מפעל התורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מפעל התורה היה ארגון מיסודו של המזרחי לתמיכה בישיבות. הארגון נוסד בתחילת 1941, ואיגד תחתיו עשרות ישיבות בשנות ה-50 וה-60. בשנות ה-70 היווה הארגון כיסוי להונאת פונזי שבוצעה כדי לממן את פעילותו. מאז, חדל הארגון מלפעול.

הנהלת המזרחי הכריזה על הקמת "מפעל התורה" אל מול חורבן הישיבות באירופה, ובמטרה לאגד את התמיכה בכל הישיבות בארץ ישראל תחת קורת גג אחת[1][2], בדגם דומה לקרן היסוד ולקרן הקיימת[3]. את המפעל הוביל הרב מאיר בר-אילן ועיקר איסוף הכספים נעשה בהוראות קבע[4]. ראשי מפעל התורה הצהירו שהמפעל אינו פועל עבור ישיבות מסוימות אלא יסייע לכל ישיבה המעוניינת בכך[4]. אולם מתחילת דרכו היו שטענו נגדה שהוא זרוע של המזרחי להשתלט על הישיבות[5] וכמה חודשים לאחר מכן נוסד בארץ ישראל ועד הישיבות, מטעם אגודת ישראל.

בשנת 1947 פרסם המפעל שעיקר תמיכתו הולכת לישיבת מרכז הרב, הישיבה הגדולה ותלמוד תורה מאה שערים, ישיבת בני עקיבא כפר הרואה, מדרשיית נעם, ישיבת היישוב החדש, ישיבת אור ישראל וישיבת תורה ומלאכה[6]. לאחר פטירתו של הרב מאיר בר-אילן, הפך המפעל לאיגוד של הישיבות של היישוב החדש בניגוד ליומרה הראשונית להימנע מקטלוג ישיבות כשייכות למפעל[7][8][9]. עם זאת, מפעל התורה דאג להענקת ביטוח רפואי לתלמידי כל הישיבות בישראל דרך קופת חולים לאומית[10], וזה היה לגולת הכותרת של פעילות המפעל. בנוסף לביטוח הבריאות הבסיסי, קיים המפעל בירושלים מרפאות שיניים ועיניים עבור בני הישיבות[11].

סיוע נכבד קיבל מפעל התורה מהג'וינט[12].

בשנות ה-70 פעלו פעילים מרכזיים של מפעל התורה, המנהל גרשון פרוש ומגייס הלוואות בשם שמואל קפלן, להשגת הלוואות עבור מימון פעילות מפעל התורה בדרך של הונאת פונזי. עלו טענות שהדבר נעשה בידיעת הנהלת המפעל[13], בעוד לפי גרסאות אחרות ההנהלה לא ידעה על הפעילות הזאת[14][15].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]