אחלציחה
| |||
 | |||
| אחלציחה | |||
| מדינה |
 גאורגיה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז | סאמצחה-ג'אוואחתי | ||
| נפה | נפת אחליציחה | ||
| חבל ארץ | סאמצחה | ||
| שפה רשמית |
גאורגית  | ||
| תאריך ייסוד | המאה ה-12 | ||
| גובה | 1,029 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 16,425 (נכון ל־2016) | ||
| קואורדינטות | 41°38′20″N 42°59′10″E / 41.638889°N 42.986111°E | ||
| אזור זמן | UTC +4 | ||
| http://akhaltsikhe.gov.ge | |||
  | |||
.svg)
.jpg)
אחַלציחֶה (בגאורגית: ახალციხე, שמות ישנים: "ლომსია"-"לוֹמסיה"; בטורקית: Ahıska, "אהיסקה") היא עיירה בנפת אחלציחה שבדרום-מערב גאורגיה, ובירת מחוז סאמצחה-ג'אוואחתי. היא הוכרזה כעיר בשנת 1840. העיירה ממוקמת בגובה 1,029 מטר מעל פני הים, משני צדי גדות הנהר הקטן פצחובי, המחלק אותה לשניים: העיר העתיקה מצפון לנהר והעיר החדשה מדרומו. פירוש שמה של העיר "אחל-ציחה" הוא: "המצודה החדשה".
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר נזכרת לראשונה בכתובים בדברי ימי גאורגיה במאה ה-12. במאות ה-12 וה-13, היא הייתה מקום מושבם של ה"אחלציחלים", שליטי סאמצחה, ששניים מהמהוללים שביניהם היו: שלווה ואיוון אחלציחלי. מהמאה ה-13 ועד למאה ה-17, סאמצחה ואחלציחה בתוכה, נשלטו על ידי משפחות פאודליות של "ג'אקליס". בתקופה זו הייתה גאורגיה מאגר בלתי נדלה לסחר עבדים מתושבי גאורגיה, בעיקר נערים ונערות, שהיו נמכרים מדי שנה בשוקי העבדים באחלציחה, טבריז, טרבזון וקונסטנטינופול.
בשנת 1576 נכבשה העיר על ידי האימפריה העות'מאנית, ומשנת 1628 הפכה למרכז נפת אחלציחה. ב-27 באוגוסט 1828, במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית, כבשו את העיר 9,000 חיילים רוסים תחת פיקודו של גנרל (פילדמרשל) פסקביץ' (Иван Фёдорович Паскевич), מידי 30,000 חיילים טורקים, תחת פיקודו של קיוס מחמוט פאשה. ב-4 במרץ 1929 עשו הטורקים ניסיון לכבוש מחדש את אחלציחה, תחת פיקודו של אחמד פאשה, וניגפו. בסופו של דבר ניתנה העיר לאימפריה הרוסית, במסגרת הסכם אדריאנופול משנת 1829, בתחילה כחלק מפלך כותאיסי ולאחר מכן פלך טביליסי.
כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאות המוקדמות הייתה אחלציחה שוק מרכזי למסחר בעבדים, ומאוחר יותר לבקר, עורות, חלב, שעווה ודבש. כמו כן, משמשת אחלציחה כמרכז לשיווק דגנים, חיטה, שעורה, כותנה, טבק ופשתה.
יהודי אחלציחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יהודי אחלציחה
יהודי אחלציחה הגיעו לאחלציחה יחד עם תושביה האחרים כבר במאה ה-12, ומילאו תפקיד חשוב בהתפתחותה של העיר. עם הכיבוש העות'מאני, במאה ה-16 הורע מצבם כמו לתושביה הנוצרים של העיר. למרות זאת, נבנה, בשנים 1741–1742, בית כנסת גדול, ומאוחר יותר גם תלמוד תורה.
מצבם של יהודי העיר בתקופת השלטון העות'מאני היה גרוע. הם סבלו מדיכוי דתי, שהתבטא במעצר רבנים, חוקים שאסרו מלבושים מסוימים ועוד. במיוחד בתקופת שלטונם של הסולטאנים מורט השלישי ומורט הרביעי. עלילות, מיסים ומעשי שוד היו מנת חלקם היומי של יהודי העיר. הרדיפות הגיעו לשיא לקראת 1828, לפני המלחמה העות'מאנית-רוסית והקרב הראשון שנערך בעיר, קרב אחלציחה. הרדיפות הביאו להידלדלות היהודים בעיר.
בתקופת שלטון האימפריה הרוסית הפכה לעיר מסחר חשובה. בשנות השמונים של המאה ה-19 נבנה בית כנסת נוסף.
בשנת 1951, בתקופת השלטון הסובייטי בגאורגיה, נסגר בית הכנסת הישן של הקהילה. ובית הכנסת שנבנה במאה ה-19 הוחרם והוסב לבית תרבות.
אתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בחלק העתיק של העיר
- בית הכנסת של אחלציחה - אחד משני בתי הכנסת שהיו בעיר. נבנה בשנות השמונים של המאה ה-19 ושוכן ברחוב יברייסקי אוצ'סטוק 102. שם הרחוב הוסב מאוחר יותר לרחוב גורמישווילי. בשנת 1956 הוחרם הבניין והוסב לבית תרבות. בית הכנסת השני שהיה קיים בעיר נסגר כבר בשנת 1951[1].
- מסגד
- מצודת ג'קליס (מאות ה-13 - ה-14)
- כנסיית מרין הקדוש
- על ההר שליד העיר
ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אחלציחה
- אחלציחה (גאורגיה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מרדכי אלטשולר, יהדות במכבש הסובייטי: בין דת לזהות יהודית בברית המועצות, 1964-1941, עמ' 480, מרכז זלמן לתולדות ישראל, ירושלים, מסת"ב 9789652272256