נקודת רתיחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "רתיחה" מפנה לכאן. לערך העוסק בהרתחת מזון, ראו הרתחה.
גרף מעברים בין מצבי צבירה

נקודת רתיחה היא הטמפרטורה שבה לחץ אדים של חומר נוזלי כלשהו משתווה ללחץ האטמוספירי שמופעל עליו, ובכך הופך החומר מנוזל לגז.

מכיוון שנקודת הרתיחה תלויה בלחץ האטמוספירי שבו מתרחש התהליך, ככל שהלחץ הסביבתי נמוך יותר טמפרטורת הרתיחה תהיה נמוכה יותר. (למשל טמפרטורת הרתיחה של המים שבגובה פני הים היא 100 מעלות צלזיוס (כ-212 מעלות פרנהיט), עולה בים המלח ל-101 מעלות צלזיוס ויורדת ל-71 מעלות באוורסט). כשמצוינת טמפרטורת הרתיחה של חומר מסוים, הכוונה היא לטמפרטורת הרתיחה בלחץ סביבתי של אטמוספירה אחת, שהוא הלחץ בגובה פני הים.

נקודת הרתיחה נקראת כך בדרך כלל כאשר דנים בחומרים המהווים מוצק או נוזל בטמפרטורת החדר. כאשר דנים בחומרים המהווים גז בטמפרטורת החדר, מתייחסים בדרך כלל לנקודת הניזול שלהם. למשל כאשר מדברים על חנקן.

נקודת הרתיחה הנמוכה ביותר של חומר היא נקודת הרתיחה (ניזול) של ההליום; 269- מעלות צלזיוס, כמעט האפס המוחלט (273-).

אמנם בכל נוזל קיים גם מצב התאיידות בלי רתיחה, משום שבנוזל המולקולות חופשיות ונעות במהירות ואלו שבפני השטח של הנוזל נוטות לצאת ממנו. וככל שהנוזל יותר חם מהירות המולקולות גבוהה יותר וההימלטות מתרבה.

בסיר לחץ אוטמים את הסיר, כדי להגביר את הלחץ של האדים. פעולה זו מעלה את טמפרטורת הרתיחה בתוך הסיר ומאפשרת בישול מהיר יותר.

כאשר ניקח חומר שהגיע לנקודת הרתיחה שלו בלחץ מסוים לדוגמה מים ב-100 מעלות צלזיוס בלחץ 1 אטמוספירה ונעביר אותו לכלי סגור אחר בעל אותו לחץ אבל בלי מים נוזלים ונקרר אותו מעט מאוד אדי המים יהפכו למים נוזלים, כלומר זאת ההגדרה גם לנקודת העיבוי של המים. בצורה דומה אם נחמם אותם מעט נגיע לשלב שנקרא over heating שכוונתו חימום יתר, זהו מצב בו אדי המים נמצאים במצב שאם נקרר אותם באותו לחץ הם ישארו במצב גזי עד שנגיע חזרה ל-100 מעלות.

למדידת נקודת הרתיחה משמש מכשיר הקרוי אבוליומטר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]