ליל ויין
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: בעיות ניסוח ועריכה וכן פרטים מיותרים. | |
 |
יש לעדכן ערך זה. ייתכן שהמידע המצוי בדף זה אינו מעודכן, ומאז העריכה האחרונה של הערך אירעו מאורעות הדורשים את עדכונו. | |
.png) | |
| לידה |
27 בספטמבר 1982 (בן 39) ארצות הברית |
|---|---|
| שם לידה | דווין מייקל קארטר ג׳וניור |
| שם במה |
Lil Wayne  |
| מוקד פעילות | ניו אורלינס, לואיזיאנה |
| תקופת הפעילות | 1993–הווה (כ־29 שנים) |
| מקום לימודים |
Eleanor McMain Secondary School, אוניברסיטת יוסטון, Marion Abramson High School, אוניברסיטת פיניקס |
| עיסוק | מוזיקאי (ראפר) |
| סוגה | ראפ, היפ הופ, ראפ ,רוק r&b |
| סוג קול | צרוד |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| חברת תקליטים | קאש מאני רקורדס |
| שיתופי פעולה בולטים | כריס בראון, ניקי מינאז', די. ג'יי. חאלד, דרייק,יאנג טאג ברונו מארס |
| בן או בת זוג |
Toya Johnson (2004–2006) Nivea (2002, 2009–2003, 2010) לורן לונדון (2007–2009) |
| צאצאים |
Reginae Carter |
| מספר צאצאים |
4 |
|
www | |
  | |
דווין מייקל קרטר ג׳וניור (באנגלית: .Dwayne Michael Carter, Jr; נולד ב-27 בספטמבר 1982), המוכר בשם הבמה ליל ויין (Lil Wayne), הוא זמר וראפר אמריקאי. קרטר הוציא את אלבומו הראשון בשנת 1997 יחד עם ההרכב "Hot Boys". שיר הסולו הראשון שלו יצא בשנת 1999.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרטר גדל ונולד בשכונת הוליגרוב שבעיר ניו אורלינס. הוא נולד כאשר אמו הייתה בת 19. הוריו התגרשו כשהיה בן שנתיים. ליל ויין סיפר ששמו המקורי הוא דוויין (Dwayne), אך הוא החליט להשמיט את האות D משמו מכיוון שהוא נקרא על שם אביו, שלא היה חלק מחייו מעולם ולכן לא רצה להיקרא על שמו וקיצר את שמו ל-Wayne.
בגיל 12 הוא ירה לעצמו בחזה, תקרית אותה הסביר בתחילה כירי בשוגג ומספר עשורים לאחר מכן כניסיון התאבדות.[1]בגיל 14 הוא נשר מהלימודים, ובגיל 15 נולדה הראשונה מבין ארבעת הילדים של קרטר מארבע בנות זוג שונות. בתו הראשונה נולדה מאהבת נעוריו טויה ג'ונסון, שאחר כך הפכה לכוכבת ריאליטי. בנו הראשון נולד בשנת 2008, בנו השני נולד מהשחקנית לאורן לונדון בשנת 2009, וילדו האחרון נולד גם הוא בשנת 2009 מהזמרת ניוואה.
בנעוריו היה דוויין חבר בהרכב "Hot Boyz". בשנת 1997 הוא הוציא את אלבומו הראשון יחד עם ההרכב. הוא הוחתם על ידי קאש מאני רקורדס, וכאשר יצא אלבום הסולו הראשון שלו, Tha Block is Hot, בשנת 1999, האלבום זכה להצלחה גדולה.
הצלחתו הגדולה של ליל ויין הגיעה בעת הוצאת האלבומים Tha Carter, Tha Carter II ו-Tha Carter III. הראשון מביניהם יצא בשנת 2004, השני יצא ב-2005 והשלישי, אשר מכר יותר ממיליון עותקים כבר בסוף השבוע הראשון, יצא בשנת 2008.
באוקטובר 2007 ייסד את חברת התקליטים יאנג מאני ביחד עם בירדמן, שגם גר איתו באותו בית משותף. בטקס גראמי בשנת 2008 זכה ליל ויין בארבעה פרסים. בטקס ה-VMA, שנערך בספטמבר 2008, זכה בפרס קליפ ההיפ הופ הטוב ביותר לשיר "Lollipop".
ליל ויין ידוע בקעקועיו הרבים ובמיוחד אלו שעל פניו (הזהים לקעקועי פניו של הראפר בירדמן, שותפו המקצועי), ביכולות האלתור שלו, ובקרבתו אל מוזיקת הרוק. אלבומו "Rebirth" היה מעין מחווה לרוק, והוא שילוב בין ראפ לרוק.
במרץ 2010 נידון לשנת מאסר בפועל, לאחר שנתפס בגין עישון מריחואנה בפומבי וכשנלקח למעצר נתגלה גם אקדח אישי על גופו. הוא הודה במסגרת הסדר טיעון באחזקת נשק טעון.[2] באותה שנה שיחק בסרט "עונת ההוריקן", דרמת ספורט בכיכובו של פורסט ויטאקר.
בשנת 2011 שבר ליל ויין את שיא ההורדות בממשק המוזיקה האינטרנטי של התוכנה iTunes, כאשר הגיע בקירוב ל-400 אלף הורדות עם אלבומו Tha Carter IV בסוף השבוע הראשון ליציאתו. באותה השנה השתתף ברמיקס של השיר "Just In Love" של ג'ו ג'ונאס.
ב-3 בספטמבר 2016 הכריז ליל ויין בחשבון הטוויטר שלו על פרישתו מעולם המוזיקה.
ב-28 בספטמבר 2018 הוציא ליל ויין את האלבום החמישי בסדרת אלבומי Tha Carter, שנקרא Tha Carter V. הוא עבד על האלבום כבר מ-2012 והוא היה אמור לצאת במהלך 2014, אך עקב סכסוך עם חברת התקליטים בה הוא היה חתום האלבום יצא רק ב-2018.
ב-20 בינואר 2021, ביומו האחרון של דונלד טראמפ כנשיא ארצות הברית, ליל קיבל חנינה נשיאותית על כל האישומים הפליליים שהופנו נגדו.[3]
בריאותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-29 במרץ 2013 חשף ליל ויין בראיון כי הוא סובל ממחלת האפילפסיה. בראיון סיפר כי הוא סבל מרצף של התקפים, והוסיף כי הם נבעו מ"לחץ, חוסר מנוחה ועודף עבודה".
דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1999: Tha Block Is Hot
- 2000: Lights Out
- 2002: 500 Degreez
- 2004: Tha Carter
- 2005: Tha Carter II
- 2008: Tha Carter III
- 2010: Rebirth
- 2010: I Am Not a Human Being
- 2011: Tha Carter IV
- 2013: I Am Not A Human Being II
- 2018: Tha Carter V
- Funeral :2020
מיני אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2007: The Leak
- 2009: Mr. Carter
אלבומים בשיתוף פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1995: True Story
- 1997: Get It How U Live!
- 1999: Guerrilla Warfare
- 2000: Baller Blockin'
- 2002: Undisputed
- 2003: Let 'Em Burn
- 2006: Like Father, Like Son
- 2009: We Are Young Money
- 2012: YMCMB
- 2012: I Can't Feel My Face
- 2013: Rich Gang
- 2014: Young Money: Rise of an Empire
מיקסטייפים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2002: SQ1
- 2002: SQ2
- 2002: SQ3
- 2002: SQ4
- 2002: SQ5
- 2002: SQ6
- 2002: SQ7
- 2004: Da Drought
- 2004: Da Drought 2
- 2004: The Prefix
- 2005: The Suffix
- 2006: Dedication
- 2006: Dedication 2
- 2006: Blow
- 2007: Da Drought 3
- 2008: Dedication 3
- 2009: No Ceilings
- 2011: Sorry 4 the Wait
- 2013: Dedication 5
- 2015: Sorry for the wait 2
- 2015: No Ceilings 2
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ליל ויין
ליל ויין, ברשת החברתית פייסבוק
ליל ויין, ברשת החברתית טוויטר
ליל ויין, ברשת החברתית אינסטגרם
ליל ויין, ברשת החברתית טיקטוק
ליל ויין, סרטונים בערוץ היוטיוב
ליל ויין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ליל ויין, באתר iTunes (באנגלית)
ליל ויין, באתר Spotify
ליל ויין, באתר SoundCloud (באנגלית)
ליל ויין, באתר Last.fm (באנגלית)
ליל ויין, באתר AllMusic (באנגלית)
ליל ויין, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ליל ויין, באתר Deezer
ליל ויין, באתר Discogs (באנגלית)
ליל ויין, באתר Songkick (באנגלית)- ליל ויין, באתר Genius
- ליל ויין, באתר SecondHandSongs
ליל ויין, באתר בילבורד (באנגלית)
ליל ויין, באתר Tidal (באנגלית)- שרון מולדאבי, עולמו של ווין, באתר גלובס, 15 בפברואר 2010
- עמוס הראל, עכבר העיר אונליין, ליל ויין לא מפחד להכנס לכלא, באתר הארץ, 02 במרץ 2010
- איל רוב, יחי ההבדל הקטן: על האלבום החדש של ליל וויין, באתר וואלה!, 07 באוקטובר 2010
- מתן שרון, שלטון הקרטר ה-4 • איך החדש של ליל ויין?, באתר של "רשת 13", 27 באוגוסט 2011 (במקור, מאתר "nana10")
- איל רוב, ליל וויין חוגג 30: מה הפך אותו לראפר ענק?, באתר וואלה!, 27 בספטמבר 2012
- מתן שרון, ליל וויין נשאר תקוע במקום. ביקורת על "I Am Not A Human Being II", באתר וואלה!, 27 במרץ 2013
- ליל ויין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Cydney Henderson, "Lil Wayne tells 'Billboard': I attempted suicide at 12 years old", USA Today, September 13 2018
- ^ עינב שיף, ליל וויין נידון לשנת מאסר בפועל, וואלה!, 8.3.2010
- ^ מערכת ישראל היום, לפני העזיבה: טראמפ שוקל להקים מפלגה ומעניק חנינות, באתר ישראל היום, 20 בינואר 2021
| פרס המוזיקה של בילבורד לזמר המוביל | |
|---|---|
|
| פרס המוזיקה של בילבורד לאמן הראפ המוביל | |
|---|---|
|
| פרס ה-BET לזמר ההיפ-הופ הטוב ביותר | |
|---|---|
|
- ויקיפדיה: שכתוב - מוזיקה
- זמרים אמריקאים
- פושעים פליליים אמריקאים
- זוכי פרס המוזיקה של MTV אירופה
- זוכי פרס המוזיקה העולמי: ראפ - היפ הופ
- זוכי פרס המוזיקה של בילבורד
- זוכי פרס בחירת הנוער
- ראפרים אמריקאים
- משתתפי הזמר במסכה (תוכנית טלוויזיה אמריקאית)
- מקבלי חנינה מנשיא ארצות הברית
- אמני יאנג מאני
- אמני קאש מאני רקורדס
- אמני ריפבליק רקורדס
- בכירים בתעשיית המוזיקה האמריקאית
- אמריקאים שנולדו ב-1982