מים מזוקקים

**מים**
**H₂O**
	מבנה מולקולת מים (H מסמל אטום מימן, ו-O חמצן)
שם סיסטמטי	דו מימן חד-חמצני
כתיב כימי	H2O
מסה מולרית	18.01524 גרם/מול
מראה	גוון בהיר של כחול בכמויות גדולות, בכמויות קטנות שקוף
מספר CAS	7732-18-5
צפיפות	1 גרם/סמ"ק
מצב צבירה	נוזל
טמפרטורת היתוך	0 °C ; 273.15 K
טמפרטורת רתיחה	100 °C ; 373.15 K
חומציות	15.74 ‏pKa
בסיסיות	15.74 ‏pKb

מים מזוקקים הם מים שעברו תהליך זיקוק: ניקוי מחלקיקים, מינרלים ומלחים.

תהליך הזיקוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזיקוק מתבצע על ידי אידוי המים ועיבוי האדים אשר נוצרו בכלי אחר. בתהליך זה חומרים מומסים בעלי נקודת רתיחה גבוהה משל המים (כמו מלחים) נותרים בכלי המקורי, שם הם מתמצקים בהיעדר המים^[1]. למרות זאת, אם ישנם במים מומסים בעלי נקודת רתיחה דומה לזו של מים (כמו חלק מהפחמימנים), ייתכן שהזיקוק לא יצליח לנקות את המים, כיוון שהמומסים הללו יתאדו ויתעבו בדומה למים.

במעבדות רבות אין משתמשים במים מזוקקים אלא במים שהוחלפו בהם היונים המומסים בהם (de-ionized). זיקוק המים בתהליך שתואר לעיל יקר ולכן מועברים המים דרך קולונה, שהיא מן מסנן גדול בו מוחלפים היונים שיש במים בהידרוקסיד והידרוניום. עבור ניסויים ספציפיים מרתיחים את כמות המים הנדרשת על מנת לצמצם את כמות הגזים המומסים בהם.

המים הנקיים ביותר הנמצאים בשימוש מעבדתי שוטף נקראים t.d.w. (מאנגלית: triple distilled water, כלומר מים שנוקו שלוש פעמים)^[2]. במים אלה נעשה שימוש רב במחקר ביולוגי ולכן בנוסף לתהליך הזיקוק הרגיל, המים מוקרנים במנורת על-סגול, שמטרתה הריגת חיידקים, כלומר בנוסף לניקיון המים ממומסים הם גם סטריליים.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסביבה נקייה, מי גשם ומי קרחונים נמסים (שמקורם אף הוא גשם) הם מים מזוקקים באופן טבעי, אך בדרך כלל הם סופחים חלקיקים ומזהמים מהאוויר ומהקרקע ובכך מתווספים להם אותם חומרים מומסים.

בניגוד למי ברז, מים מזוקקים הם מבודד חשמלי, כי אין בהם כמעט יונים (פרט להידרוקסיד והידרוניום שמקורם במים עצמם). התנגדותם יורדת כשהם חשופים לאוויר הפתוח וקולטים אבק, מינרלים, מלחים וגזים, בעיקר פחמן דו-חמצני, היוצר חומצה פחמתית שבתורה מתפרקת ליצירת יוני קרבונט המסוגלים להוליך זרם חשמלי. איכותם של מים מזוקקים נקבעת לפי ההתנגדות שלהם: ככל שהתנגדות המים גבוהה יותר, כך הם נקיים יותר.

לשתייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנה מחלוקת לגבי הסיכון לעומת הכדאיות שבשתיית מים מזוקקים. המצדדים טוענים^[3] שמים מזוקקים הם המים הטהורים ביותר שבנמצא ויש להם יכולת מוגברת לנקות את הגוף מזיהומים. המתנגדים מזהירים^[3] שמכיוון שריכוז המלחים במים המזוקקים הוא נמוך מאוד, הם עלולים לגרום לספיחת מים מוגברת בתאי הגוף עקב תהליכים של השוואת ריכוזים דרך אוסמוזה, וכמו כן לספוח מהגוף מלחים ומינרלים שדרושים לו. לשתי הטענות אין גיבוי מדעי ולמעשה שתיהן שגויות, ניתן לשתות מים מזוקקים בבטחה אולם הם חסרים את המינרלים הקיימים במי ברז^[4]. בישראל איכות מי השתייה גבוהה ומנוטרת וההמלצה הבריאותית והסביבתית היא לשתות מי ברז^[5].