מריה א׳ בקט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מריה א׳ בקט
Maria a'Becket
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 7 ביולי 1839
ארצות הבריתארצות הברית פורטלנד, מיין, ארצות הברית
פטירה 7 בספטמבר 1904 (בגיל 65)
ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מריה א׳ בקט, באנגלית: Maria a'Becket (7 ביולי 18397 בספטמבר 1904) הייתה ציירת אמריקאית הקשורה לאסכולת ברביזון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מריה גרייבס בקט נולדה בפורטלנד, מיין. אביה, צ'ארלס בקט (בערך 1813–1866), היה רוקח שלימד את עצמו לצייר לאחר שהבין את תשוקתו לכך. הוא היה "היליד הראשון בפורטלנד מיין שהצליח בז'אנר ציור הנוף" ו"הציג באיגוד האמנות האמריקאי ב-1847, 49 ו-50". [1][2]

הוא גידל אותה בסביבה אמנותית. באותו הזמן רשת מסילות הברזל התרחבה מאוד ברחבי ארצות הברית, בקט עבדה עם אביה כדי להמחיש עבור דודה את התפשטות הרכבת לצורך קידום המכירות. בשנת 1866, משפחת בקט נכחה בשריפה הגדולה של פורטלנד, שריפה שהחלה מתערובת זיקוקי דינור של הרביעי ביולי, אוויר יבש וטמפרטורות חמות. זו הייתה השריפה ההרסנית ביותר באותה תקופה בהיסטוריה האמריקאית; היא פגעה באלפיים בניינים והותירה כמעט עשרת אלפים משלושת-עשר אלף אזרחי העיר חסרי בית. השריפה הזו הרסה את בית משפחתה של בקט ואת עסקי הרוקחות וגרמה גם למותו של אביה חודשיים לאחר מכן. לאחר הטרגדיה הזו, מריה, אמה ואחיה ג'ון המירו את דתם לקתולית. "מריה וג'ון הוציאו את האות 't' השני משם משפחתם ואימצו את השם "א' בקט", כמו של הקדוש הקתולי מימי הביניים סנט תומאס א' בקט".[3]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא הייתה בין האמנים האמריקאים הראשונים שלמדו עם ציירי אסכולת ברביזון, וידועה כמי שהתרכזה בנוף כפרי לא פורמלי התואם את תפיסות הטבע הרומנטיות. ציירי הברביזון באירופה, כמו תאודור רוסו, ז'ול דופרה, קמיל קורו וז'אן פרנסואה מילה, הקדישו עצמם למסגרות הטבע שבהן השתמשו כהשראה. ויליאם מוריס האנט היה מהראשונים שאימץ וקידם את סגנון הברביזון באמריקה. האנט למד אמנות בפריז וחיפש דרך ספונטנית יותר לטפל בצבע כאשר נתקל ב"הזורע" של מילה ורכש אותו לתצוגה בבוסטון. "התובנה של אמני ברביזון הייתה שטיפול חופשי יותר בצבע יכול ללכוד הערכה רעננה של המקצבים הספונטניים של הנוף הטבעי"[3] שאותם אימץ האנט והביא לאמריקה.

נוף, 1890

האנט החל ללמד בבוסטון, ואליו הצטרפה בקט, בשיעור שיועד אך ורק לנשים. סגנון הציור הצרפתי לא נחשב גברי מספיק כדי שגברים אמריקאים ירצו להצטרף. בקט התפתחה במהירות ממשנתו של האנט אל המקור, וביקשה את שארל-פרנסואה דאוביני שילמד אותה באזורים הכפריים מצפון לפריז "כנראה באביב ובקיץ 1876".[3]

היא ודוביני היו מאוד דומים בהשפעותיהם הקתוליות ובמהירות הציור. הקשר הזה הוביל את בקט להתקרב מאוד אל דאוביני ומשפחתו; נדיר היה שצייר אמריקאי יצטרף למעגל הפנימי הצרפתי. נאמר "בקט עוקבת אחר דאוביני במשיכות המכחול המשוחררות, דמויות הסקיצות, 'הציוריות', טווח הצבעים יוצא הדופן שלה, ובחירתה כנושא בתפאורה טבעית רגילה. אפילו המלנכוליה המצוטטת לעיתים קרובות של דאוביני מזכירה את 'המוזר' את העצב שזיהתה בקט בעבודתה שלה". נוף הנהר שבו למדו היא ודוביני היו אבן שואבת לאמנים מהמאה ה-19 שלימים נודעו כאימפרסיוניסטים, כמו רנואר, פיסארו ומונה.[3]

נוף ימי

בזמן שבקט בילתה את זמנה בסנט אוגוסטינוס, היא ראתה עצמה כאמנית. אמני מלון פונס דה לאון אירחו פטרונים פוטנציאליים ומכרו את יצירותיהם בקבלות פנים חגיגיות בסוף השבוע, בהן בקט בלטה כ"אשת שיחה מבריקה, ומספרת סיפורים מענגת' שהצלחתה החברתית מנעה ממנה לפעמים לפתוח את הסטודיו שלה".[4]

לאחר מותה של בקט ב-7 בספטמבר 1904, היא תוארה כ"ציירת בעלת עוצמה לא אחידה. יש מבקרים הטוענים שבמיטבה מריה א' בקט לא התעלתה על כל ציירת נוף אמריקאית".[4] ״הפלורידה טיימס״, תיאר את "הצלחתה להראות לעולם מה אישה יכולה לעשות למרות הקשיים שודאי היו מביאים את רוב הגברים לייאוש", וטען כי הצלחתה "עודדה אלפי נשים במאבקיהן למצוא מקומות לעצמן.

א'בקט הציגה את עבודותיה בבניין האישה בתערוכה הקולומביאנית העולמית ב-1893 בשיקגו, אילינוי.

בקט סייעה לפלס דרך לנשים שרצו להיכנס לעולם הציור המקצועי שנשלט על ידי גברים באמריקה של המאה התשע-עשרה. היא הצליחה לעשות זאת תוך גישור בין הרעיונות הצרפתיים האוונגרדיים של ברביזון ותנועת הבת שלה, האימפרסיוניזם, בהקשר אמריקאי לחלוטין.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מריה א׳ בקט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Paul E. Sternberg, Sr., Curator. “Paintings By American Women”. The Louise and Alan Sellars Collection of Art by American Women. 1989. Print.
  2. ^ 1 2 Volpe, Chris. "Maria A'Becket: Rediscovering an American Original".
  3. ^ 1 2 3 4 Christopher Volpe, “Maria J.C. a’Becket: Rediscovering an American Artist,” (Orono: Maine Historical Society, 2010).
  4. ^ 1 2 "American Art News, Vol. 3, No. 72". American Art News 3 (72). The Frick Collection: 1-8