מעשי הטבח בקרמניצ'קה ובנמצקה
מעשי הטבח בקרמניצ'קה ובנמצקה היו סדרה של רציחות המוניות שהתרחשו בסלובקיה מנובמבר 1944 ועד פברואר 1945, לאחר דיכוי המרד הסלובקי במהלך מלחמת העולם השנייה. הרציחות נערכו ליד הכפרים קרמניצ'קה ונמצקה שבקרבת העיר באנסקה ביסטריצה על ידי גרמנים ומשתפי פעולה סלובקים. הם רצחו על פי הערכה 1,250 עד 1,650 איש, רבים מהם יהודים.
הרציחות בסלובקיה נערכו על ידי אנשי איינזצגרופה H (אנ'), שהוקם על מנת להשלים את השמדת היהודים שם. הטבח בשני הכפרים בוצע על ידי אנשי איינזצקומנדו 14, אחת מיחידות המשנה של איינזצגרופה H.
הטבח[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר חלוקת צ'כוסלובקיה ערב מלחמת העולם השנייה קמה בסלובקיה מדינה עצמאית בראשותו של יוסף טיסו, אשר שיתפה פעולה עם גרמניה הנאצית. חרף זאת התקיימה בסלובקיה התנגדות מסוימת לממשלו של טיסו ולגרמנים. היא הבשילה בקיץ 1944 למרד שבו השתתפו עשרות אלפי לוחמים. מוקד המרד היה בעיר באנסקה ביסטריצה. במהלך המרד נמלטו אל העיר יהודים רבים כדי להציל את עצמם מהרדיפות נגדם.
המרד לא צלח, ודוכא בתוך חודשיים על ידי כוחות גרמניים ויחידות משמר הלינקה, ארגון פשיסטי סלובקי ששיתף פעולה עם הגרמנים. כ-2,500 יהודים, פרטיזנים וחשודים כפרטיזנים נעצרו על ידם ונכלאו בתנאים קשים בבית הכלא בבאנסקה ביסטריצה. בין העצורים היו הצנחנים הארץ-ישראלים חביבה רייק, רפאל רייס וצבי בן יעקב, שפעלו להצלת יהודים בסלובקיה.
הרציחות בקרמניצ'קה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-5 בנובמבר החלו הגרמנים להסיע אסירים מהכלא אל הכפר קרמניצ'קה (Kremnička) שמדרום לבאנסקה ביסטריצה, אל תעלה נגד טנקים שנחפרה על ידי הפרטיזנים הסלובקים. טבעת שומרים הקיפה את האתר. האסירים הובלו בקבוצות אל שפת התעלה, אולצו לכרוע ברך על שפתה, נורו בעורפם והושלכו לתוך התעלה. כמה מהאסירים קפצו לתוך התעלה בניסיון להימלט, אך הגרמנים איתרו אותם בתוכה וירו בהם. אנשי משמר הלינקה השתתפו ברציחות ובאבטחה ההיקפית.
רציחות נוספות התקיימו ב-20 בנובמבר (282 קרבנות), 12 ו-19 בדצמבר, 5 ו-20 בינואר 1945, וב-19 בפברואר. בסך הכל נרצחו בקרמניצ'קה 747 אנשים, מהם 211 נשים ו-58 ילדים. כמחצית מהקרבנות היו יהודים. בין הנרצחים ב-20 בנובמבר היו גם הצנחנים רייק ורייס.
הרציחות בנמצקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בינואר 1945 החלו הגרמנים לרצוח אסירים גם בכפר נמצקה (Nemecká) שממזרח לבאנסקה ביסטריצה. המקום נבחר משום שהיה בו כבשן אבן, ששימש את הגרמנים על מנת לשרוף את גופות הנרצחים. הם נורו והושלכו אל תוך האש, ולפעמים גם נזרקו לתוכה כשהם חיים. אפרם הושלך לנהר הרון (אנ'), מיובליו של הדנובה. הרציחות נערכו מ-4 בינואר ועד 11 בינואר על ידי גרמנים ואנשי משמר הלינקה. כיוון שהגופות נשרפו לא ידוע מספרם המדויק של הקרבנות שנרצחו שם, והוא מוערך בכ-500 עד 900. ביניהם היו יהודים, צוענים, פרטיזנים, וכן אמריקאים, צרפתים וסובייטים. כדי לטשטש את עקבות הפשע שביצעו רשמו בגרמנים בספרי בית הכלא בבאנסקה ביסטריצה רישומים מזויפים שהעידו כי האסירים שנרצחו שוחררו ממנו.
לאחר הטבח[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר כיבוש סלובקיה על ידי הצבא הסובייטי נפתחו קברי האחים בכפר קרמניצ'קה על מנת לזהות את הקרבנות, אך לא כולם זוהו. גופותיהם של חביבה רייק ורפאל רייס זוהו והועברו על ידי הצבא הבריטי לקבורה בחלקה צבאית בריטית בפראג. בשנת 1952 הם הועלו לקבורה בישראל.
בשני אתרי הרצח הוקמו אנדרטאות לזכר הנרצחים והמרד הסלובקי. האנדרטה בקרמניצ'קה עוצבה על ידי האדריכל דושאן יורקוביץ' (אנ'). שולב בה עיצוב באבן של מנורת שבעת קנים יהודית, שתחתיה מופיעה המילה זכור.
