מסע הנשים לשלום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מסע הנשים לשלוםאנגלית: The Women's Peace Crusade) הייתה תנועה עממית סוציאליסטית שפעלה ברחבי בריטניה, בין השנים 1916 ל-1918. מטרתה המרכזית הייתה להפיץ את הרעיון של "שלום בין אנשים" כדרך לסיים את מלחמת העולם הראשונה ללא פיצויים וסיפוח שטחים. התנועה הוקמה בגלאזגו ביולי 1916, ונרשמה באופן רשמי ב-10 ביוני 1917. מאוחר יותר היא התרחבה ברחבי בריטניה ובשיאה הפעילות היו לה 33 סניפים[1]. מסע הנשים לשלום ארגן הפגנות בלידס ברדפורד, לסטר, ברמינגהאם ולנקשייר. אף על פי שלמסע הנשים לשלום היה מספר משמעותי של תומכות, הממשלה והמשטרה התנגדו לפעילות התנועה וחברותיה[2][3].

נשים עובדות בבניית ספינות במהלך מלחמת העולם הראשונה.

תחילת הפעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסע הנשים לשלום, המכונה לעיתים גם מסע הנשים למשא ומתן לשלום (Women's Peace Negotiation Crusade), מקורו בדרום גלאזגו בהפגנה שנערכה ב-23 ביולי 1916, בהשתתפות 5,000 אנשים[4]. ההפגנה אורגנה על ידי הלן קרופורד (אנ'), פעילה פמיניסטית, קומוניסטית בת מעמד הפועלים שהובילה גם את שביתת שכר בגלאזגו ב-1915[5]. המניע להפגנה היה מכתב שפרסם בעיתון Labour Leader המבקר את הנשים שהן לא מארגנות פעולות מחאה. המפגשים הראשונים התקיימו בחלקים שונים של העיר גלאזגו, ולאחריהם התקיימו פגישות רחוב, תהלוכות, מכירת תגים והפצה של עלונים[6].

מטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרישה המרכזית מסע נשים לשלום היה להביא לסיום מיידי של מלחמת העולם הראשונה באמצעות משא ומתן. בפרסומים של התנועה פורטו מטרות המשנה: לאפשר לכל מדינה לבחור את צורת הממשל המתאימה לה, לקדם פיתוח ושגשוג לכל המדינות, לאפשר גישה לשוקי העולם ולחומרי גלם[7]. הן יצאו נגד התפיסה הקולוניאליסטית שלמדינות אירופה יש זכות לכיבוש וסיפוח, הן התנגדו לניסיון לשמר או להגדיל את הגבלות הסחר, ולכל ניסיון לכפות פיצויים על כל אומה. כמו כן, מסע נשים לשלום תמך בהגבלת החימוש וחיזוק ארגונים בינלאומיים במטרה ליצור הבנה משותפת של אינטרסים משותפים שהן כינו "שלום של אנשים".

חברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסע נשים לשלום היה מבין תנועות השלום הגדולות בגלאזגו במהלך מלחמת העולם הראשונה. לתנועה נודעה תמיכה רחבה בקרב מעמד הפועלים והיא נחשבה לתנועה עממית[8].

הלן קרופורד הייתה אחת ממייסדות מסע הנשים לשלום וייסדה את הסניף בגלאזגו של ליגת נשים בינלאומית לשלום ולחרות. בהמשך היא חזרה בה וטענה כי מעולם לא הייתה פציפיסטית אלא סוציאליסטית בינלאומית עם שנאה עמוקה למלחמה ולאכזריות הנוראית והבזבוז שקשור אליה[9]. חילוקי דעות בין חברות ממעמד הביניים לחברות מעמד הפועלים בסניף של ליגת נשים בינלאומית לשלום חרות בגלאזגו הובילה את קרופורד וחברות נוספות להקים את מסע הנשים לשלום[10]. בעוד ליגת נשים בינלאומית לשלום ולחרות נפגשה אחת לחודש לדיונים ושיחות, מסע הנשים לשלום פעל בקרב מעמד הפועלים והעביר מסרים אנטי מלחמתיים בפעולות הסברה במרחב הציבורי.

האופוזיציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסע הנשים לשלום ספג ביקורת מעיתונות ופעילי ימין שמרנים. עיתון הימין מורנינג פוסט תיאר את התנועה בשם "אחד ארגוני התעמולה הפעילים ההרסניים ביותר במדינה". ב-11 באוגוסט 1917, צעדה של כ-1,200 נשים בלנקשייר נתקלה בהפגנת תמיכה במלחמה של 15,000 איש[11]. המפגינים החלו להתעמת עם נשים ולצעוק לעברן "בוגדות! רוצחות!". רק נוכחות המשטרה עצרה את המפגנים מלפגוע פיזית בחברות מסע הנשים לשלום[12].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Poster #4: The Women’s Peace Crusade, 1916 – 1918, the world is my country
  2. ^ Liddington, Jill (1989). The Long Road to Greenham. Virago.
  3. ^ Women’s Peace Crusade: Helen Crawfurd | Peace and Justice, peaceandjustice.org.uk (באנגלית) (ארכיון)
  4. ^ Jill Liddington, The Life and Times of a Respectable Rebel: Selina Cooper, 1864-1946, Random House, 1984
  5. ^ Anne Wiltsher, Most Dangerous Women: Feminist Peace Campaigners of the Great War, Pandora Pr, 1985
  6. ^ Esther Breitenbach & Eleanor Gordon, Out of Bounds: Women in Scottish Society 1800-1945, Edinburgh University Press, 1993
  7. ^ 20 Trongate Glasgow Young Scot, Glasgow's Peace Movement, ‏2014-08-03 (באנגלית)
  8. ^ Leneman, Leah (2000). The Scottish Suffragettes. NMS Publishing Limited.
  9. ^ Leneman, Leah (2000). The Scottish Suffragettes. NMS Publishing Limited.
  10. ^ Breitenbach, Esther; Gordon, Eleanor (1992). Out of Bounds: Women in Scottish Society 1800-1945. Edinburgh University press.
  11. ^ Poster #4: The Women’s Peace Crusade, 1916 – 1918, the world is my country
  12. ^ Liddington, Jill (1984). The Life and Times of a Respectable Rebel: Selina Cooper (1864 – 1946). Virago.