מייק ויל מייד איט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מייק ויליאמס)
מייק ויל מייד איט
Mike Will Made It
לידה 23 במרץ 1989 (בן 35)
מרייטה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה מייקל לן ויליאמס השני
שם במה Mike Will Made It עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-2005
מקום לימודים Carlton J. Kell High School, אוניברסיטת המדינה של ג'ורג'יה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקת היפ הופ, טראפ, מוזיקת פופ, R&B עכשווי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים אינטרסקופ רקורדס, 1017 רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
שיתופי פעולה בולטים ריי סרמרד, פיוצ'ר, גוצ'י מיין, ג'וסי ג'יי, מיילי סיירוס, יו גוטי, קנדריק לאמאר
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מייקל לן ויליאמס השניאנגלית: Michael Len Williams II; נולד ב-23 במרץ 1989), הידוע בשם הבמה מייק ויל מייד איט (MIke WiLL Made-It), או בקיצור כמייק ויל, הוא מפיק מוזיקלי, תקליטן, ראפר, זמר ופזמונאי. זוכה פרס גראמי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאמס נולד במרייטה, ג'ורג'יה. הוא הצעיר מבין שלושה אחים; יש לו שתי אחיות גדולות.[1] אביו, מייקל ויליאמס האב, היה בכיר לשעבר ב-IBM, שעבד כתקליטן בשנות השבעים. אמו, שירלי ויליאמס, לשעבר נושאת הלוואות בנק, הייתה חברה בלהקת גוספל בהובלת הזמר דוטי פיפולס (אנ').[2]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראיון שנערך עם XXL, אמר מייק ויל: "גוצ'י מיין היה האמן הראשון שעשה ראפ אי פעם על הביטים שלי".[3] מייק ויל פגש לראשונה את גוצ'י מיין באולפני ההקלטות PatchWerk שבאטלנטה, וכשהציג אותו ונתן לגוצ'י מיין תקליטור של ביטים, גוצ'י מיין החל לעשות פריסטייל ראפ על אחד מהביטים שלו. לאחר מכן, הציע למייק ויל 1,000 דולר תמורת אחד הביטים שלו.[4] שני האמנים החלו להוציא יחד שירים, בהם "East Atlanta 6", ומספר שירים מהמיקסטייפים של גוצ'י מיין, No Pad, No Pencil. לאחר שפיתח מערכת יחסים קרובה עם גוצ'י מיין, הוא החל לעבוד עם ראפרים אחרים מאטלנטה, כגון פיוצ'ר, ואקה פלוקה פליים (אנ'), רוקו (אנ') ו-2 צ'יינז.[5]

בשנת 2011 הוציא מייק ויל את הסינגל הראשון שלו, "Tupac Back", בביצועם של מיק מיל וריק רוס, מתוך האלבום האוסף Self Made Vol 1.[6] הסינגל יצא לאור ב-5 באפריל והגיע למקום ה-31 במצעד שירי ה-R&B\היפ הופ.[7] ב-28 בדצמבר, הוציא את המיקסטייפ הראשון שלו, Est. in 1989 (Last of a Dying Breed), בהוצאה עצמית להורדה דיגיטלית.[8] המיקסטייפ מכיל בתוכו שירים שהפיק מייק ויל לאורך הקריירה, בין היתר, של האמנים פיוצ'ר, קניה וסט, 2 צ'יינז, לודאקריס וליל ויין.[9]

ב-23 במרץ 2012, מייק ויל שיתף פעולה עם אתר המוזיקה הפופולרי The Fader (אנ'), על מנת להכריז על החלק השני של סדרת המיקסטייפים שלו, Est. in 1989 Pt. 2, והוציא את הסינגל הראשון מתוך המיקסטייפ, "Back 2 the Basics", בו משתתפים הראפרים גוצ'י מיין, בריק סקוואד ו-ואקה פלוקה פליים.[10] ב-24 ביולי, פורסם המיקסטייפ באתר המיקסטייפים הפופולרי LiveMixtapes.com.[11] באותה השנה, הפיק את השיר "Mercy" של קניה וסט, ביג שון, 2 צ'יינז ופושה טי, מתוך אלבום האוסף Cruel Summer, שהגיע למקום הראשון במצעד שירי ה-R&B\היפ הופ.[12]

בשנת 2013 הפיק מייק ויל את אלבום האולפן הרביעי של מיילי סיירוס, Bangerz, שהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד 200. באותה השנה, הוציא מייק ויל את סינגל הבכורה המסחרי שלו, "23", בהשתתפות ויז קאליפה, ג'וסי ג'יי ומיילי סיירוס. בסמוך לכך, הכריז כי חתם בחברת התקליטים אינטרסקופ רקורדס, לקראת הוצאת אלבום הבכורה שלו,[13] Ransom 2, שיצא לאור בשנת 2017, לאחר עבודה של כשלוש שנים.[14] באותה השנה, הפיק את השיר "Humble" של קנדריק לאמאר, שזיכה אותו בפרס גראמי לשיר הראפ הטוב ביותר.[15]

בשנת 2020 הוציא את הסינגל "What That Speed Bout?!", בהשתתפות הראפרים ניקי מינאז' ו-YoungBoy Never Broke Again, מתוך אלבומו הבא. בסמוך לכך, הכריז כי חתם בחברת התקליטים אטלנטיק רקורדס.[16]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2017: Ransom 2
  • 2018: Edgewood (עם טראבל)

אלבומי פסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2018: Creed II: The Album

מיקסטייפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2011: Est. in 1989 (Last of a Dying Breed)
  • 2012: Est. in 1989 Pt. 2
  • 2012: Est. in 1989 Pt. 2.5
  • 2013: #MikeWiLLBeenTriLL
  • 2017: Gotti Made-It (עם יו גוטי)

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה פרס קטגוריה עבודה מועמדת תוצאה מקור
2024 פרס גראמי אלבום השנה Endless Summer Vacation (בתור מפיק) מועמדות [17]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Noz, Andrew (30 באפריל 2012). "Beat Construction: Mike WiLL Made It". The Fader. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Noz, Andrew (30 באפריל 2012). "Beat Construction: Mike WiLL Made It". The Fader. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Bristout, Ralph (26 בינואר 2012). "Production Credit: Mike Will Speaks on Working With Rick Ross, Young Jeezy & 50 Cent". XXL Magazine. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Mike Will Made It: The Billboard Cover Story". Billboard. 2013-08-09. נבדק ב-2013-10-16.
  5. ^ "Mike Will Made It: The Billboard Cover Story". Billboard. 2013-08-09. נבדק ב-2013-10-16.
  6. ^ Pereira, Julian (5 במרץ 2012). "Beyond the Beats: Mike WiLL". {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "R&B/Hip Hop Songs". Billboard Magazine. 9 ביולי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Mike Will - Est. in 1989 (Last of a Dying Breed) // Free Mixtape". DatPiff. Idle Media Inc. 2011-12-28. נבדק ב-2014-01-04.
  9. ^ Moore, Jacob (27 בדצמבר 2011). "Mixtape: Mike WiLL Made-It "Est. In 1989"". Complex Magazine. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Cooper, Duncan (23 במרץ 2012). "Gucci Mane and Waka Flocka Flame, "Back 2 The Basics" (Prod. by Mike WiLL Made-It) MP3". Fader Magazine. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ Zeichner, Naomi (24 ביולי 2012). "Download Mike Will Made It's Est. In 1989 (Part 2) Mixtape". The Fader. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "The 25 Best Songs of Summer 2012". Complex Magazine. 16 באוגוסט 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "Mike WiLL Made It, Miley Cyrus, Wiz Khalifa, Juicy J "23"". Complex. 2013-09-09. נבדק ב-2013-10-16.
  14. ^ "Mike Will Made-It Reveals 'Ransom 2' Release Date". Billboard. נבדק ב-2018-01-04.
  15. ^ "60th Annual Grammy Awards Winners & Nominees". Grammy.
  16. ^ Madison Bloom, Nicki Minaj and YoungBoy Never Broke Again Join Mike WiLL Made-It on New Song, Pitchfork (באנגלית)
  17. ^ 2024 GRAMMY Nominations: See The Full Winners & Nominees List | GRAMMY.com, grammy.com