ועד הישיבות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ועד הישיבות הוא גוף ארגוני המאגד את הישיבות במדינת ישראל. הוועד נוסד ב-1924 בפולין ובשנת 1941 הוקם מחדש בארץ ישראל.

הקמת ועד הישיבות בפולין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הועד נוסד בווילנה לאחר מלחמת העולם הראשונה, בשנת תרפ"ד-1924, על ידי הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי והחפץ חיים, ואיגד את הישיבות בפולין ובליטא. הוועד הסדיר את יחסי הישיבות עם השלטונות ודאג לגיוס תרומות עבורן, בין היתר בעזרת מגביות שנתיות מיוחדות. ראשיתו של הוועד בהצעת החפץ חיים לקבוע מס חובה על כל משפחה יהודית להחזקת הישיבות. בראש הוועד עמדו בעת הקמתו הרב שמעון שקופ, הרב ברוך דב לייבוביץ' והרב איסר זלמן מלצר. מרדכי זאב חבקין הוריש את הונו לוועד.

ועד הישיבות במדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשי הוועד ומנהליו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תש"א (1941), בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, נוסד הוועד מחדש בארץ ישראל, על ידי הרב הראשי יצחק הלוי הרצוג והרב זלמן סורוצקין. בהמשך צורפו לוועד הרב מאיר קרליץ והרב חזקיהו יוסף מישקובסקי, שכמו הרב סורוצקין היו פעילים בוועד הישיבות בוילנא[1] ועלו לארץ ישראל. הנשיא הראשון של הוועד בארץ ישראל היה הרב הרצוג ויושב-ראש הוועד הפועל היה הרב איסר זלמן מלצר. בשנות השישים והשבעים כיהנו בוועד הרב זלמן סורוצקין, הרב יחזקאל אברמסקי, הרב יחזקאל סרנא, הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי, הרב ירוחם פישל יהושע ברנשטיין, הרב יעקב חנוך סנקביץ והרב ראובן כ"ץ. בשנות השבעים והשמונים היה הרב אלעזר מנחם מן שך חבר נשיאות הוועד והרוח החיה בפעילותו. עוד כיהנו בנשיאות הרב חיים שמואלביץ, הרב שלמה זלמן אוירבך, רבי שלום נח ברזובסקי, הרב משה שמואל שפירא, הרב ברוך שמעון שניאורסון הרב שמואל הלוי וואזנר והרב אריה פינקל. כיום חברי הנשיאות הם הרב ניסים קרליץ מאז 2008 גם הרב גרשון אדלשטיין, הרב שמואל אוירבך, הרב חיים שמרלר, הרב יהודה עדס, הרב משה יהודה שלזינגר והרב שאול אלתר, בשנת 2013 צורף הרב מנחם ארנסטר ראש ישיבת ויז'ניץ, ובשנת 2014 צורפו לוועד הרב דב לנדו, הרב משה מרדכי פרבשטיין, הרב ברוך סולובייצ'יק ראש ישיבת תורת זאב, הרב ישראל מאיר וייס ראש ישיבת נחלת הלויים, הרב יוסף משה דוב הלברשטאם ראש ישיבות צאנז, והרב משה ברזובסקי ראש ישיבת סלונים[2][3]. כעבור מספר חודשים, ביולי 2008, התפטרו הרב שמואל הלוי וואזנר והרב נסים קרליץ מנשיאות הוועד תוך מתיחת ביקורת על מנהל הוועד[4], אולם הם שבו לוועד בהמשך.

התקציב השנתי של ועד הישיבות עמד בשנת 2008 על כ-800,000 שקלים וכמעט כולו הגיע מתמיכת המדינה ויועד בעיקר לתשלום משכורות לעובדים[5].

במשך עשרות שנים כיהן כמנהל הוועד הרב משה דוד טננבוים. לאחר פטירתו, בנובמבר 1993 (חשוון תשנ"ד), מונה תחתיו בנו, הרב אשר טננבוים. באדר תשע"ג, לאחר פטירת הרב אשר טננבוים, מונה לתפקיד חתנו, הרב חיים אהרן קאופמן.

בשנת 2013 צורף הרב מנחם ארנסטר[6] והרב יהודה עדס פרש מחברותו בוועד[7]. בשנת 2014 צורפו לוועד הרב אריה פינקל, הרב דב לנדו, הרב משה מרדכי פרבשטיין, הרב ברוך סולובייצ'יק, הרב משה ברזובסקי (ראש ישיבת סלונים), והרב יוסף משה דוד הלברשטאם (בנו של האדמו"ר מצאנז)[8].

בשנים האחרונות מי שהנחה את פעילות הוועד הוא הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן [9]. הרב שלום כהן משתתף בכינוסי הוועד[10].

פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשיתו, עסק הוועד בגיוס כספים עבור הישיבות שהיו במצב קשה בגלל מלחמת העולם השנייה שניתקה את הקשר עם הקהילות היהודיות באירופה, וכן עבור בחורי ישיבות שנתקעו במזרח הרחוק[11]. החל משנת 1947 הוא עסק גם בתמיכה בתלמודי תורה[12].

בעבר היו לוועד שלושה בתי הבראה - בירושלים, ברמת גן ובנתניה, עבור ראשי הישיבות ותלמידיהן בימי בין הזמנים. בשנות השמונים פסקה פעילות זו. בעבר הדפיס ועד הישיבות בשיתוף הג'וינט מאות אלפי ספרי גמרא וספרים תורניים נוספים שנמכרו בהנחה לבני הישיבות.

עם הזמן גברה הנטייה של הישיבות לגייס כספים באופן עצמאי. במציאות זו ירדה קרנו של הוועד ופעילותו התמקדה בהסדרת דחיית השירות הצבאי של בחורי הישיבות הגבוהות במעמד תורתם אומנותם, הן ישיבות חרדיות והן ציוניות. לאחר תפוגת חוק טל, הופסקה פעילות זו, וחודשה עם אישור תיקון 19 לחוק שירות ביטחון - חוק שקד.

היקף פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1958 איגד ועד הישיבות כ-70% מהמוסדות הישיבתיים במדינת ישראל, כאשר שאר הישיבות השתייכו למפעל התורה מיסודו של הרב מאיר בר-אילן ואיחוד הישיבות של היישוב הישן[13][14]. בשנת 1963 נכללו בוועד הישיבות מגוון ישיבות, החל מתריסר מן הישיבות הוותיקות של היישוב הישן (כגון ישיבת עץ חיים וישיבת חיי עולם) וכלה בשתי ישיבות המשלבות לימודי חול[15]. בשנת 1961 איגד ועד הישיבות 108 ישיבות ובשנת 1966 קרוב ל-150 ישיבות אשר קיבלו הקצבות חודשיות מהוועד. בשנים אלו נתמכו על ידי הוועד 84 תלמודי תורה[12][16].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בן ציון קליבנסקי, כצור חלמיש, תור הזהב של הישיבות הליטאיות במזרח אירופה, ירושלים: מרכז זלמן שזר, 2014, עמ' 245-214.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לעלית בחורי ישיבות, דבר, 5 בדצמבר 1941
  2. ^ ישראל כהן, ‏פרופיל מיוחד: אלו החברים החדשים של 'ועד הישיבות', באתר כיכר השבת, 9 בנובמבר 2014
  3. ^ דו"ח מילולי לשנת 2014 באתר גיידסטאר
  4. ^ שמעון מירוני, ההתפטרות מ'ועד הישיבות' • מסמך, באתר בחדרי חרדים
  5. ^ שמעון מירוני, סוף הדרמה: אושר ניהול תקין לוועד הישיבות, באתר בחדרי חרדים, 25 בספטמבר 2008
  6. ^ דו"ח מילולי לשנת 2013 באתר גיידסטאר
  7. ^ יונה גרין הרים 'דגל' • הגר"י עדס פרש מה'מועצת' ומועד הישיבות באתר בחדרי חרדים
  8. ^ ישראל כהן, פרופיל מיוחד: אלו החברים החדשים של 'ועד הישיבות' באתר כיכר השבת. 9 באוקטובר 2014.
  9. ^ דעת מרן הגר"ש וואזנר שליט"א בעניין האופן בו יש להילחם בגזירת הגיוס באתר כבר היה לעולמים; חיים לב, ועד הישיבות: חברים חדשים, עמדה אחידה , באתר ערוץ 7; ישראל כהן, ‏יו"ר ועד הישיבות החדש: הרב חיים אהרון קופמן, באתר כיכר השבת
  10. ^ ישראל כהן, ‏חכם שלום כהן: הגראי"ל המכריע לכל עולם התורה, באתר כיכר השבת
  11. ^ מפעל לטובת בני הישיבות שבארץ, דבר, 10 בדצמבר 1941
  12. ^ 12.0 12.1 ועד הישיבות בארץ ישראל, בית יעקב, תשרי תשכ"ב, עמוד 34
  13. ^ מסמך של איחוד הישיבות עם רשימת המוסדות המאוגדים בו
  14. ^ ישראל בן צבי, המדריך לישראל הדתית, ציון, תל אביב, ניסן תשי"ח
  15. ^ ק. שבתאי"התורה - מיטב הסחורה", דבר, 4 בינואר 1963
  16. ^ ועד הישיבות בארץ ישראל, בית יעקב, אלול תשכ"ו, עמוד 31