מיכאיל בלגאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיכאיל בלגאי עם אשתו ליובומירה וביתו ולדימירה

מיכאיל בלגאי (Belegai Michail) הוא חסיד אומות העולם, תושב הכפר ז'ורוב שבאוקריאנה המערבית.

סיפור מעשה הגבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן מלחמת העולם השנייה הסתכן והחביא שלושה יהודים במשך שנה והוא בן 28. בשלב הראשון הוא החביא אותם בצד האחורי של רפת שהייתה ברשותו. בשלב השני, לאחר שהיה חשש שיתגלו, הוא העביר אותם לבור מתחת ערמת הזבל שבחצרו. אף על פי שהיה עני בעצמו, דאג לתת מעט אוכל גם ליהודים המסתתרים בחצרו. שלושת היהודים שהו אצלו מיוני 1943 עד יולי 1944, אז נכנס הצבא האדום לכפר והגרמנים נסוגו. לימים התברר שאחיו ידע על הדבר והזהיר אותו שהוא מסכן בכך את חייו ואת חיי משפחתו אך מיכאיל ענה לו: "גם ליהודים יש נפש".[1] בנוסף ידוע על אדם נוסף שהתחבא בחצרו למשך זמן קצר בתחילת המלחמה.

ישראל שריר עם ולדימירה, בתו של חסיד אומות העולם שהציל אותו

לאחר שנים, בשנת 2003, חיפש אחד הניצולים את אותו אדם אלמוני שהציל אותו. הוא הגיע לכפר ילדותו ז'ורוב ולאחר שיחה עם אישה מבוגרת בכפר הצליח לגלות את שם מצילם ואף להיפגש עם ולדימירה בתו. הוא שלח את סיפורו של מיכאיל ליד ושם, וב-26 בינואר 2004 יד ושם העניקה למיכאיל תואר חסיד אומות העולם.

קבר מיכאיל בלגאי בשנת 2003

ולדימירה התכבדה לקבל בשם הוריה את תעודת ההוקרה והמדליה מידי נציגי יד ושם והשגרירות הישראלית באוקרינה בטקס רשמי בעיר לבוב.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הילד שלא יכול היה ללכת, רץ.., יד ושם וישראל שריר, 2009