מסעותי עם ורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מסעותי עם ורה
מידע כללי
מאת אדית זק
שפת המקור עברית
הוצאה
הוצאה הוצאת מטר
תאריך הוצאה 2011
מספר עמודים 215
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 002779805

מסעותי עם ורה הוא ספר מאת אדית זק שיצא לאור בתחילת 2011 בהוצאת מטר. הספר מספר את סיפור ילדותה, נערותה, בגרותה של ורה, בת למשפחת מהגרים שאיבדו את משפחותיהם הקודמות במחנות ריכוז ובנו משפחה חדשה, פרק ב' של חייהם שבמסגרתו נולדה ורה.

עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר נפתח במשאלת לב של ורה. היא רוצה להיות מישהי אחרת. היא רוצה אמא צעירה וחייכנית שמתאפרת ולובשת בגדים יפים והיא רוצה להיות ישראלית, צברית, חבר'המנית, אשה שעובדת מחוץ לבית ובערב היא חוזרת ועוד יש לה זמן וכוח לצאת ולשיר שירים עם החברים. היא מקשיבה לסיפורים של אמה ואחותה ששרדה מפרק א' של האם. הן מספרות לה על חיים בארץ אחרת, בעולם אחר שחלקו על פלנטה אחרת. אבל בסיפורים יש "חורים" ואת החורים האלה ורה מנסה למלא. היא חוקרת את אמה ואת אחותה, שואלת שכנים, מתבוננת בחיים של אחרים ומקשיבה לסיפורים שמספרים אנשים שבאים לבקר אותם בבית ובכל יום היא מוסיפה עוד חלק לפאזל שהיא בונה.

מבנה הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר בנוי משני נרטיבים המדלגים בין עבר והווה שמתערבבים זה בזה. העבר מסופר כ"סיפורים לפני השינה" ודרכם אנחנו מגלים שלאמא ולאבא היו פעם חיים אחרים, שלאמא של ורה היו פעם שלוש ילדות ולאבא הייתה רק אשה, שסבתא שלה הייתה בעלת בית מרזח וכל המשפחה נידתה אותה. שפעם הייתה משפחה גדולה ושמחה ועכשיו יש משפחה קטנה ועצובה. כדי לברוח מהעצב ורה משחקת במשחק "כאילו", היא ממציאה לעצמה עולם משלה, שם יש נשים יפות ומטופחות שמדיפות ריח של בושם יקר והן מעשנות סיגריה עם פומית והן מושכות את כל המבטים של כל הגברים בסביבה. כשהיא מתבגרת ורה זונחת את משחקי ה"כאילו" ומתפנה להיות נערה טיפוסית בחברת הישראלית של שנות השישים. היא מתאהבת, היא הולכת לתנועה ואחר כך לחברה סלונית, היא רוקדת והיא שרה והיא מתאמצת להיות כמו כולם. אבל אנחנו מגלים שהיא אף פעם לא נערה ישראלית טיפוסית כמו שהיא חושבת שנערה צריכה להיות. מלבד הסיפורים הרבים שמופיעים כתמונות-תמונות, הספר מציג תיאורים של מגוון אנשים שוורה פוגשת בבית ומחוצה לו ושל מערכות יחסים רב-גווניות בין הדמויות השונות. השאלה המרחפת באוויר לכל אורך הספר היא השאלה שוורה דנה בה באופן עקיף כל יום, האם יש לה זכות להתקיים בלי לשמר בתוכה בכל רגע את הטראומה שהיא לא חוותה ישירות?


שיגעון השואה וחייהם של המהגרים

חייהם של מהגרים שהגיעו מאירופה אחרי השואה עוברים כחוט השני בתוך הספר ומחוללים שינויים בחיי הדמויות. אניקה ומרטין נוקטים בשיטת ההדחקה וה"שיכחה", הם מתקיימים בהווה ויורדים לארצות הברית כדי לחפש חיים חדשים וזהות חדשה. האם שרי לעומתם לא מפסיקה לספר על מה שהיה פעם, איך החיים נראו "לפני שהכל התחיל" ואיך הם היו והווים "אחרי שהכל נגמר." האב וילי חי בין הסיפורים של האם והקיום במסגרת משפחתית לוחצת ולחוצה בין הניסיונות החוזרים ונשנים שלו לחיות חיים בוהמיינים של יצירה וחופש אישי, אבל הוא איננו מצליח להשתחרר באמת. הנושא שחוזר פעמים רבות הוא היחסים בין משפחות המהגרים שהגיעו מאירופה ובין המשפחות הישראליות שנולדו כאן או הגיעו לכאן בגיל צעיר והם "צברים" לכל דבר. אלה האחרונים מגלים בורות, חשיבה סטריאוטיפית וחוסר סובלנות מופגן ביחס ל"אחר."

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]