מילווינה דין

מילווינה דין
Millvina Dean
לידה	2 בפברואר 1912; ברנסקום, דבון, אנגליה
פטירה	31 במאי 2009 (בגיל 97); אשורסט, המפשייר, אנגליה
מדינה	בריטניה
ידועה בשל	ניצולת הטיטניק האחרונה
השכלה	The Gregg School

אליזה גלדיס דין (2 בפברואר 1912 – 31 במאי 2009), הידועה בשם מילווינה דין, הייתה עובדת מדינה וקרטוגרפית בריטית והניצולה האחרונה מטביעת הטיטניק ב-15 באפריל 1912. בגיל חודשיים, היא גם הייתה הנוסעת הצעירה ביותר על הסיפון.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דין נולדה בברנסקום, דבון, אנגליה, ב-2 בפברואר 1912, לברטרם פרנק דין (1886–1912) ולז'ורז'ט אווה לייט (1879–1975). היה לה אח גדול, ברטרם ורה דין, נולד ב-21 במאי 1910. היא מעולם לא נישאה ולא היו לה ילדים. אביה מת על הטיטאניק; אמה נפטרה ב-16 בספטמבר 1975, בגיל 96; ואחיה מת ב-14 באפריל 1992, בגיל 81, ביום השנה ה-80 להתנגשות הקרחון.

על סיפון הטיטניק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1912 הוריה של מילווינה החליטו לעזוב את בריטניה ולהגר לארצות הברית; הם תכננו לעבור לוויצ'יטה, קנזס, שם לאביה היו קרובי משפחה, ובן דודו היה הבעלים של חנות טבק שהוא הולך להיות בבעלותו. הם לא היו אמורים להיות על סיפון הטיטאניק, אך עקב פגיעת פחם, הם הועברו אליה ועלו עליה כנוסעים ממחלקה שלישית בסאות'המפטון, אנגליה. דין הייתה בת תשעה שבועות כשעלתה על הספינה. אביה חש בהתנגשותו עם הקרחון בליל ה-14 באפריל 1912, ולאחר חקירה חזר לתא שלו, ואמר לאשתו להלביש את הילדים ולעלות לסיפון. דין, אמה ואחיה הוצבו בסירת הצלה 10. אביה לא שרד, וגופתו, אם נמצאה, מעולם לא זוהתה.

חזרה לבריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפי שהיה במקרה של רבות מאלמנות המהגרות של טיטאניק, אטה דין ויתרה על כל רעיון להישאר בארצות הברית ברגע שהיה ברור שבעלה לא ניצל. בסרט התיעודי Lost Liners של PBS משנת 2000, כשסיפרה על האסון, תיארה מילווינה את המצב שבו הייתה אמה במהלך האסון:

נשארנו בבית חולים שבועיים או שלושה כדי שאמא שלי תתאושש קצת, ואז חזרנו לאנגליה; כי לא היה לנו כלום, לא היו לנו בגדים, לא היה לנו כסף וכמובן שהיא הייתה כל כך שבורת לב שהיא רק רצתה לחזור הביתה.

— מילווינה דין, 2000

כשדין הייתה על סיפון הספינה, היא משכה תשומת לב רבה. קו הכוכב הלבן הציע לאטה ולילדיה לעבור חזרה לאנגליה על סיפון RMS Adriatic. המאמר ב"דיילי מירור" תיאר את החוויה הקשה:

היא הייתה חיית המחמד של ספינת האנייה במהלך ההפלגה, וכל כך להוטה הייתה היריבות בין נשים להניק את קרדית האנושות החביבה הזו, עד שאחד הקצינים קבע שנוסעי מחלקה ראשונה ושנייה יכלו להחזיק אותה בתורם לא יותר מעשר דקות.

— מאמר ב"דיילי מירור" מ-12 במאי 1912

בעיות בריאותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2008, דין קיבלה הזמנה לנאום בסאות'המפטון באירוע לציון יום השנה ה-96 לטביעה, אך בריאות לקויה כתוצאה מזיהום בדרכי הנשימה אילצה אותה לוותר על נאום זה.

בדצמבר 2008, בגיל 96, דין נאלצה למכור כמה מרכוש משפחתה כדי לשלם עבור הטיפול הרפואי הפרטי שלה בעקבות שבר בירך. אלה כללו מכתב שנשלח לאמה מקרן הסיוע של הטיטניק ומזוודה שניתנה לה ולאמה בניו יורק בעקבות הטביעה. המכירה שלהם גייסה כ-32,000 פאונד. בפברואר 2009, היא הודיעה שהיא תמכור עוד כמה פריטים כדי לשלם את עלויות בית האבות הגוברת שלה, שלדבריה עלו על 3,000 פאונד בחודש.

פטירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילווינה דין נפטרה מדלקת ריאות בבוקר ה-31 במאי 2009, 97 שנים ושבעה שבועות לאחר הפלגת הטיטניק, בבית אבות באשורסט, המפשייר. גופתה נשרפה, וב-24 באוקטובר 2009, האפר שלה פוזר מהשיגור לרציפים בסאות'המפטון, שם הפליגה הטיטניק. מאז אוקטובר 2007, דין הייתה הניצולה החיה האחרונה של הטיטניק, לאחר מותה של ברברה ווסט דיינטון, שמתה בגיל 96 באנגליה^[1].

קרן מילווינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתגובה לעלות ההולכת וגוברת של הטיפול בדין, קרן מילווינה הוקמה באפריל 2009 על ידי אגודות הטיטאניק בבלפסט, הבריטיות והבינלאומיות במטרה בלעדית לטפל בחשבונות בית האבות שלה. הוא קיבל דחיפה על ידי הסופר האירי ועיתונאי מסע הבחירות דון מולן בפתיחת תערוכת הצילום העולמית שלו נוקיה, A Thousand Reasons for Living (הכוללת דיוקן של דין), בדבלין ב-22 באפריל 2009. מולאן הציג דיוקן נוסף של ידיו של דין, כשהיא חתומה על כרטיס לאספן חתימות של טיטאניק, אותו הפיק במהדורה מוגבלת של 100 עותקים. הוא העמיד את המהדורה לזמינה במחיר של 500 אירו כל אחד ואז קרא תיגר על הבמאי והכוכבים של הסרט טיטאניק (1997) - ג'יימס קמרון, לאונרדו דיקפריו וקייט ווינסלט - הזמרת סלין דיון - ששרה את שיר הנושא של סרט הטיטניק "My Heart Will Go On", והתאגידים Sony Music, 20th Century Fox ו- Paramount Pictures כדי להתאים לו יורו ליורו כדי לתמוך בה עם החשבונות שלה. דיקפריו ווינסלט הובילו את הדרך עם תרומה משותפת של 20,000 דולר ארצות הברית. קמרון ודיון תרמו 10,000 דולר כל אחד.