ממלכת ברכיניוג

**ממלכת ברכיניוג**
**Teyrnas Brycheiniog**
	טירת דינס הסמוכה לבירת הממלכה, על רקע הנוף ההררי המאפיין את שטחי ברכיניוג.
	; ממלכת בריכניוג (בכחול) בתחילת המאה ה-11.
ממשל
משטר	מונרכיה
שפה נפוצה	ולשית
עיר בירה	טלגארת' (כיום בפוויס)
היסטוריה
הקמה	סיום השלטון הרומי בבריטניה
תאריך	סביב 450
פירוק	מות גריפיד' אפ אליסד'
תאריך	סביב 1045
ישות קודמת	בריטניה הרומית
ישות יורשת	ממלכת דהייברת'; אדוניות הספר הוולשי ההנורמניות
דמוגרפיה
דת	נצרות קלטית

ממלכת בּרכֶינִיוֹג (בוולשית: Brycheiniog) הייתה ממלכה ולשית עצמאית בימי הביניים המוקדמים אשר שכנה בדרום-מזרח ויילס בין המאה ה-5 למאה ה-11.

ברכיניוג נוסדה על ידי עמים אירים שהיגרו לדרום ויילס במאה ה-5 בהתחלה כחלק ממלכת דאווד והחל מ-450 כממלכה עצמאית תחת המלך בריכן שעל שמו נקראה. היא נותרה עצמאית עד למאה ה-7 כאשר התאחדה שוב לכמאה שנים עם ממלכת דאווד, החל מסוף המאה ה-9 תחת איום הממלכות האנגליות, הפלישות הוויקינגיות והתחזקות הממלכות הוולשיות, ברכיניוג החלה בהדרגה לאבד את כוחה ולבסוף ב-1045 היא אוחדה עם ממלכת דהייברת' ממערב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממלכה נוסדה לאחר סיום השלטון הרומי בבריטניה בתחילת המאה ה-5 כחלק ממלכת דאווד (Dyfed), היא הפכה לממלכה עצמאית סביב 450 ונקראה על שם מלכה הראשון בריכן (Brychen, שמשמעו "המנומש"). הממלכה, בדומה לדאווד, נוסדה על ידי עמים אירים שהגיעו לדרום ויילס בסוף השלטון הרומאי, ממצאים רבים מהאזור מראים השפעה גאלית ניכרת. עיר הבירה הקדומה של הממלכה הוקמה על קראנוג באגם ל'אנגורס (Llangorse), קראנוג זה (סוג של אי מלאכותי) הוא ייחוד בכך שהוא היחיד שנמצא מחוץ לאזורים הגאלים של אירלנד וסקוטלנד.

על פי המסורת, בשנת 470, לאחר ניסיון כושל לתקוף את ממלכת מרסיה, כוחות ממרסיה פלשו לבכיניוג והעלו באש את הקראנוג ששימש מרכז השלטון של הממלכה. עם זאת כיום מקובל לחשוב שמדובר בפלישה של כוחות אירים ושמקור הבלבול הוא בפלישה מרסית שהתרחשה בשנת 916. נפילת הבירה באגם ל'אנגרוס הובילה להקמת בירה חדשה בטלגארת', שנותרה בירת הממלכה עד לסופה במאה ה-11. לאחר מותו של בריכן סביב 490 שושלתו המשיכה למשך כ-350 שנים כאשר מעט ידוע לגבי שמות המלכים או תקופות השלטון שלהם, עד שבשנת 640 המלך ריוואלון אפ איוולון נפטר ללא יורש זכר וביתו סינדרק פארך ריוואלון ירשה את הממלכה. סינדרק נישאת לקלוטן, מלך דאווד (בן-דודה הרחוק), ולמשך כמאה שנה שתי הממלכות התאחדו תחת מלך אחד.

בשנת 730 לערך, כוחות מממלכת קרדיגיון השכנה פלשו לממלכת דאווד. הממלכות המאוחדות של דאווד וברכיניוג נאלצו להתפצל כאשר אווסט אפ קדוואג, אחיו הצעיר של המלך, קיבל את כס ממלכת ברכיניוג. בתקופה זו מאבקים על הירושה הובילו לפיצול גם בממלכת ברכיניוג לשלושה מחוזות, בראשן עמדו שני אחים ובן דוד של המלך החדש אווסט.

בשנת 896, כוחות ויקינגים פלשו לממלכה מכיוון מזרח, אליסד' אפ טוודר מלך ברכיניוג פנה לאלפרד מלך ממלכת וסקס לסיוע, כתוצאה מכך ברכיניוג הפכה למעשה לממלכת חסות של וסקס. בתחילת המאה ה-10 הממלכות הוולשיות מצפון וממערב החלו להתחזק ולהפעיל לחצים על ברכיניוג שנפגעה קשות מהפלישה הוויקינגית, בנוסף בשנת 916 אתלפלדה, מלכת מרסיה פלשה אף היא לברכיניוג ובזזה את בירת הממלכה. בשנת 1045 נפטר מלך ברכיניוג האחרון גריפיד' אפ אליסד' וממלכת ברכיניוג הפכה לחלק ממלכת דהייברת' החזקה ממערב, בניו של גריפיד' חלקו ביניהם את אחוזות הממלכה ושימשו אדונים לשלושת המחוזות של ברכיניוג.

בעת פלישת הנורמנים לוויילס בשנת 1070, כתבים מזכירים את "מלך בלד'ין" של ברכיניוג, ייתכן שבשלב זה חלק מהמלכה הייתה בעצמאות מסוימת לאחר התפרקות איחוד הממלכות הוולשיות תחת גריפיד' אפ ל'ואלין מממלכת גוויניד' בשנת 1063. סביב שנת 1088 כלל הממלכה נכבשת על ידי הכוחות הנורמנים ובדומה לנהוג ברחבי דרום ויילס ואזורי הספר הוולשי, נוסדות אדוניות חצי אוטונומיות של אצילים נורמנים לשלוט באזורי הגבול עם ויילס. אזור ברכיניוג עבר נורמניזציה והפך לברקנוק, אם ביטול כוחם של אדוניות הספר והחלת החוק האנגלי על ויילס במאה ה-16 אזור הממלכה לשעבר הפך לחלק העיקרי של מחוז ברקונשייר ההיסטורי.

עם סידור המחוזורת מחדש בשנת 1974, ברקונשייר הפכה לחלק הדרומי של מחוז פוויס, כיום שם הממלכה השתמר בעיירה ברקון ששימשה בירת האדונות הנורמנית ובפארק הלאומי ברקון ביקונס ששוכן ברוב שטחי הממלכה ההיסטורית.