ליל ויין
|
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | ||
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. | |||
|
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: בעיות ניסוח ועריכה וכן פרטים מיותרים. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
 | |
| לידה |
27 בספטמבר 1982 (בן 35) ארצות הברית |
|---|---|
| שם לידה | ליל ויין |
| מוקד פעילות | ניו אורלינס, לואיזיאנה |
| שנות פעילות | 1993–הווה |
| סוגה | ראפ, היפ הופ, ראפ ,רוק r&b |
| סוג קול | צרוד |
| עיסוק | מוזיקאי |
| כלי נגינה |
קול  |
| חברת תקליטים | Cash money records |
| שיתופי פעולה בולטים | כריס בראון,ניקי מינאז', DJ חאלד דראק יאנג טאג |
| Allmusic | mn0000272689 |
|
www | |
  | |
דווין מייקל קרטר הבן (באנגלית: .Dwayne Michael Carter, Jr; נולד ב-27 בספטמבר 1982), המוכר בשם הבמה ליל ויין (Lil Wayne), הוא זמר וראפר אמריקאי, חבר לשעבר במועדון קבוצת הראפרים "הבנים החמים".
ויין הוציא את אלבומו הראשון בשנת 1997 ביחד עם "הבנים החמים", והסולו הראשון שלו יצא בשנת 1999.
תוכן עניינים
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דווין מייקל קרטר גדל ונולד בהוליגרוב שבעיר ניו אורלינס. הוא נולד כאשר אמו הייתה בת 19. הוריו התגרשו כשהיה בן שנתיים.
קרטר ירה בעצמו בטעות בגיל 13 וכשהיה בן 14 נשר מהלימודים. בגיל 15 נולדה הראשונה מבין ארבעת ילדיו מארבע בנות זוג שונות. בתו הראשונה נולדה מאהבת נעוריו אנטוינה, שאחר כך הפכה לכוכבת ריאליטי. בנו הראשון נולד בשנת 2008, בנו השני נולד מהשחקנית לאורן לונדון בשנת 2009, וילדו האחרון נולד גם הוא בשנת 2009 מהזמרת ניוואה.
באחד הראיונות סיפר ליל ויין את מקור השם שלו: שמו המקורי הוא דוויין (Dwayne), אך הוא החליט להשמיט את האות D משמו מכיוון שהוא נקרא על שם אביו, שלא היה חלק מחייו מעולם ולכן לא רצה להיקרא על שמו וקיצר את שמו ל-Wayne.
בנעוריו היה דווין חבר בלהקת "hot boyz". בשנת 1997 הוציא את אלבומו הראשון. בצעירותו הוחתם ליל ווין על ידי cash money recrods וכאשר יצא אלבום הסולו הראשון שלו הוא זכה להצלחה גדולה. כמו כן הוא אחראי לפרסומם של הזמרים דרייק וניקי מינאג'.
הצלחתו הגדולה של ליל ווין הגיע בעת הוצאת אלבומי "הקרטר". הראשון מהם יצא בשנת 2004, השני יצא ב-2005 והקרטר השלישי, אשר מכר יותר ממיליון עותקים כבר בסוף השבוע הראשון יצא בשנת 2008.
באוקטובר 2007 ייסד את חברת התקליטים יאנג מאני ביחד עם בירדמן שגם גר איתו באותו בית משותף. בטקס הגראמי בשנת 2008 ליל ויין זכה בארבעה פרסים. בטקס ה-VMA שנערך בספטמבר 2008 זכה בפרס קליפ ההיפ הופ הטוב ביותר לשיר "Lollipop".
ווין מאלתר את כל המילים מול המיקרופון במקום לכתוב אותן, דבר שמשפיע גם על הספק העבודה הגדול במיוחד שלו - במקום לכתוב הוא מקליט כל רעיון.
ליל ויין ידוע בקעקועיו הרבים ובמיוחד אלו שעל פניו (הזהים לקעקועי פניו של הראפר בירדמן, אביו החורג ושותפו המקצועי), ביכולות האלתור שלו, ובקרבתו אל מוזיקת הרוק. אלבומו "Rebirth" היה מעין מחווה לרוק והוא שילוב בין ראפ לרוק.
במרץ 2010 נידון לשנת מאסר בפועל, לאחר שנתפס בגין עישון מריחואנה בפומבי וכשנלקח למעצר נתגלה גם אקדח אישי על גופו. הוא הודה במסגרת הסדר טיעון באחזקת נשק טעון[1]. בנוסף לכך לוויין היו סכסוכים רבים עם ראפרים מפורסמים כמו 50 סנט ו- ג'יי זי.
בשנת 2011 שבר ליל ויין את שיא ההורדות בממשק המוזיקה האינטרנטי של התוכנה Itunes, כאשר הגיע בקירוב ל-400 אלף הורדות עם אלבומו Tha Carter IV בסוף השבוע הראשון ליציאתו.
ב-3 בספטמבר 2016 הכריז ליל ויין בחשבון הטוויטר שלו על פרישתו מעולם המוזיקה.
לאחרונה הכריז על הופעתו בישראל ב-24 באוגוסט 2017 בלייב פארק ראשון לציון והתבטלה חודש לפני עקב ״חוסר זמן בלוח זמנים״ הכסף הוחזר לרוכשים .
בריאותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-29 במרץ 2013 חשף ויין בראיון כי הוא סובל ממחלת האפילפסיה. בראיון סיפר כי הוא סבל מרצף של התקפים, והוסיף כי הם נבעו מ"לחץ, חוסר מנוחה ועודף עבודה".
דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1999: Tha Block Is Hot
- 2000: Lights Out
- 2002: 500 Degreez
- 2004: Tha Carter
- 2005: Tha Carter II
- 2008: Tha Carter III
- 2010: Rebirth
- 2010: I Am Not a Human Being
- 2011: Tha Carter IV
- 2013: I Am Not A Human Being II
- 2014: Tha Carter V
מיני אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2007: The Leak
- 2009: Mr. Carter
אלבומים בשיתוף פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1995: True Story
- 1997: Get It How U Live!
- 1999: Guerrilla Warfare
- 2000: Baller Blockin'
- 2002: Undisputed
- 2003: Let 'Em Burn
- 2006: Like Father, Like Son
- 2009: We Are Young Money
- 2012: YMCMB
- 2012: I Can't Feel My Face
- 2013: Rich Gang
- 2014: Young Money: Rise of an Empire
מיקסטייפים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2002: SQ1
- 2002: SQ2
- 2002: SQ3
- 2002: SQ4
- 2002: SQ5
- 2002: SQ6
- 2002: SQ7
- 2004: Da Drought
- 2004: Da Drought 2
- 2004: The Prefix
- 2005: The Suffix
- 2006: Dedication
- 2006: Dedication 2
- 2006: Blow
- 2007: Da Drought 3
- 2008: Dedication 3
- 2009: No Ceilings
- 2011: Sorry 4 the Wait
- 2013: Dedication 5
- 2015: Sorry for the wait 2
- 2015: No Ceilings 2
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליל ויין, באתר Spotify
ליל ויין, באתר Last.fm
ליל ויין, באתר MySpace
ליל ויין, באתר Allmusic (באנגלית)
ליל ויין, באתר MusicBrainz (באנגלית)- ליל ויין, באתר Discogs
- ליל ויין, באתר Songkick
- שרון מולדאבי, עולמו של ווין, באתר גלובס, 15 בפברואר 2010
- עמוס הראל, עכבר העיר אונליין, ליל ויין לא מפחד להכנס לכלא, באתר הארץ, 02 במרץ 2010
- איל רוב, יחי ההבדל הקטן: על האלבום החדש של ליל וויין, באתר וואלה! NEWS, 07 באוקטובר 2010
- מתן שרון, שלטון הקרטר ה-4 • איך החדש של ליל ויין?, באתר ערוץ עשר, 27 באוגוסט 2011 (במקור, מאתר "nana10")
- איל רוב, ליל וויין חוגג 30: מה הפך אותו לראפר ענק?, באתר וואלה! NEWS, 27 בספטמבר 2012
- מתן שרון, ליל וויין נשאר תקוע במקום. ביקורת על "I Am Not A Human Being II", באתר וואלה! NEWS, 27 במרץ 2013
- https://twitter.com/LilTunechi/status/771982753717891072
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ עינב שיף, ליל וויין נידון לשנת מאסר בפועל, וואלה!, 8.3.2010
