אי-קיומו, אף הוא התכוונותי, בלתי תלוי בקיומו הממשי-חומרי של המושא ואינו מתחייב ממנו. |
||
כך לדוגמא, ה"תנועה" המיוחסת למהות |
כך לדוגמא, ה"תנועה" המיוחסת למהות החוויה ה[[אסתטיקה|אסתטית]] ה[[מוזיקה|מוזיקלית]], אינה תכונה של הַתָּקָה-ממשית, כי אם "תכונה התכוונותית", המתארעת עם התמזגותה של מערכת [[צליל]]ים נבדלים, בתודעה התופסת אותם כמחרוזת-צלילים, הניעה בין הצלילים השונים נחווית כ"מוזיקה". |
||
ככל מושא בעל קיום התכוונותי, גם קיומם של הצלילים כתנועה מוזיקלית, תלוי בהיותם בתודעה. |
ככל מושא בעל קיום התכוונותי, גם קיומם של הצלילים כתנועה מוזיקלית, תלוי בהיותם בתודעה. |
||
[[קטגוריה:מטאפיזיקה]] |
|||
[[en:Intentionality]] |
|||
[[cs:Intence]] |
|||
[[de:Intentionalität]] |
|||
[[et:Intentsionaalsus]] |
|||
[[es:Intencionalidad]] |
|||
[[fr:Intentionnalité]] |
|||
[[io:Intenco]] |
|||
[[is:Íbyggni]] |
|||
[[it:Intenzionalità]] |
|||
[[nl:Intentionaliteit]] |
|||
[[no:Intensjonalitet]] |
|||
[[pl:Intencjonalność]] |
|||
[[ru:Интенциональность]] |
|||
[[fi:Intentionaalisuus]] |
|||
[[sv:Intentionalitet]] |
|||
[[uk:Інтенціональність]] |
|||
[[zh:意向性]] |
|||
גרסה מ־09:26, 19 ביוני 2009
המושג הותיק "התכוונות" או אינטנציונאליות, מופיע בפילוסופיה האריסטוטלית והימי-ביניימית, אך את משמעותיותו המודרנית העניק לו ההוגה פרנץ ברנטנו, לשיטתו, בעוד שהתופעות החומריות אינן זקוקות ליבוא מושא החיצוני להן, על מנת להיפעל, והן קיימות כשלעצמן (דוגמת ה"רעד"), הרי שהיפעלותן של התופעות הנפשיות מתאפשרת רק באשר לתחוּלָתָן התודעתית על מושא אובייקטיבי, החיצוני להן (דוגמת התבניות "מחשבה", "תקוה").
התכונה ההתכוונותית (Intentional Property), היא סגולה טכנית מהותית בטבע התודעה, בעטיה מוּשׂאת התודעה להיפעלות אך ורק באמצעות זיקה לאובייקט-מה. ה"התכוונות"-היִיחוּס למושא, כמחוללו ותשתיתו של האקט המנטלי, מאפיינת ומייחדת את "התופעות הנפשיות", ובאמצעותה, הן נבדלות מ"התופעות החומריות-פיזיות".
המושא, הוא עצם קיומן ומהות הוויתן של התופעות בעלות התכונה ההתכוונותית, וקיומו/אי-קיומו, אף הוא התכוונותי, בלתי תלוי בקיומו הממשי-חומרי של המושא ואינו מתחייב ממנו.
כך לדוגמא, ה"תנועה" המיוחסת למהות החוויה האסתטית המוזיקלית, אינה תכונה של הַתָּקָה-ממשית, כי אם "תכונה התכוונותית", המתארעת עם התמזגותה של מערכת צלילים נבדלים, בתודעה התופסת אותם כמחרוזת-צלילים, הניעה בין הצלילים השונים נחווית כ"מוזיקה". ככל מושא בעל קיום התכוונותי, גם קיומם של הצלילים כתנועה מוזיקלית, תלוי בהיותם בתודעה.