ממרח שוקולד השחר העולה
ממרח שוקולד השחר העולה הוא קרם בטעם שוקולד שמייצרת חברת "השחר העולה" מאז שנת 1955. הממרח הוא אחד ממוצרי הדגל של החברה.
לממרח שוקולד השחר מעמד מיתי כמעט בציבור הישראלי, כאחד מהמאפיינים המובהקים של ילדות בישראל[1]. היריבות בינו לבין ממרח מתחרה מתוצרת נוטלה גם היא חלק מההוויה הישראלית. לרבים יש לא רק העדפה מובהקת לאחד מהם, אלא גם פסילה גורפת של המתחרה[2][3].
לממרח השוקולד שתי גרסאות - גרסה חלבית וגרסת פרווה. ניתן להבדיל בין הגרסאות לפי סוג המכסה המגיע עם המוצר, כאשר המכסה הצהוב מסמל ממרח פרווה והמכסה השקוף או הלבן מסמל ממרח חלבי.
בממרח שוקולד השחר מסוג פרווה לא קיימת אבקת חלב נוכרי, דבר המסייע למכירת המוצר בקרב אוכלוסיות בעלות דרישות כשרות שאינן מאפשרות חלב נוכרי.
מאמצע שנות התשעים ירדה הפופולריות של הממרח, הן בגלל התחרות עם יצרניות שוקולד נוספות, והן בגלל ההכרה המתרחבת בדבר הנזקים הבריאותיים הנגרמים בשל אכילה מוגזמת של ממתקים. בנוסף מכיל השוקולד החלבי אבקת חלב נוכרי, דבר שמונע מצרכנים רבים המקפידים שלא לאכול רכיב זה את קניית המוצר. הדבר פגע בפופולריות המוצר כיוון שיצרנים אחרים כגון עלית הפסיקו כליל את השימוש ברכיב מטעמי כשרות. ב-2014 הושק הממרח החלבי בגרסת מהדרין בהשגחת בד"ץ העדה החרדית ושווק באריזה כחולה.[4]
בתחקיר של עיתונאי "הארץ" אורי בלאו עלה כי חברת "השחר העולה" תורמת מדי שנה ל"קרן לטיפוח הרעיון הציוני״, התומכת, בין השאר, בהתנחלות איתמר, בישיבת עטרת ירושלים, ובבית המדרש באלון מורה. כשנשאל על כך מנכ"ל החברה, משה ויידברג, השיב כי: ״השחר העולה תורמת 6% בשנה [...] אני מאמין בארץ ישראל השלמה, מה שאתה קורא ׳השטחים הכבושים׳ והלוואי שהיינו יכולים לתרום יותר״.[5]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ממרח שוקולד השחר העולה- שלי פז, שוקולד "השחר" - המלך של הממרחים, באתר ynet, 10 באוקטובר 2005
- גייל זאבי-ציבלין, מותג נולד, באתר nrg, 25 בדצמבר 2005
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מבחן טעימה: שוקולד השחר מנסה לתת פייט לנוטלה
- ^ הקרב על הממרח: נוטלה מול שוקולד השחר
- ^ שוקולד השחר נגד נוטלה
- ^ בשורה בעולם הכשרות ממרח “השחר העולה” חלבי – עכשיו גם בכשרות הבד”צ, 28 באוגוסט 2014, באתר העיתון אותיות
- ^ אורי בלאו, מדלק ועד השחר העולה: חברות ישראליות תורמות להתנחלויות, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2015