ליגת נשים בינלאומית לשלום וחרות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ליגת נשים בינלאומית לשלום ולחרות  (WILPF -Women's International League for Peace and Freedom) הוא ארגון מגזר שלישי הפועל למען שלום ופירוק מדינות מנשק. הליגה פועלת במטרה "להפגיש נשים מהשקפות פוליטיות, רקעים פילוסופיים ודתיים שונים שנחושות ללמוד ולהפיץ את הגורמים למלחמה ולפעול למען שלום קבוע" ולאחד נשים ברחבי העולם המתנגדות לדיכוי וניצול. ל- WILPF יש סניפים ב-37 מדינות. מאז 1948 ליגת נשים בינלאומית לשלום ולחרות היא ארגון מייעץ לאו"ם (consultative status). הליגה היא אחד מהארגונים הראשונים בעולם שקבל מעמדה זה וארגון הנשים הראשון[1]. ליגת נשים בינלאומית לשלום וחרות הוא ארגון הנשים לשלום הוותיק בעולם[2].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליגת נשים בינלאומית לשלום ולחרות נוסד בקונגרס הנשים הבינלאומי שהתכנס כמחאה על מלחמת העולם הראשונה, בהאג, הולנד, בשנת 1915. שמו הנוכחי ניתן לו ב-1919.[3][4] הנשיאה הראשונה של  WILPF הייתה ג'יין אדמס, שייסדה את מפלגת הנשים לשלום (Woman's Peace Party) בארצות הברית, בינואר 1915. קבוצה זו הפכה לימים לסניף האמריקאי של הליגה.[5] 

ליגת נשים בינלאומית למען שלום וחרות מתנגדת למלחמות וסכסוכים בינלאומיים אלימים. אל מול העובדה הנחרצת כי מלחמה מפרה תמיד את חרות הפרט והחופש שלו, הליגה פועלת, בכלים רשמיים שונים, כדי להביא לסיום מלחמות. בין הפעולות המרכזיות שהארגון נקט, היו מכתב פתוח למזכ"ל האו"ם לסיום מלחמת קוריאה, קביעת היום הבינלאומי לחיסול כלל הנשק הגרעיני, עצומות וגילויי דעת בנושאים שונים כגון: כלי נשק, אלימות על בסיס מגדרי וזכויות אדם לנשים.

מפלגת הנשים לשלום (ארצות הברית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלגול הראשון הייתה ליגת נשים בינלאומית לשלום ולחרות מפלגת נשים לשלום שהוקמה בינואר 1915 בוושינגטון ביוזמה משותפת של ג'יין אדמס וצ'פמן קאט[6]. כ- 3,000 נשים השתתפו באירוע הקמת המפלגה וקראו להרחבת זכות ההצבעה לנשים ולכינוס ועידה של המדינות הנייטרליות לגישור בין הממשלות היריבות עד לסיום המלחמה[7]. נציגות מפלגת הנשים לשלום השתתפו גם בקונגרס הנשים הבינלאומי לשלום וחרות, שנערך בהאג.

קונגרס הנשים הבינלאומי, האג, 1915[עריכת קוד מקור | עריכה]

נציגות המשלחות בקונגרס הנשים הבינלאומי האג, 1915

הקונגרס אורגן על ידי הפמיניסטית, אניטה אאוגספורג (Anita Augspurg), המשפטנית הגרמניה הראשונה ולידה גוסטבה היימן (Lida Gustava Heymann) פמיניסטית ופציפיסטית גרמניה ובהזמנתה של הרופאה ופעילה ההולנדית למען זכויות נשים, אלטה ג'ייקובס (Aletta Jacobs), כדי למחות על המלחמה המשתוללת באירופה, ולהציע דרכים כדי למנוע מלחמות בעתיד[8]. הקונגרס נפתח ב-28 באפריל והשתתפו בו משלחות מ-12 מדינות[9]. רוזיקה שווימר ופמיניסטיות מכל רחבי אירופה לקחו חלק בקונגרס[8]  

אלטה ג'ייקובס פתחה את הקונגרס:  

אָנוּ מתאבלות על גברים צעירים ואמיצים רבים שאיבדו את חייהם בקרב עוד לפני שהפכו לגברים; אנו מתאבלות עם האמהות המסכנות ששכלו את בניהן; עם אלפי אלמנות צעירות וילדים ללא אב, ואין ביכולתנו לגלות יותר סבלנות לסבל במאה עשרים כשממשלות משתמשות בפתרון יחיד, כח הזרוע, לפתרון סכסוכים בינלאומיים.

https://archive.org/stream/internatcongrewom00interich/internatcongrewom00interich_djvu.txt

במהלך שלושת ימי הקונגרס נדונו אלטרנטיבות לפתרון סכסוכים בצורה לא אלימה ומהקונגרס יצאה קריאה לתהליך גישור רציף עד להגעה להסכמות בין המדינות הלוחמות. בכנס הוקם ועד הנשים הבינלאומי לשלום קבוע (International Committee of Women for Permanent Peace - ICWPP). ג'יין אדמס נבחרה כנשיאה. מתוך הקונגרס והוועד צמחה ליגת נשים בינלאומית לשלום ולחרות[9]

בעקבות הקונגרס בהאג, כתבה ג'יין אדמס לנשיא ארצות הברית וודרו וילסון. במכתבה הזהירה מפני הסכנות והמשמעויות ההרסניות בכניסתה של ארצות הברית למלחמה, עבור האומה האמריקאית ועבור מדינות נוספות שיחליטו, בעקבותיה, לסכן גם הן את החיילים שלהן. "לארצות הברית יש את הכוח וההשפעה לסיים את המלחמה ועליך להשתמש בו" כתבה אדמס לנשיא[10][11].

כינוס שני - גינוי אימפריאליזם 1919[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכינוס השני של קונגרס הנשים הבינלאומי נערך בהאג במקביל לוועידת השלום בפריז. המארגנות רצו שהקונגרס יערך בוורסאי, בתקווה להשפיע על הסכם השלום, אך מגבלות התנועה שהוטלו על נשים ממעצמות המרכז, הביאו אותן לקיים את הכנס בציריך. הקונגרס התקיים בין ה-12 ל-17 במאי 1919 והשתתפו בו 200 נשים מ -17 מדינות, אך רוב הנציגות הגיעו מארצות הברית בריטניה וגרמניה[12].

המשתתפות בקונגרס בציריך ראו בהקמת חבר הלאומים, אשר מספק פלטפורמה בינלאומית לייצוג רצון העמים ולקידום שיתופי פעולה בינלאומיים, צעד חיובי. עם זאת, הנציגות גינו את ההסכמות שהתקבלו בוועידת השלום בפריז, משום לא נעשה ניסיון לפרק את המדינות המנצחות מנשקן. המשא ומתן בוועידת ורסאי התרכז בעלויות הפיצויים וחלוקה טריטוריאליות. משתתפות הקונגרס גינו את חוזה ורסאי בטענה כי הו אינו הסכם שלום אלא המשך המלחמה. הן הביעו ביקורת על כך שמעצמות ההסכמה "הענישו" את גרמניה וניבאו כי "העוני, המחלות והייאוש יובילו להתפשטות שנאה ואנרכיה"[12].

בקונגרס הוחלט באופן רשמי על שם הארגון: ליגת נשים בינלאומית לשלום וחרות[13]. כמו כן, התקבלה אמנה בת 12 נקודות שקראה לזכות ההצבעה לנשים, לאפשר לנשים להשתלב בעמדות מפתח בחבר הלאומים, לשכר שווה ושוויון הזדמנויות בתעסוקה וחינוך; תמיכה כלכלית באמהות ושוויון גזעי[2][12].

בין המלחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה שבין מלחמות העולם נעשו מאמצים רבים של תנועות וארגונים חוץ ממשלתיים לחפש דרכים למניעת המלחמה הבאה. הזעזוע ממספר ההרוגים, הפצועים בגוף ובנפש וההרס יצרו תחושה של דחיפות למציאת דרכים אלטרנטיביות לפתרון סכסוכים. ליגת נשים בינלאומית לשלום וחרות הצטרפה למאמצים ביחד עם ארגונים נוספים. גם מדינות, באמצעות חבר הלאומים ובית הדין הבינלאומי לצדק, ביקשו דרכים חלופיות למלחמה[2]. ב-1932, לקראת כינוס ועידת חבר הלאומים בז'נבה בנושא פירוק הנשק, אספה הליגה שישה מיליון חתימות מנשים וגברים ברחבי העולם בקריאה לפירוק הנשק ולמנוע את המלחמה הבאה. הליגה גם דרשה ייצוג של נשים בדיונים, אולם דרישה זו לא נענתה[14][2].

הליגה פעלה הן ברמה המקומית, באמצעות הסניפים והן ברמה הבינלאומית, בנושאים הנוגעים לזכויות נשים עובדות, זכות ההצבעה לנשים והדרישה לייצוג נשים בנציגויות המדינות לחבר העמים ובוועדות העצרת[2].

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת המלחמה השתדלו נציגות הליגה לסייע לחברותיהן להימלט מהנאצים. חברות סניף הליגה ביפן נעצרו ונכלאו. רוב הסניפים לא היו פעילים בזמן המלחמה בין אם בגלל שנסגרו על ידי השלטונות ובין אם בגלל שהחברות הפסיקו את פעילותן. רק פעילות הסניף האמריקאי היו בטוחות מספיק כדי להשמיע את התנגדותן בנוגע לאפליה הגזעית בצבא ארצות הברית, כליאת אזרחים אמריקאים ממוצא יפני ודחייה של פליטים יהודים שביקשו מקלט בארצות הברית[2].

לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי המלחמה החלה ליגת נשים בינלאומית לשלום וחרות לשקם להשתקם ולחזור לפעילות מקומית ובינלאומית. ב-1948, הארגון קיבל מעמד של ארגון מייעץ לאומות המאוחדות[1]. הליגה ממשיכה להיות פעילה למען שלום, פירוק נשק והתמקדה עד סוף המאה ה-20 בפירוק הנשק הגרעיני. בחזונה מבקשת הליגה לקדם עולם משוחרר מאלימות, עוני, זיהום סביבתי ושליטה. ליגת נשים בינלאומית לשלום וחרות מאמינה בשוויון לכל בני האדם בעולם ללא גזענות, סקסיזם והומופוביה; פועלת למען שלום דרך פירוק נשק בעולם; ושינוי סדר העדיפויות של הממשלות תוך מתן דגש לצרכים אנושיים.

שתי מנהיגות של ליגת נשים בינלאומית לשלום זכו בפרס נובל לשלום: גיין אדמס ב-1931 ואמילי גרין באלץ ב-1946.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 The Perks of Having Consultative Status with the UN | WILPF, wilpf.org
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 Women and Social Movements, International: The Longest Living Women's Peace Organization in World History: The Women's International League for Peace and Freedom, 1915 to the Present, wasi.alexanderstreet.com
  3. ^ Bussey, Gertrude; Tims, Margaret (1980). Pioneers for Peace. Women’s International League for Peace and Freedom 1915-1965. Oxford: Alden Press. 
  4. ^ Women, peace and transnational activism, a century on History and Policy (2015)
  5. ^ Faith, Thomas I. (2014). "Women's International League for Peace and Freedom". Women's Rights in the United States: a comprehensive encyclopedia of issues, events, and people. Santa Barbara, California: ABC-CLIO. עמ' 272–3. ISBN 978-1-61069-214-4. 
  6. ^ C. Roland Marchand, The American Peace Movement and Social Reform, 1898-1918., Princeton University Press, 1972
  7. ^ Lucia Ames Mead, The Woman's Peace Party, The Advocate of Peace (1894-1920), 77, עמ' 35–36, 1915-01-01
  8. ^ 8.0 8.1 "International Congress of Women opens at The Hague". History.Doc. בדיקה אחרונה ב-12 בדצמבר 2014. 
  9. ^ 9.0 9.1 International Congress of Women of 1915 | Peace Palace Library, www.peacepalacelibrary.nl
  10. ^ "Jane Addams writes to Woodrow Wilson about dangers of preparing for war - Oct 29, 1915 - HISTORY.com". HISTORY.com. בדיקה אחרונה ב-6 בנובמבר 2016. 
  11. ^ Chronological List of Address, Speeches and Letters 1910-1919, American vocies
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 "All Aboard The Peace Train - Arming All Sides". Arming All Sides (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-5 בנובמבר 2016. 
  13. ^ Records of Women's International League for Peace and Freedom, DG 043, Historical Introduction, Swarthmore College Peace Collection, www.swarthmore.edu
  14. ^ "Women Take On The World Disarmament Conference - Arming All Sides". Arming All Sides (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-7 בנובמבר 2016.