מלחמת אנגליה–ספרד (1727–1729)
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | ||||||||||
| ייצוג עכשווי של המצור על גיברלטר ב-1727 | ||||||||||
| תאריכי הסכסוך |
11 בפברואר 1727 – 9 בנובמבר 1729 (שנתיים ו־38 שבועות)  | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני |
המלחמה האנגלו-ספרדית | |||||||||
| קרב אחרי |
מלחמת אוזנו של ג'נקינס | |||||||||
| מקום | גיברלטר, פורטובלו, הים התיכון | |||||||||
| תוצאה | הסכם סביליה (1729) | |||||||||
| ||||||||||
  | ||||||||||
המלחמה האנגלו-ספרדית של 1727–1729 הייתה מלחמה מוגבלת שהתרחשה בין בריטניה הגדולה וספרד במהלך שנות ה-20 של המאה ה-18 המאוחרות, וכללה ניסיון ספרדי כושל לכבוש את גיברלטר ומצור בריטי לא מוצלח על פורטובלו. המלחמה הסתיימה בסופו של דבר עם חזרה לסטטוס קוו הקודם לאחר הסכם סביליה.
רקע כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת הירושה הספרדית, ספרד איבדה את גיברלטר לצי אנגלו-הולנדי וכשהמלחמה הסתיימה ב-1714, ספרד נאלצה לקבל את אובדן גיברלטר בהסכם אוטרכט, אך זו הייתה מטרה ארוכת טווח של ספרד. לכבוש מחדש את גיברלטר וגם את האי מנורקה מהבריטים.
לאחר הסכם וינה ב-1725, ספרד זכתה לתמיכת אוסטריה וחשבה שזה הזמן הנכון לנסות לכבוש מחדש את גיברלטר. בתגובה, בריטניה חתמה על הסכם הנובר עם צרפת ופרוסיה.
כמה היסטוריונים הציגו את תחילת המלחמה ב-1726, השנה שבה היחסים האנגלו-ספרדיים כבר היו מתוחים מאוד. צי בריטי נשלח לאיי הודו המערבית הספרדית כדי להפריע לשייט הספרדי מבלי להתחיל ממש במלחמה.
המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פורטובלו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בריטניה ניסתה להשתמש בכוחה הימי בתחילת הסכסוך, על ידי חסימת פורטובלו בפנמה, אך הניסיון גרם לאסון, שבו אבדו 4,000 איש ממחלות. המטרה העיקרית של המצור הייתה למנוע מגלאונים ספרדיים לעזוב ולהפליג לספרד, אך המצורים לא הצליחו לעשות זאת - ולבסוף נסוגו.
המצור על גיברלטר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-11 בפברואר 1727, הטיל כוח ספרדי, בפיקודו של המרקיז דה לאס טורס ובפיקוחו של המהנדס הראשי של חיל המהנדסים המלכותי הספרדי, המרקיז מורבום, מצור על העיר ("המצור השלוש עשרה על גיברלטר"). בהתאם למקורות, היו בין 12,000 ל-25,000 חיילים ספרדים. המגנים הבריטיים כללו 1,500 לוחמים בתחילת המצור, וצמחו עד לכ-5,000 על ידי חיילים שהובאו מעבר לים על ידי צי בפיקודו של צ'ארלס וייג'ר.
לאחר מצור בן ארבעה חודשים, עם כמה ניסיונות לא מוצלחים ויקרים, התייאשו החיילים הספרדים ופרשו ב-12 ביוני. ספרד איבדה יותר מ-1,400 איש ואילו הבריטים ספגו כ-300 אבדות.
הספרדים ציפו לעזרה חומרית מהאוסטרים שהובטחה במסגרת חוזה וינה, אך הם קיבלו מעט. הם תומרנו על ידי דיפלומטים בריטים, שסיכמו הסכם סודי עם האוסטרים כדי למנוע מהם להתערב.
השלום[עריכת קוד מקור | עריכה]
לא התרחשו עוד פעולות איבה והפסקת אש הוכרזה בפברואר 1728, עם הסכם ראשוני בנושאים בוועידת אל פארדו במרץ ובקונגרס סואסון. השלום הסופי, שאישר את הסטטוס-קוו, נחתם בהסכם סביליה משנת 1729. רבות מהסוגיות הקיימות בין שתי המדינות לא נפתרו, ועשור לאחר מכן פרצה ביניהן מלחמת אוזנו של ג'נקינס. בריטניה יצאה מהסכסוך על ידי הקמת ברית חזקה מאוד עם אוסטריה, שנמשכה עד 1756.