מרטין קרימפ
 | |
| מרטין קרימפ בסיום מחזהו "עיר בפריז", 2009 | |
| לידה |
14 בפברואר 1956 (בן 68) דרטפורד, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| מקום לימודים |
סנט קטרינס קולג', קיימברידג', בית הספר פוקלינגטון |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| פרסים והוקרה |
פרס ג'ון וייטינג |
  | |
מרטין אנדרו קרימפ (באנגלית: Martin Andrew Crimp; נולד ב-14 בפברואר 1956) הוא מחזאי בריטי.
קרימפ מתואר לפעמים כבן האסכולה של "In-yer-face theatre" (תיאטרון להגיד בפנים), בדרמה הבריטית בת-זמננו.[1]
קרימפ ידוע בחריפות הדיאלוגים שלו, שהם בעלי אופי של ניתוק רגשי והשקפה קודרת על היחסים בין בני אדם – אף אחת מדמויותיו אינה חווה אהבה או עליצות – ולבסוף, הוא מבכר צורה תיאטרלית ושפה, על-פני עניין בסיפר.
חייו האישיים והמקצועיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנם של ג'ון קרימפ, מהנדס רכבות בריטי, ואשתו ג'ני. משפחתו של קרימפ עברה ב-1960 ל-Streatham, שם למד בבית ספר יסודי מקומי וזכה במלגה למכללת דולויץ' (Dulwich). אולם אביו הועבר ליורק, שם הלך לבית הספר פוקלינגטון הסמוך, בו הפגין כישרון לשפות, מוזיקה, ספרות אנגלית ותיאטרון. הוא למד אנגלית במכללת סנט קתרין, אוניברסיטת אוקספורד ( 1975-78), שם הציג את מחזהו הראשון, בבימויו של חברו לספסל הלימודים רוג'ר מיטשל. [2]
עוד בטרם רכש לעצמו שם כמחזאי, כתב אסופת סיפורים קצרים בשם "האנטומיה" ורומן "ימים מוקדמים", שלא ראו אור. ששת מחזותיו הראשונים הוצגו באורנז' טרי תיאטר (Orange Tree Theatre) בריצ'מונד. בריאיון למרשה הנלון שפורסם בעלון של תיאטרון אורנז' טרי אמר קרימפ:
כשאורנז' טרי ניהל סדנה לסופרים מקומיים (בספטמבר 1981), הוזמנתי לקחת בה חלק. הזמן המוקדש לארוחת צהרים היה הזדמנות להפקה, לכן כתבתי את "שרידים חיים" (Living Remains) ואורנז' טרי הציגו אותו – המחזה הראשון שלי שהוצג אי-פעם! התרגשתי כל-כך שלא חשבתי על החלל בו הוא הוצג (אז זה היה חדר מעל פאב), אבל כיום אני מבין שהאינטימיות והפשטות של אורנז' טרי הוסיפו להתלהבות.
שבעה ממחזותיו, ותרגומו השני למחזה של יונסקו הוצגו בתיאטרון רויאל קורט, לונדון, שם שימש כמחזאי הבית בשנת 1997. מחזותיו מוצגים כעת לעיתים תכופות באירופה. הוא גם מתרגם שקדן של טקסטים אירופאים.
ככל הנראה, מחזהו הנחשב ביותר ובוודאי הנועז והחדשני ביותר הוא Attempts on Her Life, שהוצג לראשונה ברויאל קורט ב-1997 ותורגם במרוצת השנים לעשרים שפות.
אף אחת מהשורות במחזה אינה מכוונת לדמות מסוימת, קרימפ גם אינו מציין כמה שחקנים צריכים לבצע את היצירה. בשבע עשרה סצינות שנדמה שאינן קשורות זו לזו, קבוצות אנשים מספקות תיאורים סותרים של הגיבורה הראשית שאינה נוכחת, אישה שמשוחחים עליה כאילו שהיא נמצאת שם, שהיא בזמנים שונים: טרוריסטית, בתם של הורים אבלים, אמנית ומכונית חדשה. העבודה מקוטעת בכוונת תחילה ובכך היא מאתגרת את הקהל להגדיר מחדש את תפישתו לגבי מה מרכיב "מחזה", ובכך היא עשויה לגרום לנו לשאול אם יש לנו קיום כלשהו מעבר למודלים שאנו בונים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרטין קרימפ, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מרטין קרימפ, באתר AllMovie (באנגלית)
מרטין קרימפ, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
מרטין קרימפ, באתר MusicBrainz (באנגלית)
מרטין קרימפ, באתר Discogs (באנגלית)- מרטין קרימפ, בארכיון הבימה
- מרטין קרימפ באנציקלופדיה הספרותית, באתר litencyc.com
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ In-yer-face theatre הוא כינוי לאסכולה בתיאטרון הבריטי של שנות התשעים, של מחזאים צעירים שהציגו חומר וולגרי ומהמם על הבמה, כאמצעי לערב את הקהל ביצירה ולהשפיע עליו. את המונח טבע מבקר התיאטרון אלכס סירץ (Sierz), עורך כתב העת "קול התיאטרון" בספר פרי עטו בשם זה, שראה אור לראשונה בשנת 2001.
- ^ Aleks Sierz The Theatre of Martin Crimp, Methuen, 2006