מילארד שיטס
 | |
| לידה |
24 ביוני 1907 פומונה, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
31 במרץ 1989 (בגיל 81) Gualala, ארצות הברית |
| מקום לימודים |
בית הספר לאמנות שונארד |
  | |
מילארד שיטס, באנגלית: Millard Sheets ( 24 ביוני 1907 - 31 במרץ 1989) היה אמן, מורה ומעצב אדריכלות אמריקאי. הוא היה מהראשונים מבין אמני הציור בקליפורניה, ועזר להגדיר את תנועת האמנות בה. רבים מפסיפסי הבניינים בקנה מידה גדול, שלו מאמצע המאה ה-20 עדיין קיימים בדרום קליפורניה.[1] ציוריו נמצאים במוזיאון המטרופוליטן לאמנות ובמוזיאון וויטני בניו יורק, במכון לאמנות של שיקגו, בגלריה הלאומית בוושינגטון הבירה; ומוזיאון מחוז לוס אנג'לס.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מילארד שיטס נולד ב-24 ביוני 1907 וגדל בעמק פומונה, מזרחית ללוס אנג'לס .[2] הוא בנו של ג'ון שיטס. הוא למד במכון לאמנות צ'ואינארד ולמד עם הציירים פרנק טולה צ'מברלין וקלרנס הינקל. [3] כשהיה עדיין נער, צבעי המים שלו התקבלו לתצוגה בתערוכת צבעי המים השנתית של קליפורניה. בגיל 19, הוא נבחר לחברות באגודת צבעי המים של קליפורניה. בשנה שלאחר מכן הוא נשכר ללמד ציור בצבעי מים עוד לפני סיום לימודיו בצ'ואינארד .[4]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאי 1927, שיטס הציג שנים-עשר ציורי שמן של נופי הים במועדון בפומונה.[5] בשנת 1929 הוא זכה בפרס השני בתחרות של ציור פרחי בר בטקסס, והפרס הנדיב [6] איפשר לשיטס לנסוע לאירופה למשך שנה כדי לקדם את השכלתו באמנות.[7] בתחילת שנות ה-30 החל להשיג הכרה לאומית כאמן אמריקאי בולט. הוא הציג בפריז, ניו יורק, פיטסבורג, שיקגו, יוסטון, סנט לואיס, סן אנטוניו, סן פרנסיסקו, וושינגטון די.סי., בולטימור, וערים רבות אחרות ברחבי ארצות הברית. בלוס אנג'לס הוא הוכר כדמות המובילה והכוח המניע מאחורי תנועת צבעי המים בסגנון קליפורניה.
בין 1935 ל-1941, גדלו ההכרה בכישרונו, הפרסים שקיבל והתפוקה שלו. הוא זכה לאזכור חוזר ב-Art Digest ושחזור צבעוני של עבודתו בספר Eyes on America. בשנת 1935 בגיל 28, הוא היה נושא למונוגרפיה שפורסמה בלוס אנג'לס. בשנת 1943, הוא צייר ארבעה ציורי קיר בבניין בוושינגטון הבירה בנושא "תרומתו של הכושי בהתפתחות החברתית והתרבותית של אמריקה." [8]
מכירות האמנות שלו אפשרו לו לנסוע שוב לאירופה, מרכז אמריקה והוואי, שם צייר את שראה וחווה, והפגין סגנון אישי.
במהלך מלחמת העולם השנייה, הוא היה כתב ואמן של חיל האוויר האמריקאי בהודו ובבורמה. רבות מיצירותיו מתקופה זו מתעדות את מראות הרעב, המלחמה והמוות שהיה עד להן. ניסיונו מימי המלחמה גם השפיע על אמנותו לאחר המלחמה במשך מספר שנים, כאשר בזמן שצייר בקליפורניה ובמקסיקו בשנות ה-40, עבודתו עקבה אחר גוונים כהים ונושאים מדכאים. לאחר שנות ה-50 הסגנון שלו עבר לכיוון של צבעים בהירים יותר ונושאים ממסעותיו ברחבי העולם.
במהלך השפל הגדול, הוא איחד כוחות עם אדוארד ברוס כדי לשכור אמנים לפרויקט יצירות אמנות ציבוריות, פרויקט האמנות הראשון של הניו דיל. ב-1946 כיהן כנשיא אגודת צבעי המים של קליפורניה. בשנים שלאחר מכן עבד כאדריכל, מאייר, צייר קיר, ליטוגרף ושופט בתערוכות אמנות.
מחוץ לקליפורניה, הוא קיבל על עצמו עבודות עבור הספרייה הציבורית של דטרויט, [9] מרפאת מאיו, ספריית אוניברסיטת נוטרדאם, מלון הילטון בהונולולו והבנק הלאומי מרכנתיל בדאלאס.
ב-1953 מונה שיטס למנהל המכון לאמנות אוטיס. תחת הנהגתו, התוכנית האקדמית של בית הספר עברה מבנה מחדש כדי להציע תארים BFA ו-MFA, ונוצרה מחלקה לקרמיקה, בראשות פיטר וולקוס. [10] במהלך אותה תקופה הושלמו בניין קרמיקה, גלריה, ספרייה ואגף סטודיו. עד ששיטס עזב את אוטיס ב-1962, הצורה והכיוון של המכללה השתנו באופן דרמטי. [11]
ציורי קיר פסיפס בסניפי בנק חיסכון בייתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף שנות ה-50 הוזמן שיטס על ידי הווארד פ. אהמנסון לעצב את סניפי Home Savings Bank ברחבי דרום קליפורניה שישמשו כנקודות ציון קהילתיות על ידי ביטוי "ערכי קהילה" או הצגת "גרסה חגיגית של היסטורית הקהילה". כדי להשיג מטרה זו, תכנן שיטס את בנייני הסניף שלו עם חזיתות חיצוניים המכילים עבודות פסיפס גדולות המתארות מורשת מקומית. [12]
ההזמנות לעבודתו התרבו וכללו יותר מ-80 בנייני סניפים לאחר היצירה הראשונית ב-1955. [13] שיטס התפטר מתפקיד ההוראה שלו בסקריפסקולג' והקים את סטודיו שיטס בקלרמונט, קליפורניה, והעסיק שורה של אמנים.[1]
האולפנים שלו הפיקו פסיפסים חסרי כותרת כעבודות מסחריות הנחשבות לאמנות ציבורית רשמית, [14] ובהיעדר כותרת רשמית הם נקראים לפי התמונות או הנושאים שלהם. [15] אף שהם נהנים מהגנות מסוימות במסגרת חוק שימור האמנויות של קליפורניה, רבים מהם הושמדו.
מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיטס מת ב-31 במרץ 1989, בביתו באנקור ביי במחוז מנדוסינו, קליפורניה, לאחר מחלה ממושכת. טקס התקיים בביתו ובכנסייה האוניטרית הראשונה של סן דייגו .[16]
היו לו ארבעה ילדים. בנו הצעיר, טוני שיטס, עבד בשחזור ציורי הקיר של אביו, כולל ציור הקיר בסן חוזה, קליפורניה. [17]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Arenson, Adam (2018). Banking on Beauty: Millard Sheets and Midcentury Commercial Architecture in California. Austin, Texas: University of Texas Press. pp. 2, 131
- ^ Millard Sheets | Smithsonian American Art Museum, americanart.si.edu (באנגלית)
- ^ "In Love with Painting" - The Life and Art of Clarence Hinkle; essay by Janet Blake, www.tfaoi.org
- ^ "Outing Spots In South Listed in Stage Line Book". Pomona, California: The Pomona Progress Bulletin. 14 Jun 1929. p. 21
- ^ "Millard Owen Sheets". The Pomona Progress Bulletin. 1927-05-05. p. 15. נבדק ב-2024-03-22.
- ^ "Wildflower Competitive Exhibitions"
- ^ "Wildflower Competitive Exhibitions: Millard Sheets"
- ^ Park, Marlene (1984). Democratic vistas : post offices and public art in the New Deal. Gerald E. Markowitz. Philadelphia: Temple University Press. p. 234.
- ^ "Happy Birthday Millard Sheets: Top Ten Public Art Projects to See in Person"
- ^ "Art Institute Instruction Plan Mapped"
- ^ "Andres Andersen". Progress-Bulletin. Pomona, California. 11 Jan 1962. p. 4.
- ^ "It's Sheets Week, Dedicated to the Man Who Made LA's Mosaicked Mid-Century Banks"
- ^ "Back in the Day: Famous mid-century designer's murals can be seen in Riverside, Hemet"
- ^ Untitled (Home Savings Bank) | Mural Conservancy of Los Angeles, www.themcla.org
- ^ Millard Sheets and the Art of Banking - ProQuest, www.proquest.com (באנגלית)
- ^ "Obituary". Independent Coast Observer. 1989-04-07. p. 16. נבדק ב-2024-03-22.
- ^ Joe Rodriguez | Bay Area News Group, Millard Sheets’ son saves artist’s doomed mural at San Jose airport, The Mercury News, 2010-07-09 (באנגלית אמריקאית)