מצודת רבאתי
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
טירה, מוצב  |
| כתובת |
סאמצחה-ג'אוואחתי |
| מיקום |
אחלציחה |
| מדינה |
גאורגיה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ? – המאה ה־9 |
| תאריך פתיחה רשמי |
המאה ה־9 |
| מידות | |
| שטח |
70,000 מ"ר |
| גובה מעל פני הים |
1,000 מ' |
| קואורדינטות | 41°38′33.6″N 42°58′37.4″E / 41.642667°N 42.977056°E |
 | |
  | |
מצודת רבאתי או מצודת אחלציחה (בגאורגית: ახალციხის (რაბათის) ციხე) היא מצודה מימי הביניים שנבנתה במאה ה-9 ונקראה "מצודת לומסיה" (ლომსია) בעיר אחלציחה בדרום גאורגיה, ששוחזרה באופן נרחב. אחת האטרקציות התיירותיות העיקריות של אזור סאמצחה-ג'אוואחתי יחד עם ורדזיה.
מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
השם המקורי של המצודה במאה ה-9 היה לוֹמֶסְיָה, שניתן לתרגם מגאורגית כ"אריה" (לוֹמי=אריה). בסוף המאה ה-12, לומסיה קיבלה את השם החדש אחלציחה (מילולית: "מבצר חדש"), השם הערבי "רבאתי" פירושו "מקום מבוצר". רבאתי כונה בדרך כלל רובע המסחר במצודה, קודם לכן התגוררו ברובע רבאתי בעיקר סוחרים ואומנים יהודים, אולם בעיקר לאחר שחזור המבנה דבק השם במבצר כולו. באתר האינטרנט הרשמי של עיריית אחלציחה ובדף הפייסבוק הרשמי של המבצר, נעשה שימוש בשם "טירת אחלציחה (רבאתי)" או סתם "טירת אחלציחה". ברוב המסמכים ההיסטוריים הטירה מוזכרת כטירת אחלציחה.[1]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי הרשומות הגאורגיות הוקמה במאה ה-9 מצודה בשם מצודת לומסיה. המצודה הוקמה על ידי גואראם ממפאלי (אנ'), בנו של מלך טאו (אנ'). בסוף המאה ה-9 הפכה לומסיה לנחלת אבותיהם של הנסיכים מבית ג'אקלי (אנ'), שמוצאם היה באציל בֶּשְׁכֵּן מבית צ'וֹרְצְ'אָנֶלִי (גאו'), שהיו אצילים פיאודליים והתחרו בשושלת בגרטיוני. בתקופת שלטונה של תמר, מלכת גאורגיה, בסוף המאה ה-12, משפחת ג'אקלי הייתה בפעם נוספת בעימות עם השושלת המלכותית השלטת והפכה לבעלת ברית של בעלה לשעבר של המלכה, הנסיך יורי בוגוליובסקי, שרצה להחזיר את כס המלכות הגאורגי לחזקתו. עם דיכוי המרד, בהוראת המלכה תמרה, הועברו כל רכושה של משפחת ג'אקלי המושפלת לסניף אחר של בית צ'ורצ'אנלי, שנציגיו הקימו את שושלת ג'אקלי החדשה והפכו עם הזמן לאחת המשפחות המשפיעות ביותר של דרום גאורגיה. בזכות מאמציהם הפכה לומסיה לעיר של ממש עם שם חדש אחאל-ציחה (מצודה חדשה), אשר בנוסף למצודה, הייתה לה מערכת מסועפת של ביצורים ברחבי העיר - חומות גבוהות, שערי כניסה שמורים ומגדלי שמירה.
במחצית הראשונה של המאה ה-14 קיבלו נסיכי ג'אקלי (שנשאו בתואר (מתאווארי) את התואר אטאבג מהמלך גיאורגי החמישי המבריק (אנ'), ולאחר מכן הפכה אחלציחה לבירת אטבאגות סאמצחה (אנ') במשך תקופה ארוכה. על שטח המבצר נבנה משכן האטבאגים - טירת ג'אקלי, וכן מבנה-מנזר נוצרי. בסוף המאה ה-14, מבצר אחלציחה ניזוק קשות במהלך הפלישות הטימוריות לגאורגיה.
מאה שנים מאוחר יותר נשרפה כמעט כל העיר על ידי הצבא הטורקי של סולטאן יעקוב (אנ'). בשנת 1578 החלה האימפריה העות'מאנית להשתלט על אדמות אטבאגות סאמצחה, אשר שליטיה ניסו תחילה להדוף את הפולשים, אך הכוחות לא היו שווים. בשנת 1579, נסיכי ג'אקלי נכנעו ומסרו את אחלציחה לעות'מאנים והפכו לאדונים הפיאודליים הגאורגים הראשונים שהתאסלמו. לאחר הסכם קונסטנטינופול (1590), כל שטחה של אטבאגות סאמצחה עבר לשליטת האימפריה העות'מאנית. בית ג'אקלי שמרו על מעמדם באזור, וכאשר בשנת 1628 הכריזו העות'מאנים על העיר כמרכז המחוז (פאשאליק), הנסיכים פשוט שינו את התואר התורשתי של אטבג לתואר פאשה. כך החלה תקופה חדשה למצודת אחלציחה, שהיה מעתה ביצור חשוב בגבולות האימפריה העות'מאנית.
תחת שלטון העות'מאני גדל גודל המצודה במידה משמעותית. שטח המצודה הורכב ממצודה בלתי מבוצרת היטב, בראש צוק תלול, ומתחת למבצר העליון, היה מתחם שעל שטחו היו מבני מנהל רבים וכאלף בתי מגורים. מבנים של מוסלמים מקומיים. תושבי המבצר העליון היו פטורים מתשלום מיסים, אך היו חייבים גם בשירות צבאי במידת הצורך. הם הפכו למגינים של העיר כולה. למתחם המצודה היו שני שערים והוא היה מוגן בטבעת כפולה של חומות מבצר, מבוצרות במגדלים. בתקופה זו הוקצה למצודה שם חדש - רבאת ("מקום מבוצר" בערבית), שהוחל תחילה על רובע המגורים בשטח המבצר העליון, ולאחר מכן עבר לכל המבצר.
בפיקודו של אחמד-פשה (גאו'), באמצע המאה ה-18, נבנה במצודת ראבתי, מסגד אחמדיה (גאו'), המסגד המרכזי של העיר, שכללה ספרייה מפוארת. בתחילת המאה ה-19, לאחר שנחתם חוזה גאורגייבסק בין ממלכת כארתלי והאימפריה הרוסית, והחלק הארי של הממלכה הגאורגית הפך לחלק מהאימפריה הרוסית, הייתה אחלציחה המוסלמית למקור דאגה מתמדת למושל הכללי הרוסי. בשנת 1810 נשלח גנרל אלכסנדר טורמסוב (אנ') לכבוש את העיר. הוא הצליח לכבוש את מורדות הרמה הצפונית בפאתי העיר וצר על המצודה. ביום העשירי למצור, כאשר כיבוש המבצר נראה בלתי נמנע, פרצה מגפה במחנה הרוסי. טורמסוב נאלץ להחזיר את חייליו ולהסיר את המצור מעל המצודה. 18 שנים מאוחר יותר כבש הצבא הרוסי את אחלציחה, במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1828–1829). בקרב הגדול של אחלציחה (אנ'), בראשות הגנרל איוואן פסקביץ', הצליחו הרוסים לפרוץ את מערכת הביצורים של העירם, ולאחר מכן נמסר גם מבצר רבאתי עצמו, לאחר משא ומתן, לידי הרוסים ללא התנגדות. בתום המלחמה, בשנת 1829 נחתם הסכם אדריאנופול, והעות'מאנים נסוגו מאותו חלק של אזור אחלציחה ומצודת אחלציחה הפכה באופן רשמי לחלק מהאימפריה הרוסית.
המבצר והמבנים הסמוכים לו נבנו מחדש ושופצו בהרחבה בשנים 2011–2012 על מנת למשוך יותר תיירים לאזור.
ארכיטקטורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקור אחלציחה כללה שלושה חלקים: הטירה, המצודה שמסביב והעיר הגדולה יותר. המצודה הייתה מוקפת בשלושה חומות והייתה מחוברת לאזורים סמוכים באמצעות מנהרות. בתוך המצודה, מלבד הטירה, הייתה חצר גדולה, מחסן נשק, מטבעה, בית מרחץ וכנסייה. בשנת 1752, השליט הגאורגי חאג'י אחמד-פאשה ג'אקלי (גאו') בנה מסגד בתוך הטירה בסגנון הכנסייה האורתודוקסית הביזנטית איה סופיה מקונסטנטינופול תוך שימוש במבנה האופייני של כנסייה גאורגית אורתודוקסית, בתוספת מדרסה ומינרט. המסגד פעל במשך 76 שנים עד 1828. מאוחר יותר, בשנת 1850 בפקודת הקיסר הרוסי ניקולאי הראשון, היא נחנכה על שם מריה הבתולה ותפקדה ככנסייה במשך 92 שנים נוספות עד 1920.
שחזור[עריכת קוד מקור | עריכה]
מצודת רבאתי שופצה באופן שנוי במחלוקת בשנים 2011–2012. המצודה נבנתה מחדש בתקופתו של מיכאיל סאקשווילי וביוזמתו. החלק העליון של האתר בגודל 7 דונם מכיל מסגד עם כיפת זהב, מדרסה, כנסייה ומוזיאון. עבודות השיפוץ החלו במאי 2011 והוא כלל שיקום והשלמת מבנים רבים שנהרסו. לצורך כך הקצתה ממשלת גאורגיה 34 מיליון לארי מתקציב המדינה. במסגרת הפרויקט שוחזרו מסגד אחמדיה (גאו'), צריח המסגד, המדרסה, טירת ג'אקלי, המרחצאות, המצודה, חומות המצודה והכנסייה האורתודוקסית שבשטח המבצר. גם המנהרה המובילה לנהר פּוֹצְחוֹבִי (גאו') שוחזרה. במסגרת הפרויקט תוקנו שני רחובות ראשיים של המצודה, שוחזר הריצוף ושוקמו חזיתות וגגות מבנים.
יחד עם המצודה נבנה מחדש גם הרובע ההיסטורי של אחלציחה הממוקם ממש בסמוך למצודה. הרובע מאופיין ברחובות צרים מרוצפים ובבתים בסגנון דרבאזי (אנ'), בתים עם מרפסות סגורות בסגנון אכסדרה האופיינות לאזור.[2]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- რაბათი – ტოლერანტობის სიმბოლო ('רבאתי סמל לסובלנות'), נובמבר 2011, (בגאורגית)
- ההיסטוריה של מחוז אחלציחה, (בגאורגית)
- История крепости Рабат, (ברוסית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ פיצרוי מקלין (אנ'), To Caucasus, the End of All the Earth, p. 142, 1976, מסת"ב 9780224011709 (הספר בקטלוג ULI) (הספר בקטלוג ULI)
- ^ בתים בסגנון דרבאזי (אנ') בתים בסגנון חדר עם מבנה גג ייחודי מסוג "כיפת סנונית" שנמצא באדריכלות הביתית המסורתית של אסיה הקטנה ועבר הקווקז. המאפיין המרכזי הוא קמרון בצורת פירמידה, הנתמך על עמודים ובנוי מסדרה מדורגת של בולי עץ וקורות חצובים, עם פתח מרכזי בחלקו העליון המשמש כחלון וערובת עשן.
