מנועים קדימה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: צמצום הציטוטים, הוספת מקורות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מנועים קדימה
Manoim Kadima Algir.jpg
אלבום אולפן מאת אלג'יר
יצא לאור 2004
סוגה רוק
שפה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 1:00:04
חברת תקליטים בארבי רקורדס
כרונולוגיית אלג'יר
נאמנות ותשוקה
(1995)
מנועים קדימה
(2004)
 
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מנועים קדימה הוא אלבומה השני של להקת אלג'יר, שיצא לאור בשנת 2004 בלייבל "בארבי רקורדס". האלבום נחשב לאחד מאלבומי הרוק הטובים שיצאו בעשור הראשון של המאה ה-21 ולאחד מאלבומי הרוק הישראלי הגדולים בכל הזמנים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1995 הוציאה להקת אלג'יר (שכללה אז את אביב גדג' בשירה וגיטרות, גבריאל בלחסן בגיטרות, ודביר לביא בתופים) את אלבומה הראשון, "נאמנות ותשוקה", שלא זכה להצלחה. בשנים שלאחר הוצאת האלבום המשיכה הלהקה להופיע ולעבוד על חומר חדש, וכבר ב-1998 החלה להקליט את שירי "מנועים קדימה". ב-2003 חתמה על חוזה להוצאת תקליט עם שאול מזרחי, מנהל מועדון הבארבי בתל אביב, המחזיק בלייבל "בארבי רקורדס". במקום דביר לביא שעזב את הלהקה הצטרפו ללהקה המתופף אביב ברק (נקמת הטרקטור), עמי רייס בקלידים, וגיל פדידה בגיטרה בס וכינור. ב-2004 יצא האלבום, שהופץ על ידי חברת התקליטים "הד ארצי".

שירי האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

    1. האדמה תפתח (אביב גדג'/ אביב גדג')
      גדג' כתב על השיר הזה: "שיר אהבה, הכי פשוט"
    2. דם על הים (אביב גדג'/ אביב גדג')
      גדג' כתב על השיר הזה: "רובו נכתב לפני המשברים הגדולים והביקורים בסניף בארבי בבת-ים. אחרי כל האירועים האלה התווסף המשפט 'השירים ניבאו את עצמם'. כשאתה במצב כל כך רעוע מבחינה רגשית אתה נדבק בכל וירוס פסיכיאטרי שיש באזור. יש מחלת נפש שנקראת פוטופוביה, אנשים שלא יכולים לצאת החוצה כשיש שמש וכאלה שאור באופן כללי עושה להם רע. פגשתי איזה מישהו שהיה לו את זה, שפשוט לא היה ער במשך שנים. מכאן ההשראה למשפט 'השמש מתחילה לשרוף'. "דם על הים" הוא שיר שנזנח, ואחרי שקרה מה שקרה מצאתי אותו. כשקראתי אותו נדהמתי כמה הוא קלע למציאות. זה הכוח המגי שיש לשירים". בשיר יש שורות מתוך השיר "בתוך הצינורות" - "אז אולי איבדתי כל תחושה/חושב שאני עף אבל בעצם על הרצפה/אז שותה את הגשם המלוח/מסומם מים או שיכור מהרוח"
    3. דבר אלי (אביב גדג' וגבריאל בלחסן/ אביב גדג' וגבריאל בלחסן)
      גדג' כתב על השיר הזה: "השיר הזה נכתב כשגבריאל עזב את ת"א וחזר למושב. זה היה אחרי ניסיון ההתאבדות שלו. בסופו של דבר זה שיר שיועד לו, שמבקש שיחזור. את המשפט "דבר אליי עכשיו לפני שיהיה מאוחר, כי אין מי שיגיד ואין מי שיידע", זה משהו שהוא כתב לאבא שלו בכלל, ואני מצאתי אותו באחת המחברות שהוא השאיר בדירה. השמעתי לו את השיר בטלפון, הוא התרגש נורא, אם כי גבריאל סופר קול בדברים האלה. הוא אמר לי פעם שאם יום אחד הוא יגיד לי שאני טוב, אני יכול להתחיל לתלות פוסטרים של עצמי. בשיחת הטלפון הזאת הוצאתי את זה ממנו במאמצים כבירים. מבחינה מוזיקלית ניסינו בשיר הזה לחבר בין זוהר ארגוב לפרודיג'י. הם שני דברים שאני מאוד אוהב, והם יכולים לחיות יפה ביחד".
    4. מתנה (אביב גדג'/ אביב גדג' וגבריאל בלחסן)
      גדג' כתב על השיר הזה: "את השיר הזה כתבתי כשעבדתי במטבח של ה-ZOO, מסעדה צפונבונית ביהודה המכבי. זה כביכול אמור לדכא את היצירתיות, כל היאפיות הזאת, אבל אני הייתי במטבח, שזה תחתית שרשרת המזון. עבדתי שם עם מוחמד, עובד מרוקני משוגע לגמרי שלימד אותי איך לגלגל, ועם פיטר ההודי. הייתי כותב כל הזמן שירים על מפיות של הקפה. זו חוויה מיסטית. כל הזמן עישנו שם, זה היה מאוד נחמד".
    5. קיטש (אביב גדג'/ אביב גדג')
      גדג' כתב על השיר הזה: "שיר שנכתב לדוגמנית חובבת מדיטציות, סמים ואנרגיות טובות, שאני לא יכול לגלות את שמה. זה שיר שאומר שהכול נפלא ונוצץ רק כי העיניים עצומות. היה לנו סיפור אהבה, והיא ניסתה להפוך אותי לבנאדם חיובי ושליו, אבל בסופו של דבר זה היה הפוך: הסתבר שאני הייתי החיובי מבין שנינו. זו הייתה התקופה שלפני האינתיפאדה, כשכולם הסתובבו פה עם אור בעיניים ועם תחושה שכל מה שצריך זה לבלוע אקסטות וללכת למסיבות ולהתפרק, והחיים יפים. ברור שגם אני בלעתי, אבל החיים לא היו כל כך יפים. אלו היו שנים מתסכלות שאתה עובד מאוד קשה, ואתה מת כבר להוציא את הדברים, לנגן ולהקליט, וזה קורה כל כך לאט ובכזה מאמץ שאתה רוב הזמן מיואש".
    6. הביאו את הנגרים (אביב גדג'/ אביב גדג')
      גדג' כתב שהשיר הזה "נכתב באכסניה שנקראת 'סי אנד סאן', מן כוך כזה ברחוב הירקון. זה שיר פרידה מהמושב, בערך שנה אחרי שעזבתי אותו. זה שיר שמבקש גאולה. מי שמדבר שם זה מישהו שכבר לא ממש רוצה שום דבר מהעולם הזה, אלא רק רוצה לתפוס את הפינה שלו ולישון. בגיל 18 שאלו אותנו למה השירים שלנו זועמים כל כך ומאיפה בא כל הכעס הזה. שנה אחר כך כבר הכעס הפך לעצב שקט. משפט הפתיחה שם זה שהייתי רוצה לשיר בצעקה גדולה, אבל עכשיו אני די שבור ועייף".
    7. שיר הבתולים (אביב גדג'/ אביב גדג')
      גדג' כתב על השיר הזה: "שיר ברסלב צועני. זה די שיר מחאה על קהילות באופן כללי, ועל הקהילה הדתית בפרט. יש שם רב שלא מוצא תשובה ותריסר בנות שלא מוצאות חתן, וכל מיני דמויות שמאכלסות את העולם הדתי שהוא מאוד נדיב, אבל גם מאוד לוחץ, חונק ומחייב. האמת שמה שהצית אותי לכתוב את השיר הזה זה שהתאהבתי באיזה דוסית יפהפייה. בתקופה ההיא ישבנו בפאבים של הרומנים, כי זה המקום הכי זול לקנות בו בירה. היה יושב שם מישהו עם אקורדיון, וכל השירים הבלקניים העיפו לנו את המוח. זה ללא ספק השיר הכי שמח בתקליט".
    8. מנועים קדימה (אביב גדג'/ אביב גדג')
      גדג' כתב על השיר הזה: "השיר הזה נקרא פעם 'מילואים בעזה'. במקור בוצע עם שתי גיטרות חשמליות, סטייל פי-ג'יי הארווי, חשוף ובועט. בכלל, שיר על תשוקה כתכונה בונה ותשוקה כמשהו הורס. השיר הזה לא שופט, הביקורת היחידה שיש שם זה שתפילת הדרך לא עזרה. זה בעצם מרד, אולי נגד החיים עצמם. זה חוסר רצון להתייחס לתהליך ההתבגרות כתהליך שבו אתה חייב להשלים ולהתפייס עם הדברים שיש בעולם. זה שיר שאומר בעצם שכל החיים האלה הם חסרי מנוחה. חוץ מזה ש'מנועים קדימה' זה כמו 'חסמבה, חסמבה, חסמבה' או 'קאוובנגה!' של צבי הנינג'ה. כל חבורה צריכה שיהיה לה איזה משפט".
    9. פעמוני המאה (אביב גדג'/ אביב גדג')
      גדג' כתב על השיר הזה: "1998, פעמוני היובל, 50 שנה למדינת ישראל. השיר הזה נכתב ביום של מטס חיל האוויר. ישבתי בדירת הגג שלנו עם הנגאובר נוראי, וכל היום עברו לי מטוסים מעל הראש ברעש איום. הייתה אז תחושה גדולה של אופוריה וכוח, כל המדינה התבססה מעצמה. זה גם שיר נבואה על מה יקרה עוד 50 שנה בפעמוני המאה, וכמובן שאף אחד מאיתנו לא ידע שלא נצטרך לחכות עוד 50 שנה, אלא הרבה פחות. את השיר שר חזן בשם רפאל הלוי, דמות שיצאה מסרט של קוסטריצה. גם הוא הגיע מתלמי-אליהו. הייתה לו תקופה מפוקפקת בתור סוחר נשק, אחר כך הצטרף לשלום עכשיו, אחר כך להתנחלות. היינו צריכים לשכנע אותו איך חזן דתי עם 20 אלף ילדים יכול לשיר טקסט חילוני. כמובן ששלפנו קירוב לבבות. לטקסטים מהמקורות תמיד מתייחסים בזלזול מוחלט או בחרדת קודש. אנחנו איפשהו באמצע, כי כן מעניין אותנו להתכתב עם העולם הדתי ומה שיש לו להציע. היום רפאל הלוי שומר באיזה יישוב. אל הטייק שירה באולפן הוא הגיע עם אקדח עצום על המותניים. מתי ראית מישהו עושה טייק שירה עם אקדח על המותניים, ועוד שבצד השני של הויטרינה עומד טכנאי כמו מני בז'רנו?".
    10. יום אחד (אביב גדג'/ אביב גדג')
      גדג' כתב על השיר הזה: "לא יודע מה להגיד על השיר הזה. האמת היא שהיום אני כל יום מאושר. היום זה כבר אושר שלא תלוי בכלום, בשיר הזה האושר תלוי בלאהוב. אולי השיר הזה יותר מחדד את העניין שהדגש הוא על יום שאתה לא תהיה בו נאהב אלא אתה תאהב, שזה יותר חשוב".
    11. בתוך הצינורות (גבריאל בלחסן ואביב גדג'/ גבריאל בלחסן ואביב גדג')
      גדג' כתב על השיר הזה: "זה ו'דם על הים' הם בעצם ה-DNA של אלג'יר. הם תעודת הזהות שלנו. שיר שנכתב בין אשפוז לאשפוז, נועד לאנשים שמרגישים חרא מבנאדם שמרגיש עוד יותר חרא מהם, אולי ככה הם ירגישו טוב. בכל מיני שירים בתקליט אנחנו מצטטים את עצמנו, ובשיר הזה יש כמה ציטוטים. קודם כל 'החלומות שלנו זה הדבר האמיתי' של שלום גד, מתוך 'האישה של סמי' מהתקליט 'בסוף המדבר'. אחר כך יש ציטוט מתוך 'דם על הים': 'חושב שאני עף, ואני בעצם על הרצפה', שהוא פתאום נאמר בנימה אחרת, עוד יותר צינית וספקנית. ציטוט אחר מ'דם על הים' הוא השורה 'מסומם מהים או שיכור מהרוח', שזה הרצון הכמעט בלתי אפשרי להיות מאושר מדברים שאתה תמיד יכול לסמוך שהם יהיו שם. בכלל, בשביל ילד טבע שמגיע לת"א, הים זה מקום מפלט מצוין. בכל התקליט הזה זה לא ים של קיץ, של כוסיות וקוקה קולה וכאלה. זה ים של חורף: קודר ועזוב. גבריאל שר בתחילת השיר 'אני מעשן רק כשאני צריך, אף פעם לא יותר ממה שאני צריך' ומסתלבט על עצמו, כי מי שמכיר את גבריאל יודע שהוא מעשן כמו קטר".
    12. מול הים עם תפילין (אביב גדג'/ אביב גדג')
      גדג' כתב על השיר הזה: "שיר על חזרה בתשובה. נכתב על קו התפר בין החזרה בתשובה לחזרה לשאלה. אני אפילו חושב שזה השיר הראשון שנכתב בת"א".
    13. ירח במזל עקרב (אביב גדג'/ אביב גדג')
      השיר "ירח במזל עקרב" נכתב על ידי גדג' בהשראת עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, כפי שהיא נאמרת בבתי הכנסת של עדות המזרח. בשיר זה, כמו בשיר "פעמוני המאה", מתחזן רפאל הלוי, החזן של המושב תלמי אליהו, בו גדלו גדג' ובלחסן. גדג' כתב על השיר הזה: "היה ניסיון מאוד יומרני בשיר הזה לכתוב מזמור מודרני, תפילה מודרנית. שיר שמתכתב עם רעיונות יהודיים קלאסיים, כמו גאולה דרך הביבים, הרעיון שטמא זה טהור. וזה שיר מסע, בסופו של דבר. שיר שנולד מתוך הקונפליקט של דת וחילוניות, דת ועיר. אחד מזכרונות הילדות שלנו זה חזן מבית הכנסת שהיה פליט סיקסטיז, שאהב ביטלס ואפילו היה בהופעה שלהם. חוץ מזה, אם היסטוריונים יגלו יום אחד את הדיסק הזה, אני רוצה שיבינו מה היה פה בתקופה הזו. זה מן ניסיון ליצור כמוסת ישראליות מזוקקת". בשנת 2006 העלה רוני שויקה, חוקר ספרות הגאונים, לפורום מוזיקה ישראלית בynet קהילות ניתוח של השיר, שיצא ב-2011 בספרו "שיר חדש".
    14. זיקוקים (אביב גדג'/ אביב גדג')
      גדג' כתב על השיר הזה: "גאולה, סוף, כתוביות. שיר מלא בציניות ובתקווה. יש שם פרפראזה ל'הביאו את הנגרים', שזה 'אני אלך בעקבות הכוכב', אבל כאן זה 'הכוכב הנופל'".

דיסק בונוס - סקיצות 2002[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. האדמה תיפתח - דמו
  2. דם על הים - דמו
  3. דבר אליי - דמו
  4. קיטש - דמו
  5. שיר הבתולים - דמו
  6. בתוך הצינורות - דמו

לאחר צאת האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר צאת האלבום הוא נחל הצלחה גדולה מבחינה מסחרית ונמכר ב-10 אלף עותקים. האלבום זכה לביקורות נלהבות ואף לתואר "אלבום הרוק הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים"[דרוש מקור]. לאחר צאת האלבום יצאה הלהקה למסע הופעות גדול בארץ, שרובו התנהל ללא בלחסן. את בלחסן החליף בסבב ההופעות עופר קורן. חלק מההופעות לוו על ידי רביעיית מיתרים, וכן התארחו בהופעות ברי סחרוף, אהוד בנאי ושלום גד. בהמשך ניגנה הלהקה במופע לזכרו של מאיר אריאל בקיבוץ משמרות את שירו של אריאל "מודה אני", וכן קיימה שתי הופעות עם תזמורת מיוחדת שהקים גדג' לצורך ההופעות ונקראה "התזמורת האנדרלמוסית" (איהב נימר בעוד וכינור, אורי מיילס בכלי נשיפה והקשה, שמואל רוזבן בסנטור, חן שנער בכינור ראשון, שרון כהן בכינור שני, גליה חי בויולה ומאיה בלזיצמן בצ’לו).

השירים "קיטש", "דם על הים" ו"מתנה" יצאו כסינגלים לרדיו. האלבום זכה בתואר "אלבום השנה" של 2004 מטעם "ידיעות אחרונות", והלהקה הייתה מועמדת לפרס "אנשי השנה במוזיקה". בשנת 2005 הגיע האלבום למקום ה-99 והסמלי בכתבה שפורסמה במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות", "100 האלבומים הישראלים הטובים".

בשנת 2005 הודיעה הלהקה על השהיית פעילותה, ובאמצע 2006 הודיעה הלהקה על פירוקה הסופי.


ביוני 2019 הוכרז על הוצאה מחודשת של האלבום מנועים קדימה, לכבוד 15 שנה לאלבום המקורי. האלבום המחודש כולל מהדורה מיוחדת ומהודרת על גבי ויניל כפול, וכן מהדורה מורחבת על גבי דיסק + דיסק בונוס הכולל גרסאות דמו לשירי האלבום. במסגרת ההוצאה המחודשת מופיע האלבום לראשונה בכל השירותים הדיגיטליים - הורדה וסטרימינג.

משתתפים באלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אביב גדג' - גיטרות, קלידים, פסנתר, גרמושקה ושירה
  • גבריאל בלחסן - גיטרות ושירה
  • אביב ברק - תופים ודרבוקה
  • גיל פדידה - גיטרה בס וכינור
  • גולן זוסקוביץ' - גיטרה בס
  • רון בונקר - גיטרות
  • רפאל הלוי - חזנות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]