מוזיקה מיקרוטונאלית

מוזיקה מיקרוטונאלית היא מוזיקה המשתמשת במרווחי צלילים הקטנים מחצי טון, שהוא המרווח הקטן ביותר במוזיקה המערבית.

מרבית הכלים המוזיקליים בני ימינו מכוונים ומתוכננים ליצור שנים עשר תווים שונים במרווח האוקטבה. במוזיקה מיקרוטונאלית, לעומת זאת, משתמשים במערכות תווים שבהן יותר מ-12 תווים באוקטבה. הדבר יוצר צלילים חדשים לאוזן ומשנה את כללי התאוריה הקלאסית. אפיון נוסף למיקרוטונאליות הוא מערכת צלילים לא שווה, כלומר מערכת תווים שבה המרחק בין כל תו למשנהו אינו שווה למרחק בין שניים אחרים. מערכות כאלו הן בעייתיות יותר, כיוון שהכיוון הלא אחיד של כלי הנגינה מבטל את האפשרות לטרנספוזיציה.

המוזיקה הערבית המשתמשת ברבעי-טונים (ובה עשרים וארבעה תווים באוקטבה) היא דוגמה למוזיקה מיקרוטונאלית. היא מנוגנת בסולמות מקאם. כמו כן, במוזיקת הבלוז נהוג לנגן בכלים המשמשים באופן טבעי לנגינה במרווחים של חצי טון (כגון גיטרה או מפוחית) בצורה שגורמת לצליליהם "להתכופף", כלומר להשתנות תוך כדי נגינה בחלקיקי טון. ניתן לשנות את הצליל בחלקיקי הטון בכלי מיתר, כגון כינור, אולם בקונטרבס קל יותר לשנות את הצליל בחלקיקי הטון, משום ששינוי של חצי טון בקונטרבס צריך מרווח גדול בין האצבעות מאשר בכינור. עם זאת, כיפוף הצלילים במערכת הצלילים הסטנדרטית (12eco) אינו נשמע כמו יצירות הנכתבות על מערכת תווים אחרת.

בניגוד למוזיקה הקלאסית והמודרנית ועוד רבים נוספים כותבי המוזיקה המיקרוטונאלית אינם יכולים לכתוב תווים ולתת להם שמות לפי הדרך המקובלת והמוכרת ולכן מחשבים את המרחקים בין התווים ומודדים אותם ביחידות שונות שהמקובלת מביניהם היא ה-Cent אשר למעשה "מחלקת" את האוקטבה ל-1200 חלקים שווים אשר כל אחד מהם נקרא Cent.

מרבית הכלים המודרניים מתוכננים ומכוונים לספקטרום של 12 תווים שונים במרווח האוקטבה. במוזיקה המודרנית (בניגוד לכיוונים עתיקים יותר או למוזיקה האקוסטית) המרווחים בין כל תו ותו הם שווים אחד לשני ובדיוק ל-‎100 cent, כך שהאוקטבה מחולקת ל-12 חלקים שווים. מוזיקה מיקרוטונאלית מתאפיינת במערכות תווים בעלי מספר תווים שונה מ-12 ו/או מרווחים בין תווים שאינם חצי טון (‎100 cent).

שנים עשר אטיודים מיקרוטונאליים

דוגמה למחקר מוזיקלי מעניין בתחום המיקרוטונאלי היא יצירתו של המלחין איזלי בלקווד (Easley Blackwood) "שנים עשר אטיודים מיקרוטונאליים למדיית מוזיקה אלקטרונית" (Twelve Microtonal Etudes for Electronic Music Media). במבנה שמזכיר את השיטתיות של הפסנתר המושווה של באך, חילק בלקווד את האוקטבה שתים עשרה פעמים לסולמות מיקרוטונאליים שונים, החל משלושה עשר מיקרוטונים ועד לעשרים וארבעה. לכל חלוקה הוא הלחין אטיוד אחד וביצע אותו על סינתיסייזר שגובהי הצלילים של קלידיו תוכנתו לפי הסולמות השונים. בלקווד החליט להתרכז בחקירת הפוטנציאל הטונאלי שבסולמות המיקרוטונאליים השונים ולכן מרבית האטיודים מצטיינים במלודיוּת ובהרמוניוּת גבוהה. הוא הראה שהאוזן המערבית מסוגלת למצוא סולמות מז'וריים, מינוריים ופנטטוניים גם בסולמות מיקרוטונאליים.

דוגמה לרישום סולם מיקרוטונאלי

שם הסולם: סולם צארלינו (Zarlino's scale)

182.404 cents minor whole tone
203.910 cents major whole tone
294.135 cents Pythagorean minor third
315.641 cents minor third
386.314 cents major third
498.045 cents perfect fourth
519.551 cents acute fourth
590.224 cents diatonic tritone
609.776 cents 2nd tritone
680.449 cents grave fifth
701.955 cents perfect fifth
813.686 cents minor sixth
884.359 cents major sixth, BP sixth
905.865 cents Pythagorean major sixth
996.090 cents Pythagorean minor seventh
1017.596 cents just minor seventh, BP seventh
1088.269 cents classic major seventh
1111.731 cents minor diatonic semitone

היסטוריה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מוזיקה מיקרוטונאלית בוויקישיתוף

אתר של קבוצה שמקדמת מערכת צלילים מיקרוטונאלית בת 31 צלילים
מוזיקה מיקרוטונאלית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)