חמה (עיר)
 | |
| מבט על העיר חמה | |
| מדינה |
 סוריה |
|---|---|
| מחוז | חמה |
| נפה | חמה |
| שפה רשמית |
ערבית  |
| גובה | 305 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 996,000 (דירוג: 4, 2023) |
| קואורדינטות | 35°08′06″N 36°45′00″E / 35.135°N 36.75°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.ehama.sy | |
  | |
חמה או חמת (בערבית: حماة, תעתיק מדויק: חַמָאה) היא עיר על גדות נהר האורונטס ובירת מחוז חמה בסוריה. חמה היא העיר הרביעית בגודלה בסוריה אחרי חלב, דמשק וחומס. מיקומה 213 ק"מ צפונית לבירה דמשק ו-46 ק"מ צפונית לחומס. אוכלוסייתה נאמדת בכמיליון תושבים, נכון לשנת 2023. חמה היא מרכז חקלאי ותעשייתי חשוב במדינה.
חמה מזוהה עם העיר הקדומה חמת, הנזכרת גם במקרא. העיר התקיימה עוד מתקופת הברונזה, והפכה למרכז פוליטי נאו־חתי חשוב בתקופת הברזל. בתקופה ההלניסטית שוּנה שמה לאפיפניה. היא ידועה גם בשל 17 גלגלי הכפות הממוקמים על נהר האורונטס, אשר יועדו בעבר להשקיית הגנים בעיר, שלפי הסברות נבנו עוד במאה ה-12, ובימינו מהווים בעיקר אטרקציה אסתטית ותיירותית.
ב-2 בפברואר 1982 ביצע צבא סוריה את טבח חמה בהוראת נשיא סוריה חאפז אל-אסד ובפיקוד אחיו הצעיר רפעת אל-אסד, שבמהלכו נטבחו בין 10,000 ל-40,000 אזרחים סורים סונים בניסיון למניעת הפיכה נגד שלטונו הדיקטטורי של אסד. העיר התיירותית חמה, הפכה מאז הטבח לעיר ענייה, לאחר שמרבית התושבים שנותרו עזבו את העיר, ובמקומם עברו אליה תושבי הכפרים הסמוכים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חמת בעת העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]  |
ראו גם – ממלכת חמת |
ממצאי חרס מהתקופה הנאוליתית והתקופה הכלקוליתית נמצאו בחפירות בתל שבעיר, ומעידים על קיום יישוב במקום כבר בתקופות אלה. ממצאים מאוחרים יותר מתוארכים למאות ה־23–16 לפנה"ס. מפעליה בניה רומאיים הרסו שכבות מאוחרות לתקופת הברונזה התיכונה באתר.[1]
ארכיון אבלה מעיד שהעיר הייתה קיימת עוד באמצע האלף ה־3 לפנה"ס; עדויות כתובות מאוחרות יותר, מהאלף ה־2 לפנה"ס, מעידות שהעיר הייתה ככל הנראה חלק מממלכת קדש שליד נהר הארנת, תוניפ או קטנה.[2]
החפירות הארכאולוגיות בעיר מעידות שבמאה ה־12 הפכה לעיר חתית משגשגת.[2] בתקופת הברזל התקיימה בעיר ובסביבותיה ממלכת חמת, שבהמשך התרחבה צפונה לממלכת לעש, וסופה שסופחה בידי סרגון השני לאימפריה האשורית החדשה. מלכי חמת הידועים מתקופה זאת הם אִירחֿוּלֶנִי, אוּרַתַמִיס בנו, זכור ויהובידי. בתחומי הממלכה הייתה העיר קרקר, שבה התרחש קרב קרקר, ובו חמת השתתפה עם 700 מרכבות, 700 פרשים ועשרת אלפים רגלים.[3]
בתנ"ך, בלוח העמים, ה"חמתי" הם מבני כנען (בראשית י', י"ח). בספר שמואל (פרק ח') מסופר שבימי דוד המלך המלך שלט בעיר תועי, והוא שלח את בנו עם מתנות לדוד. שלמה בנו בנה בה ערי מסכנות (ערים מבוצרות הכוללות מחסני תבואה מלכותיים): ”וַיֵּלֶךְ שְּלֹמֹה חֲמָת צוֹבָא וַיֶּחֳזַק עָלֶיהָ וַיּבֶן... וְאֵת כָּל עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת אֲשֶּר בָּנָה בַּחֲמָת” (דברי הימים ב' ח', ג'–ד'). בתנ"ך מסופר גם שלאחר סיפוח ממלכת ישראל וממלכת חמת לאימפריה האשורית, אנשים מישראל הוגלו לחמת, ושאנשים מחמת הוגלו לשומרון.[4]
בשנה ה־21 לנבופלאסר, שר צבאו נבוכדראצר (העתיד לרשת אותו) כבש את מחוז חמת.[5]
בתקופה ההלניסטית והרומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת כיבושי אלכסנדר מוקדון שונה שמה של העיר לאֶפִּיפַנְיָה, ככל הנראה על שמו של אנטיוכוס אפיפנס. באותה תקופה נבנתה טירת חמה. מאוחר יותר עברה העיר לשליטת האימפריה הרומית והקיסרות הביזנטית (פרובינקיה סוריה).
בימי הביניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר נכבשה בשנת 638 או 639 על ידי הערבים ושמה שונה לחַמָאה (מבצר בערבית). בשנת 1108 נכבשה העיר בידי הצלבנים במסגרת מסע הצלב של 1101. כעבור 70 שנה, בשנת 1188 נכבשה מחדש בידי צלאח א-דין.
חמה נשארה תחת השלטון המוסלמי מאז ועד עצם היום הזה, תוך שהיא עוברת משליט אחד לשני: תחילה שלטון השושלת האיובית, לאחר מכן תחת שלטון הממלוכים משנת 1299 עד המאה ה-16, אז נכבשה בידי העות'מאנים.
בעת החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתום מלחמת העולם הראשונה צורפה סוריה ללבנט תחת שלטון המנדט הצרפתי, עד שנת 1941 שבה קיבלה עצמאות.
בשנת 1982 התרחש בחמה ניסיון הפיכה שנוהל על ידי ארגון האחים המוסלמים. ניסיון ההפיכה דוכא במהרה ובאכזריות על ידי רפעת אל-אסד, אחיו של נשיא סוריה דאז, חאפז אל-אסד. במהלך דיכוי המהומות נהרגו על פי הערכות ארגון אמנסטי בין 10,000 ל-25,000 בני אדם, ברובם המכריע אזרחים, ונהרסו או נפגעו חלקים רבים מהעיר העתיקה. פעולה זו נודעה בעולם בשם "טבח חמה". העיר התיירותית חמה, הפכה מאז הטבח לעיר ענייה, לאחר שמרבית התושבים שנותרו עזבו את העיר, ובמקומם עברו אליה תושבי הכפרים הסמוכים.
מלחמת האזרחים בסוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מלחמת האזרחים בסוריה
במסגרת ההתקוממות נגד משטרו של בשאר אל-אסד נערכו בעיר הפגנות ענק בהשתתפות מאות אלפים, ב-2 ביולי וב-8 ביולי 2011.[6][7] ב-31 ביולי פרצו לעיר כוחות של הצבא הסורי וגרמו למאות נפגעים.[8]
בדצמבר 2024, פתחו המורדים במתקפה באזור שגרמה לנפילתה לידי האופוזיציה הסורית[9].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המילון האנציקלופדי של המקרא, איתן אבניאון, הוצאת איתאב-בית הוצאה לאור, 2003.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חמת – עיר חתית באתר אנציקלופדיה יהודית במכללת הרצוג
פרק 84 – דבר היום: איש עני הייתי- על מצבת זכור מלך חמת בפודקאסט דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס- חמה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
חמה (סוריה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ ויליאם פוקסוויל אולברייט, ערך "חמת", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ג' (חבב–יתת), מוסד ביאליק, 1962, עמ' 194 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
- 1 2 ויליאם פוקסוויל אולברייט, ערך "חמת", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ג' (חבב–יתת), מוסד ביאליק, 1962, עמ' 195 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
- ↑ John David Hawkins, Corpus of Hieroglyphic Luwian inscriptions. Volume I: Inscriptions of the Iron Age, de Gruyter, 2000, עמ' 399–401
- ↑ ספר ישעיהו, פרק י"א, פסוק י"א
- ↑ Jean-Jacques Glassner, Mesopotamian Chronicles, Society of Biblical Literature, 2004, עמ' 229
- ↑ ניר יהב, אחרי הפגנת הענק בחמה: אסד פיטר את מושל המחוז, באתר וואלה, 2 ביולי 2011
- ↑ עופר וולפסון, חאמה: חצי מיליון מפגינים נגד המשטר הסורי, באתר News1 מחלקה ראשונה, 8 ביולי 2011
- ↑ איציק וולף, אסד טובח בתושבי חמה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 31 ביולי 2011
- ↑ ליאור בן ארי והסוכנויות, עוד מפלה לאסד: המורדים נכנסו לחמה, הצבא הסורי נסוג ממרכז העיר, באתר ynet, 5 בדצמבר 2024