מייקל בארן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מייקל בארן
אין תמונה חופשית
לידה 15 באוקטובר 1877
הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 31 במאי 1961 (בגיל 83) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מדליית הקוטב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מייקל בארןאנגלית: Michael Barn;[1]15 באוקטובר 1877 - 31 במאי 1961)[2] היה קצין במשלחת דיסקברי לקוטב הדרומי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארן נולד בסאפוק, בן לפרדריק בארן, חבר פרלמנט מטעם איסט סאפולק.[3] הוא התגייס לצי המלכותי כפרח קצונה בשנת 1893. ב-1898 הוצב לשרת על סיפון אוניית הצי "פורקופיין".[4]

בחירה לדיסקברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1901 מינה אותו קפטן סקוט לקצין שני במשלחת דיסקברי לקוטב הדרומי.[5] על אף כוויות הקור שסבל מהן, ניהל בארן רישומים רבים[6] הן על התנאים הכלליים והן על תחומי עיסוקו הייחודיים, מגנטומטריה והצללת מעמקים. סקוט רחש הערכה רבה ליכולתו להרגיע מתחים אפשריים. על שמו נקרא מפרצון בארן שגילה, בקו רוחב 80°15′ דרום וקו אורך 160°15′ מזרח, ברוחב 27 ק"מ בצדו המערבי של מדף הקרח רוס.[7] בארן קיבל את מדליית הקוטב על תרומתו למשלחת.[8]

קריירה לאחר אנטארקטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שובו מאנטארקטיקה, נשא בארן אישה וחזר לשרת בצי. הוא המשיך להתכתב עם סקוט בנושא דרכי התעבורה באנטארקטיקה. דעתו הייתה, שאפשר לעשות שימוש יעיל במזחלות ממונעות במשלחות עתידיות. במלחמת העולם הראשונה קיבל את אות השירות המצוין (DSO) על פיקוד על "מוניטור M27"[9] ובשנת 1919 פרש מן השירות בדרגת רב חובל. במלחמת העולם השנייה חזר בארן מפרישתו לפקד על ספינת סיור אנטי-צוללות.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרצון בארן, כף בארן וקרחון בארן באנטארקטיקה נקראים על שמו[10].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]