מרדכי אריאלי (איש חינוך)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרופ' אריאלי

מרדכי אריאלי (קליין) (193717 בנובמבר 2016) היה איש חינוך ישראלי, פרופסור למנהל חינוכי ולסוציולוגיה של בית-הספר באוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריאלי (שמו בלידה: מרדכי אריאלי-קליין) נולד בארץ ישראל למשפחה דתית-מסורתית. בשנות העשרה שלו הזדהה עם האידאולוגיה הכנענית ("העברים הצעירים"), ואחר-כך פנה לגישה הרפורמית ליהדות, והיה רב רפורמי בקהילת בלקפול שבאנגליה (1960-1962)[1].

ב-1963 שב ארצה והתמחה בהיבטים פדגוגיים ומנהליים של החינוך בפנימיות. פעל בתחום זה תחילה כמפקח חינוכי מטעם "עליית הנוער" על מוסדות לילדי עולים ולתלמידים מקבוצות חברתיות חלשות[2], ואז כמזכיר הארגון (1966-1973), כעורך כתב-העת לחינוך "יסודות" (1966-1976), וכמפקח על חלק מהמוסדות שעסקו בקליטה ובחינוך בני נוער עולה וחניכים מקבוצות חברתיות-כלכליות חלשות (1974-1988).

ב-1980 התמנה כמרצה ולימים כפרופסור למינהל חינוכי ולסוציולוגיה של בית-הספר באוניברסיטת תל אביב. עסק בעיקר בחקר קשרי הגומלין בין מורים לתלמידים[3], ובמבנה תעסוקת אנשי חינוך[4]. בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב פעל אריאלי כמרצה לסוציולוגיה ומינהל בתי ספר ומערכות חינוך ובקורסים לחינוך מחוץ למשפחה (1983-2006). כן שימש כראש המגמה למינהל החינוך וארגונו (1995-2003) וכראש המסלול להכשרת מורים להוראת מדעי החברה (1990-1998). בשנים 2003 ו-2006 הורה קורסים סמסטריאליים אחדים בסוציולוגיה ובחינוך באוניברסיטה היגלונית בקראקוב שבפולין.

ב-2006 פרש מעבודה סדירה ומאז עסק בהשלמה ובעדכון מחקרים שערך בשנות עבודתו האחרונות. כגמלאי עסק בדרכי תפיסתם של אנשי חינוך את מקצועם ואת תפקידיהם.

התגורר בתל אביב. היה נשוי לניבי לבית ברטונוב ואב לשלוש בנות: האנתרופולוגית ד"ר דניאלה אריאלי, השחקנית אביגיל אריאלי וקטיה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עיונים בערכים אנושיים, בעריכת מ. אריאלי, הוצאת דגה, 1968
  • על גבולם - קבוצים, מושבים כפרי נוער ויחידים במלחמתם, מ. אריאלי ושמעיה אבני, הוצאת המזכירות של קיבוצי הנוער הציוני מושבי העובד הציוני כפרי הנוער "יסודות", 1969
  • פנימיות: תהליכי חיברות בסביבה נמרצת, בעריכת י. קשתי ומ. אריאלי, הוצאת דגה, 1976
  • הכפר המחנך, בעריכת מ. אריאלי, א. לוי וי. קשתי, הוצאת יסודות, 1976
  • טיפוח נוער במצוקה וחינוך בפנימייה, בעריכת ש. עדיאל, ח. שלום ומ. אריאלי, הוצאת צ'ריקובר, 1980
  • The Residential Education Alternative, ‏M. Smilansky, Y. Kashti, M. Arieli, ‏The Institute for Humanist Studies, ‏1982
  • Living at School: Israeli Residential Schools as People-Processing Organizations, ‏מ. אריאלי, י. קשתי, ס. שלסקי, הוצאת רמות, 1983
  • People in Institutions : The Isaeli Scene, ‏Y. Kashti and M. Arieli, ‏, London:Freund,‏ 1986
  • Residential Settings and the Community: Congruence and Conflict, ‏Y. Kashti and M. Arieli, ‏London:Freund, ‏1987
  • פנימיות : צוותיהן וקהילותיהן, בעריכת מ. אריאלי, הוצאת מסדה אוניברסיטת תל אביב, 1992
  • אי-נחת בהוראה, מ. אריאלי, רמות - אוניברסיטת תל אביב, 1995

The Occupational Career of Residential Child and Youth Care Workers: Caring and Its Discontents, ‏מ. אריאלי, הוצאת Haworth, ‏1997

  • לקסיקון החינוך וההוראה, בעריכת י. קשתי, מ. אריאלי וש. שלסקי, הוצאת רמות, 1997
  • אשכנזי: סיפור חיים אפשרי, מ. אריאלי, ספריית מעריב, 1999
  • קהילות של נוער: עיונים בחינוך הפנימייתי בישראל, בעריכת קשתי, ש. שלסקי ומ. אריאלי, הוצאת רמות, 2000
  • גרסה מתורגמת לפולנית של הספר Aszkenzyjczyk: Biografia Mozliwa, ‏מ. אריאלי, הוצאת Pogranicze, ‏2004

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שורשיו, לבטיו ומעבריו בתחום זהותו כישראלי וכיהודי הם עניין מרכזי בספרו אשכנזי: סיפור חיים אפשרי, תל אביב, ספריית מעריב 1999, וורשה, הוצאת פוגראניצה, 2005
  2. ^ ר' הספר בעריכתו: פנימיות: צוותיהן וקהילותיהן. תל אביב: מסדה: 1992
  3. ^ ר' ספרו אי נחת בהוראה. תל אביב: "רמות", 1995
  4. ^ ר' ספרו: The Occupational Career of Residential Child and Youth Care Workers New York: Haworth, 1997)