מרדכי אלפרדו ראבילו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

מרדכי אלפרדו ראבילו (נולד ב-12 באוגוסט 1940 בבולוניה, איטליה) הוא משפטן ישראלי ופרופסור אמריטוס בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ופרופסור למשפטים במכללה האקדמית צפת. שימש עד שנת 2015 כראש בית הספר למשפטים במכללה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בבולוניה בשנת 1940. ברח יחד עם משפחתו מאימת השלטון הפאשיסטי באיטליה לעיירה לנדינרה במחוז רוביגו, משם הצליחה המשפחה לברוח לשווייץ, בה שהתה בשני מחנות מעצר במהלך השנים 1945-1943. לאחר סוף המלחמה חזרה המשפחה לאיטליה וראבילו למד בבית ספר תיכון בבולוניה ואחר כך למד משפטים באוניברסיטה המקומית ובשנת 1964 סיים את לימודיו. הוא היה תלמידו של טדסקי, וכתב ספר בו נתן פרשנות לחוק המתנה.

במהלך שנות לימודיו היה פעיל בקהילה היהודית באיטליה ואף היה שליח לקונגרס הציוני בירושלים בשנת 1965, וכתב לעיתונות היהודית המקומית. בשנת 1965 הוא עלה לישראל והחל ללמוד באוניברסיטה העברית. כמו כן החל ללמוד תורה בישיבת מרכז הרב אצל הרב צבי יהודה קוק. בשנת 1972 סיים את לימודי הדוקטורט. בשנת 1972 החל לשמש כמרצה ובשנת 1983 מונה כפרופסור מן המניין. בשנת 2003 יצא לגמלאות ונהיה פרופסור אמריטוס. כיום מלמד במכללה האקדמית צפת.

בשנת 1965 נישא לשושנה ליפשיץ. הוא אב לארבעה ילדים ומתגורר בירושלים.

בשנת 2007 הוענק לו אות של מסדר כוכב הסולידאריות האיטלקי על ידי הנשיא ג'ורג'ו נפוליטנו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]