מישל פייר-לואי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מישל פייר-לואי
Michèle Duvivier Pierre-Louis
לידה 5 באוקטובר 1947 (בת 76)
ז'רמי, האיטי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האיטי
השכלה קווינס קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה Independent
ראש ממשלת האיטי
5 בספטמבר 2008 – 11 בנובמבר 2009
(שנה ו־9 שבועות)
Jean-Max Bellerive ←
ראשת ממשלה (ספטמבר 2008 - נובמבר 2009)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מישל דוביבייה פייר-לואי (בצרפתית: Michèle Duvivier Pierre-Louis) (נולדה ב-5 באוקטובר 1947)[1][2] היא פוליטיקאית מהאיטי שהייתה ראש ממשלת האיטי מספטמבר 2008 עד נובמבר 2009. היא הייתה ראש ממשלה אישה השנייה של האיטי,[3] אחרי קלודט ורלי, שכיהנה מ-1995 עד 1996.[4]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מישל דוביבייה פייר-לואי נולדה בעיר ז'רמי, האיטי בשנת 1947. בגיל 18 השלימה את לימודיה הקלאסיים במרכז ללימודים של פורט-או-פרינס. לאחר מכן, למדה כלכלה בקווינס קולג באוניברסיטת ניו יורק שם קיבלה את התואר השני בשנת 1976. בהמשך, למדה ניהול שדות תעופה (1982), חינוך למבוגרים (1989–1990) וכן ניהול פרויקטים (1996-1997/1998-2001).[5] בשנת 1976 חזרה להאיטי ועסקה בפרויקטים של חינוך.

הייתה נשואה לאדוארד פייר-לואי, איתו נולדה לה בת, אליזבת, ב-25 בפברואר 1972.[5]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מ-1989 עד 2006, הייתה פייר-לואי חברה בכתב העת Chemins Critiques וכתבה בו מאמרים מדעיים שנגעו בפוליטיקה, כלכלה, אומנות ותרבות. היא לא עסקה רק במדע טהור, אלא הייתה שותפה גם במאבק לשינוי היחסים החברתיים בהאיטי.[5]

בשנים 1989 עד 1991, היא הייתה מנהלת המחקר במכון התרבותי של קרל לבקה, הנחתה סמינרים וסדנאות עם ארגונים עממיים במטרה להשתתף באופן פעיל בבניית החברה האזרחית.[5][6]

בשנת 1995 הקימה פייר-לואי את קרן הידע והחופש (FOKAL),[7] המתמקדת במעבר לדמוקרטיה בהאיטי עם תמיכה רבה בייצור אמנותי, מדעי ותרבותי. הקרן מהווה סמל לחופש הביטוי, המגינה על המגזרים החלשים בחברה. הקרן הוכרה כארגון לא ממשלתי בשנת 2000 וזכתה לכבוד על ידי ספריית הקונגרס האמריקאי בשנת 2008.[5] הקרן ממומנת על ידי ג'ורג' סורוס, מאז 1995.[5]

פייר-לואי כיהנה כמנהלת של הקרן מ-1995 עד 2008, והחל מ-2009 הפכה לנשיאתה. היא מרבה לארח שם דיונים בוועידות.[5]

בשנת 1991 הצטרפה כחברה בקבינט של הנשיא ז'אן ברטרנד אריסטיד. היא הייתה אחראית להגדרה מחדש של המשימות המבניות של המדינה ולתיאום בין הנשיאות לבין המשרדים השונים.[5]

בשנת 1992, הפכה פייר-לואי ליועצת להכשרת מבוגרים כחלק מתוכנית הכשרה למיילדות שיזם ארגון הבריאות העולמי (WHO) בשיתוף עם שירות התמיכה האקומנית ומכון הילדים האיטי במישור המרכזי ובצפון-מערב.[5]

ביוני 2008 פייר-לואי הייתה מועמדת לראשות הממשלה על ידי הנשיא רנה פרבאל,[2] לאחר ששני המועמדים הקודמים של פרבאל נדחו על ידי לשכת הצירים (הבית התחתון של הפרלמנט בהאיטי). מינויה אושר על ידי לשכת הצירים ב-17 ביולי 2008, עם 61 קולות בעד, אחד מתנגד ו-20 נמנעים.[7][8] הוא אושר על ידי הסנאט ב-31 ביולי, עם 12 קולות בעד, 5 נמנעים ואף מתנגד. התוכנית הפוליטית והממשלתית שלה עדיין נדרשו לאישור על ידי לשכת הצירים והסנאט.[3]

פרבאל הכריזה על הרכב הממשלה החדשה ב-25 באוגוסט; מלבד פייר-לואי עצמה, היו 17 שרים, שבעה מהם נשארו מהממשלה הקודמת של ז'אק-אדואר אלכסיס. פייר-לואי מונתה לשרת המשפטים וביטחון הפנים, בנוסף לכהונתה כראש ממשלה. הממשלה הייתה אמורה להיות מושבעת ב-26 באוגוסט, אך התעכבה עקב השפעת הוריקן גוסטב.[9]

התוכנית הפוליטית של פייר לואי וממשלתה אושרו על ידי לשכת הצירים ולאחר מכן על ידי הסנאט ב-5 בספטמבר 2008, לאחר משא ומתן ממושך. היה צורך ב-16 קולות בסנאט; היא קיבלה רק 15 בהצבעה הראשונה, אך בהצבעה שנייה שנערכה זמן קצר לאחר מכן היא זכתה לרוב הנדרש. לא היו מתנגדים, אך סנטור אחד נמנע. הצבעה זו התרחשה אחרי שהאיטי נהרסה על ידי ההוריקן האנה והוריקן אייק, מה שהציב אתגר קשה לפייר-לואי ולממשלתה.[10]

שבועון החדשות הבינלאומי הבריטי האקונומיסט התייחס לפייר-לואי בפרסום "העולם בדמויות 2010", וכתב:

האיטי, הידועה זמן רב כמדינה הענייה ביותר בחצי הכדור המערבי, מעדה ממשבר אחד למשנהו מאז שנות דובלייה. אבל תחת ראש ממשלתה, מישל פייר-לואי, למדינה יש הזדמנות להשיג הישגים משמעותיים וברי קיימא הן בכלכלה והן בפוליטיקה. הישגיה המקומיים כבר ניכרים, מחזקים קואליציה מגוונת ומדכאים אופוזיציה נחושה. בחו"ל היא עבדה היטב עם מנהיגים בינלאומיים וזכתה בכמה חברים משפיעים, כולל ביל קלינטון, נשיא ארצות הברית לשעבר. כהונתה של גב' פייר-לואי, שגיסה, הפעיל החברתי, נרצח ב-1998, עשויה להצביע על נקודת מפנה במאבק הארוך של המדינה בעוני קיצוני, עימות עקוב מדם ואי צדק חברתי שורשי.[11]

לאחר שנה התלוננו סנאטורים מהמפלגה של פרבאל שרמת החיים של האנשים לא משתפרת. אחרים חשבו שזה לא הוגן להטיל את האשמה על פייר-לואי אחרי 200 שנות עוני ואי שוויון חברתי, אך ראש הממשלה והקבינט שלה הודחו ב-11 בנובמבר 2009.[12]

אחרי הדחתה מראשות הממשלה היא חזרה היא חזרה ל-FOKAL כנשיאה ותיאמה פרויקטים מיוחדים הקשורים למאמצי השיקום של האיטי לאחר רעידת האדמה. פייר-לואי היא גם מרצה באוניברסיטה ולעיתים קרובות מרצה באוניברסיטאות זרות. מספטמבר עד דצמבר 2010, היא הייתה פרופסור עמית באוניברסיטת הרווארד, בית ספר קנדי לממשל/מכון לפוליטיקה. בשנת 2011, נשיא ספרד זפאטרו הזמין אותה להיות חברה בוועדה הבינלאומית נגד עונש המוות.[13]

בעקבות רעידת האדמה בהאיטי ב-2010 כתבה פייר-לואי מאמר עבור ההפינגטון פוסט, המתאר את חזונה לתוכנית תלת-שלבית עבור הקהילה: הצלה, התאוששות ושיקום.[14]

פעילויות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Open Society Foundations (אנ') תוכנית זכויות נשים, חברה במועצה המייעצת[15]

פרסומיה (רשימה לא מלאה)[5][עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "תחינה למזון עצמי", הנובליסט, 31 במאי 1986.
  • "החיפוש אחר מקום אחר", נתיבים קריטיים, כרך 1, מס' 3, דצמבר 1989.
  • "קהילות קרוא וכתוב ועממיות", הליכים של הוועידה למען חזון משותף של פיתוח אזורי האיטי, 22 באפריל ו-23 1988, מונטריאול, AQOCI.
  • “"סירוב השכחה", Chemins Critiques, כרך 1, מס' 4, יולי 1990.
  • "כבוד על החברה", Chemins Critiques, כרך 2, מס' 2, ספטמבר 1991.
  • "התנועה האסוציאטיבית בהאיטי 1986-1992", קולוקוויום דו"ח של קוראסאו - ועדה בין-ארגונית, 26 עד 29 במרץ 1992.
  • "שאיפות לדמוקרטיה ופעולות של ארגונים לא ממשלתיים וקבוצות עממיות", הליכים של קולוקוויום AQOCI, 24-26 באפריל 1992, מונטריאול.
  • "כמה הרהורים על חינוך עממי", הרפובליקה של האיטי, מצב המשחק ונקודות מבט, בניהולם של ז'רארד ברת'למי וכריסטיאן ז'ירו, ADEC-Karthala, 1993.

פרסים וכבוד[5][עריכת קוד מקור | עריכה]

    • פרס יוקו טאדה לזכויות אדם, יפן, דצמבר 1993.
    • פרס תחרות סיפורים קצרים על סיפורה "Jérémie", סופרות ממוצא האיטי המתגוררות בארצות הברית, 2001.
    • דוקטור לשם כבוד במדעי הרוח, מכללת סנט מישל, ורמונט, 2004.
    • אוצר לאומי חי, דצמבר 2006.
    • פרס טרייל בלייזר ממוסד דיאלוג על גיוון, ספטמבר 2007.
    • דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת סן פרנסיסקו, 2014

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מישל פייר-לואי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Haiti Analysis (אורכב 03.12.2008 בארכיון Wayback Machine)
  2. ^ 1 2 "Haitian president Preval names a new prime minister" (אורכב 03.07.2008 בארכיון Wayback Machine), AFP, 23 June 2008.
  3. ^ 1 2 "Haiti lawmakers ratify 2nd female prime minister", Associated Press, 31 July 2008. (אורכב 18.08.2008 בארכיון Wayback Machine)
  4. ^ Skard, Torild (2014) "Three Haitian women" in Women of power - half a century of female presidents and prime ministers worldwide, Bristol: Policy Press, מסת"ב 978-1-44731-578-0
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 פסקל אדריאן, מישל דוביבייה פייר-לואי, כלכלנית, פרופסור באוניברסיטה ופוליטיקאית, באתר science etbien commun (בצרפתית)
  6. ^ האיטי: מישל דוביבייה פייר-לואי, ראש הממשלה המיועד, באתר alterpresse, ‏23 ביוני 2008 (בצרפתית)
  7. ^ 1 2 "Haitian deputies approve Pierre-Louis for prime minister" (אורכב 20.04.2010 בארכיון Wayback Machine), AFP, July 17, 2008.
  8. ^ "Haitian lower house approves PM nominee", Xinhua (People's Daily Online), 18 July 2008.
  9. ^ Jacqueline Charles, "Hurricane Gustav postpones installation of Haiti government", Miami Herald, 26 August 2008.
  10. ^ Jacqueline Charles, "Haiti OK's new prime minister, government", Miami Herald, 5 September 2008.
  11. ^ "The world in figures: Countries". The Economist.
  12. ^ Skard (2014), p. 267
  13. ^ ד"ר מישל ד. פייר-לואי, באתר wise-qatar (באנגלית)
  14. ^ Pierre-Louis, Michèle (2010-01-25). "My Pride and Hope for Haiti". Huffington Post. נבדק ב-2010-02-08.
  15. ^ Michèle Pierre-Louis Open Society Foundations.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מישל_פייר-לואי&oldid=38098737"