נקודת רתיחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "רתיחה" מפנה לכאן. לערך העוסק בהרתחת מזון, ראו הרתחה.
גרף מעברים בין מצבי צבירה

נקודת רתיחה היא הטמפרטורה שבה לחץ אדים של חומר נוזלי כלשהו משתווה ללחץ האטמוספירי שמופעל עליו, ובכך הופך החומר מנוזל לגז.

הגדרות ותכונות פיזיקליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שנקודת הרתיחה תלויה בלחץ האטמוספירי שבו מתרחש התהליך, ככל שהלחץ הסביבתי נמוך יותר טמפרטורת הרתיחה תהיה נמוכה יותר. (למשל טמפרטורת הרתיחה של המים שבגובה פני הים היא 100 מעלות צלזיוס, עולה בים המלח ל-101 מעלות צלזיוס ויורדת ל-71 מעלות באוורסט). כשמצוינת טמפרטורת הרתיחה של חומר מסוים, הכוונה היא לטמפרטורת הרתיחה בלחץ סביבתי של אטמוספירה אחת, שהוא הלחץ בגובה פני הים.

בסיר לחץ אוטמים את הסיר, כדי להגביר את הלחץ של האדים. פעולה זו מעלה את טמפרטורת הרתיחה בתוך הסיר ומאפשרת בישול מהיר יותר.

נקודת הרתיחה נקראת כך בדרך כלל כאשר דנים בחומרים המהווים מוצק או נוזל בטמפרטורת החדר. כאשר דנים בחומרים המהווים גז בטמפרטורת החדר, מתייחסים בדרך כלל לנקודת הניזול שלהם. למשל כאשר מדברים על חנקן.

נקודת הרתיחה היא גם נקודת העיבוי בעת קירור של אדי חומר.

האנרגיה הנדרשת כדי להפוך נוזל לגז בנקודת הרתיחה נקראת אנתלפיית אידוי.

נוזלים יכולים להפוך לגזים גם בטמפרטורות שמתחת לנקודת הרתיחה, על ידי התאיידות.

נקודות רתיחה של חומרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקודת הרתיחה הנמוכה ביותר של חומר היא נקודת הרתיחה (ניזול) של ההליום; 269- מעלות צלזיוס, כמעט האפס המוחלט (273-).

נקודת הרתיחה של חומר תלוי בעוצמת קשרי ואן דר ואלס וקשר מימן שבין המולקולות שלו.

מדידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למדידת נקודת הרתיחה משמש מכשיר הקרוי מד רתיחה (אבוליומטר).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]