קארדו

ערך זה עוסק בפריט בתכנון עירוני רומאי. אם התכוונתם לקארדו בירושלים, ראו הקארדו (ירושלים); לתפילה נוצרית ('קרדו', Credo) ראו אני מאמין (תפילה נוצרית).

קארדו (לטינית: Cardo) הוא כינויו של הציר הראשי שחצה ערים ומחנות צבא ברחבי האימפריה הרומית מצפון לדרום.

הקארדו שימש בדרך כלל כמרכזה המסחרי הראשי של העיר, והיו בו חנויות רבות; הוא נקרא גם "קארדו מקסימוס" - הקארדו הגדול. הרחוב המשני, הניצב לקארדו, נקרא דקומנוס. שני רחובות אלה חילקו כל עיר (או מחנה צבאי) לארבעה רבעים, לכן עד היום, בשפות רבות, סקטור בעיר נקרא "רובע" מלשון "רבע" (לדוגמה, Quarter באנגלית ו-Quartier בצרפתית). בצומת הדרכים בין הקארדו והדקומנוס השתרעה כיכר גדולה - הקרדינה, שבה היה הפורום הרומי.

פירוש המונח "קארדו" בלטינית הוא "רחוב", מכאן כינויו של הרחוב הראשי בעיר הרומית. למרות הדמיון בשם, אין קשר בין ה"קארדו" הלטיני לבין ה"קרדיה" היוונית, שמשמעותה "לב".

הקארדו בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הקארדו (ירושלים)

בירושלים הקארדו שימש כרחוב הראשי לאורך התקופה הרומית בארץ ישראל וכן הביזנטית, ונמתח בתוואי העובר משער שכם לשער ציון. בשונה מרוב הערים הרומיות, היה בירושלים 'קארדו מכסימוס' נוסף, הקארדו המשני - שנמשך משער שכם לכיוון שער האשפות, בתוואי 'הגיא המרכזי' המכונה על ידי יוספוס פלביוס ה"טירופיאון".