אדית זק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

אדית זק (נולדה ב-19 באוקטובר 1947) היא מוזיקולוגית, מרצה, חוקרת מגדר, בעלת תואר דוקטור לפילוסופיה, מחברת הספר "מסעותי עם ורה"

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זק נולדה בפרשוב בצ'כוסלובקיה (היום סלובקיה) לשרי ווילי אוהר ששרדו את אושוויץ, נפגשו אחרי המלחמה והחליטו להתחתן ולפתוח פרק ב'. אשתו הראשונה של וילי מאלווינה לבית פוגל נספתה בבירקנאו ובעלה הראשון של שרי יאקוב מורדקוביץ' גם הוא נספה במלחמה ביחד עם שתיים מבנותיהם, לילי הבכורה ואליס הצעירה. הבת האמצעית הלן הייתה היחידה ששרדה מבין שלוש הבנות של שרי ויאקוב. הלן הייתה בקבוצת הנשים הראשונה שנכנסה לבירקנאו ב-1942, היא נפגשה עם האם שהגיעה למחנה ב-1944, הצליחה להציל אותה וביחד שרדו השתיים גם את צעדת המוות. ב-1945 הן חזרו למיכלובצה עיר הולדתן, שם פגשו את בני זוגן ונישאו.

זק והוריה עלו לארץ בשנת 1949 באניה "גלילה". הם שוכנו במחנה המעבר "שער העלייה" ומשם עברו לגבעת עליה והצטרפו לאחות הלן ולבעלה שאול גוטליב שהגיעו לארץ שנה לפניהם כדי להתגייס לההגנה. בשנת 1952 היגרו הלן ושאול גוטליב לקנדה וזק והוריה נשארו בארץ.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד גיל ארבעים עבדה זק כאמא במשרה מלאה. ב-1987 החלה לעבוד בפרויקט הבינתחומי באמנויות במכללת בית ברל וכתרפיסטית של ילדים ונוער בבית הספר "יחדיו", "בית דני", המרכז לבריאות הנפש גהה, מעון "לבצלר", בית ספר תיכון מקצועי לנוער עם צרכים מיוחדים תל אביב. ב-1988 (ועד 1996) קיבלה מלגה מטעם המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך בראשותו של ד"ר אליעזר מרכוס עבור "פרויקט המחקר הבינתחומי באמנויות." הפרויקט התמקד בגיבוש שיטה לשילוב אמנות ויזואלית ומוזיקה בהוראת הספרות בבתי ספר תיכוניים. במקביל החלה לשמש כמרצה בקורסים בינתחומיים באוניברסיטת בר-אילן.

ב- 1993 קיבלה זק תואר "מוסמך" בהצטיינות יתרה, ב-1990-2005 שימשה כמרצה במחלקה למוזיקה. הקורסים שלה מתמקדים בגישה בינתחומית ובסוגיות מגדריות, לדוגמה: מלחינות מפורסמות בהיסטוריה המערבית, הזוגות המפורסמים במוזיקה, דמות האשה באופרה של המאה התשע עשרה והמאה העשרים, מוזיקה ודרמה באופרות האיטלקיות של מוצרט, דמות הליצן (השוטה) ודמות המכשפה בתרבות המערבית.

בשנת 2000 הוסמכה זק כ"דוקטור לפילוסופיה" . עבודת הדוקטורט שכתבה בשיתוף עם פרופ' Raymond Monelle מאוניברסיטת אדינבורו בסקוטלנד נושאת את השם "Carmen and Turandot: femme fatale to femme creatrice in opera." מהווה פריצת דרך בפרשנות מגדרית במוזיקה. בשנים 2001-2003 היא שמשה כיועצת בנושא מעמד האשה לראש העיר קריית אונו. מ-1996-2005 הוזמנה להרצות בכנסים בינלאומיים כמו באוניברסיטאות כמו אוקספורד (2005) בכנס לציון מאתיים שנים להולדת פאני מנדלסון, באוניברסיטת סורבון בפריז (2004) על תהליכים וג'סטות בין אמנויות, באוניברסיטת קווינס בבלפסט בכנס הפדרציה הבינלאומית למחקר היסטוריה של נשים (2003) על הסלון כמרחב פרטי בו הציגו נשים את יצירותיהן, בקריית הוותיקן ברומא (2002) בכנס משותף עם Donne in Musica International על מוזיקאיות בתנ"ך, באוניברסיטאות הלסינקי וטורקו בפינלנד בכנסים שעסקו בקולן של נשים במרחבים תרבותיים ובפרשנויות מגדריות לאופרות מפורסמות.

מאמרים שכתבה זק מתפרסמים בכתבי עת בינלאומיים כמו Women's Writings, ערך שכתבה, על איימי ביץ', מלחינה ומקדמת זכויות של נשים יוצרות מופיע באנציקלופדיה שעוסקת בנשים בפוליטיקה האמריקאית (2008) - Encyclopedia of Women in American Politics.

מ-1997 מרבה זק להרצות בפורומים שונים בארץ ובחו"ל בנושא מגדר, תרבות ומורשת. ערוץ אחד של הרצאות כולל סיפורים אישיים של נשים מפורסמות בהיסטוריה, של מלחינות שהודחקו בתודעה המערבית וסיפורי זוגות מפורסמים כמו קלרה ורוברט שומן, פאני ופליקס מנדלסון, אלמה וגוסטב מאהלר, קוזימה וריכרד ואגנר ועוד. ערוץ שני של הרצאות הוא בנושא המורשת והתרבות של קהילות יהודי סלובקיה שנמחקו מהמפה אחרי מלחמת העולם השנייה.

ב- 2011 ראה אור ספרה "מסעותי עם ורה" בהוצאת מטר.