מיק מיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיק מיל
Meek Mill
לידה 6 במאי 1987 (בן 36)
פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית ארצות הבריתארצות הברית
שם לידה רוברט רימיק ויליאמס
שם במה Meek Mill עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-2003
מקום לימודים תיכון סטרוברי מאנשן, Father Michael McGivney Catholic Academy עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק ראפר, פזמונאי, פעיל חברתי
סוגה היפ הופ
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים אטלנטיק רקורדס
שיתופי פעולה בולטים ליל דורק, ניקי מינאז', ריק רוס, טורי ליינז, יאנג ת'אג
בן או בת זוג Milan Harris (?–2020) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
http://www.meekmilldreamteam.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רוברט רימיק ויליאמס (באנגלית: Robert Rihmeek Williams; נולד ב-6 במאי 1987), ידוע בשם הבמה מיק מיל (Meek Mill), הוא ראפר, פזמונאי ופעיל חברתי אמריקאי.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וליאמס נולד וגדל בפילדלפיה. הוא החל את הקריירה המוזיקלית שלו כבאטל ראפר ובהמשך הקים גם הרכב ראפ בשם "The Bloodhoundz".[2]

ב-2008 הראפר T.I. החתים את מיק מיל בחברת התקליטים שלו. בפברואר 2011, לאחר שעזב את החברה, חתם בחברת תקליטי ההיפ הופ "מייבאך" של הראפר ריק רוס.[3]

ב-2012 הוציא את אלבום הבכורה שלו, Dreams and Nightmares, דרך חברות התקליטים האחים וורנר ומייבאך מיוזיק גרופ. האלבום, שקדם לו הסינגל "Amen" בשיתוף דרייק, הגיע למקום השני בבילבורד 200.[4] באותה השנה, השתתף עם ריק רוס בשיר "Triumphant (Get 'Em)" של הזמרת-יוצרת האמריקאית מריה קארי.

ב-2015 הוציא את אלבומו השני, Dreams Worth More Than Money. האלבום זכה בפרס המוזיקה של בילבורד לאלבום הראפ הטוב ביותר ואף במעמד "אלבום פלטינה" מטעם איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי.[5][6]

ב-2017 הוציא את אלבומו השלישי, Wins & Losses. האלבום זכה במעמד "אלבום זהב" מטעם איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי.[6]

ב-2018 הוציא את אלבומו הרביעי, Championships. האלבום הגיע למקום הראשון בבילבורד 200 וזכה במעמד "אלבום פלטינה" מטעם איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי ואיגוד תעשיית ההקלטות הקנדי.[5][7] האלבום כלל את הלהיט "Going Bad" בהשתתפות דרייק, שהגיע למקום ה-6 במצעד בילבורד הוט 100 וזכה במעמד פלטינה כפולה.[8]

בשנת 2020 שיחק לראשונה, בתור בלאקס בסרט הדרמה Charm City Kings שנוצר על פי רעיון של בארי ג'נקינס.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2012: Dreams and Nightmares
  • 2015: Dreams Worth More Than Money
  • 2017: Wins & Losses
  • 2018: Championships
  • 2021: Expensive Pain

מיקסטייפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2006: The Real Me
  • 2006: The Real Me 2
  • 2008: Flamers
  • 2009: Flamers 2: Hottest In Tha City
  • 2009: Flamers 2.5: The Preview
  • 2010: Flamers 3: The Wait Is Over
  • 2010: Mr. Philadelphia
  • 2011: Dreamchasers
  • 2012: Dreamchasers 2
  • 2013: Dreamchasers 3
  • 2016: DC4

מיני-אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2016: 4/4
  • 2016: 4/4 Part 2
  • 2017: Meekend Music
  • 2017: Meekend Music 2
  • 2018: Legends of the Summer

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיק מיל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Mill, Meek (2018-11-26). "Opinion | Meek Mill: Prisoners Need a New Set of Rights". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-03-21.
  2. ^ S. Pajot, Meek Mill on Dreams & Nightmares Debut: "The Dream Is Gettin' Paid for What I Love, The Nightmare Was Makin' It to This Point", Miami New Times, ‏2012-08-06
  3. ^ XXL Freshmen 2011 | Freshman Meek Mill - XXL, XXL Mag (באנגלית)
  4. ^ X. X. L. Staff, Meek Mill Debates Philadelphia Pastor Who Called for "Amen" Boycott - XXL, XXL Mag (באנגלית)
  5. ^ 1 2 Meek Mill, Billboard
  6. ^ 1 2 Dreams Worth More Than Money, איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (באנגלית)
  7. ^ Championships, איגוד תעשיית ההקלטות הקנדי (באנגלית)
  8. ^ Gold/Platinum, Music Canada (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מיק_מיל&oldid=34875722"