מקור-חסידה מצרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןמקור-חסידה מצרי
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: גרנאים
משפחה: גרניים
סוג: מקור-חסידה
מין: מקור-חסידה מצרי
שם מדעי
Erodium neuradifolium

מקור-חסידה מצרי (שם מדעי: .Erodium neuradifolium Delile ex Godr) הוא צמח עשבוני חד-שנתי לא מצוי כותרתו סגולה (ורוד עז) ופריו בעל מקור ארוך ממשפחת הגרניים[1][2]. טיפוס תפוצתו סהרו-ערבי[3] ותפוצתו בישראל במדבר יהודה, בנגב ובסיני[4]. מין זה דומה למקור חסידה חלימתי שנפוץ בחבל הים תיכוני ובאזור הספר.

מסימניו הייחודיים והמבדלים: העלים שסועים עמוקות או מחולקים-מנוצים (להבדיל ממקור-חסידה חלימתי שעליו שלמים כמעט ולא מחולקים); הפרח בעל 5 אבקנים נושאי מאבקים (ולא 10 או 15 המצויים במיני גרניון ובהק בהתאמה). הפרחים קטנים בצבע ורוד עז (בדומה למקור-חסידה חלימתי);

מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמח עשבוני חד-שנתיים לפעמים דו-שנתי זקוף או שרוע, שעיר ואורכו 7 עד 20 ס"מ.

הלוואים קיימים. הפטוטרות ארוכות.

העלים מסורגים פשוטים ושסועים עמוקות או מחולקים או גזורים אבל אינם מורכבים. העלים התחתונים גדולים, אורכם עד כעשרה ס"מ וצורתם משולשת עד דמויי ביצה מוארכת, מחולקים-גזורים (לעיתים כמעט מנוצים) למספר אונות. העלים העליונים קטנים יותר פחות גזורים[5]. הטרף בעל עירוק מנוצה, כלומר, מעורק מרכזי מסתעפים לאורכו עורקים צדדיים דקים (בשונה מגרניון שהעלים שלו בעלי עירוק דמוי כף יד, כלומר העורקים בגודל דומה מסתעפים מנקודה אחת אל האונות העיקריות של העלה)[6][7].

התפרחות דמויות סוכך בנות 2 עד 7 פרחים שאינם פורחים יחד, ונישאים על עוקץ הארוך בדרך כלל מפטוטרות העלים. החפים קיימים.

הפרחים דו-מיניים, בעלי עטיף כפול, נכונים או מעט בלתי נכונים (עלי הכותרת אינם שווים זה לזה באורכם). עלי העטיף והאבקנים עולים ישר ממצעית הפרח. אברי הפרח בכפולה של 5. עלי הגביע אינם נושרים לאחר הפריחה ואילו עלי הכותרת נושרים לאחר הפריחה.

הגביע בעל 5 עלים שווים, מעורים ומפורדים (ניתן לתלוש את העלים אחד אחד) באורך 5 עד 7 מ"מ.

הכותרת בגוון ורוד עמוק, בעלת 5 עלי כותרת מפורדים שערוכים במסורג לצופנים והם נושרים לאחר הפריחה.

האבקנים נושאי מאבקים 5 (בשונה מגרניון שלו 10 אבקנים נושאי מאבקים), ועוד 5 אבקנים עקרים שאינם נושאים מאבקים.

השחלה עילית, בת 5 עלי שחלה מאוחים לציר מרכזי ויוצרים עמוד מרכזי בהמשכה של מצעית הפרח. עמודי השחלה 5, מפורדים פחות או יותר; הצלקות חוטיות או כדוריות.

הפרי הוא מפרדת באורך 5 עד 6 ס"מ ובעל מקור שאורכו גדול מגוף הפרי ובעל גביע משתייר. הפרי נפרד בהבשלתו ל-5 פרודות שניתקות מהעמוד המרכזי, שהוא המשכה של מצעית הפרח. הפרודה היא יחידת התפוצה.

הפרודות אינן נפתחות והן בעלות אחד או שני זרעים ולכל אחת מהן מקור ארוך משלה. אורך הפרודות כ-5 עד 8 מ"מ ואורך המקור הוא עד 6 ס"מ. מקור הפרודות מפותל וגלול בדמות בורג (בשונה מגרניון שמקור הפרודות שלו נגלל כלפי מעלה בהבשלה בצורת סליל של שעון). חלקו התחתון של המקור הארוך מתפתל בהתייבשו וחלקו העליון, לאורך צדו הפנימי, מכוסה זיפים ארוכים, בודדים והדוקים, ואינו בעל שערות צפופות הערוכות כעין הנוצה (מנוצה). בראש הפרודה יש 2 גומות, גומה אחת בכל צד של בסיס המקור (לפעמים הגומות חסרות) ומתחת כל אחת עוברת לרוחבה חריץ אחד בלבד. הגומות (שבראש הפרודה) והחריץ הצר והרדוד בלי שערות בלוטיות[6][7].

העלווה מתחילת נובמבר ועד סוף אפריל. הפריחה מסוף ינואר ועד סוף אפריל. פרי ירוק מסוף ינואר והפצת הזרעים מאמצע אפריל ועד אמצע יוני[4].

בית גידול ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור-חסידה מצרי גדל בבתי-גידול טבעיים בלבד: בוואדיות, מדרונות ומישורים אבניים במדבר וערבות-שיחים. טיפוס תפוצתו סהרו-ערבי (אופייני לאזור משקעים של 0–150 מ"מ ויובש קיצוני)[4][5]. תפוצתו הטבעית משתרעת באיים הקנריים, ספרד ומארצות דרום אגן הים התיכון ומזרחה עד פקיסטן. בישראל הוא פזור באזור ים המלח, מדבר יהודה, הר הנגב והערבה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מקור-חסידה מצרי בוויקישיתוף


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Erodium neuradifolium Delile ex Godr, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  2. ^ Erodium neuradifolium Delile ex Godr, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏18-4-2023
  3. ^ תואר לאזור מדברי המשתרע מצפון לאזור הטרופי, בצפון אפריקה ובדרום מערב אסיה כולל את מדבריות סהרה וערב וכמות המשקעים 0-150 מ"מ ויבש קיצוני.
  4. ^ 1 2 3 מקור-חסידה מצרי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  5. ^ 1 2 אורי פרגמן-ספיר, פרחי עין גדי וחוף ים המלח, ירושלים: העמותה לעידוד וקדום שמירת הטבע במזרח התיכון, 2008, עמ' 115
  6. ^ 1 2 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 272-276
  7. ^ 1 2 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, תל אביב: כנה, 1998, עמ' 381-385