מריה מרסה מרסל אי סרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מריה מרסה מרסל אי סרה
לידה 13 בנובמבר 1952
ברצלונה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 ביולי 1998 (בגיל 45)
ברצלונה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Maria Mercè Marçal i Serra עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Ivars d'Urgell עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת ברצלונה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה קטלאנית, ספרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Ramon Balasch i Pinyol (19721976) עריכת הנתון בוויקינתונים
  • Fina Birulés (19845 ביולי 1998) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Heura Marçal עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מדליית הכבוד של ברצלונה (1998)
  • Joan Crexells award (1995)
  • Premi de la Crítica de narrativa catalana (1995)
  • Flor Natural (1981)
  • Prudenci Bertrana Prize (1995)
  • Premi Carlemany (1994)
  • פרס קרלס ריבה (1976)
  • פרס המבקרים של סרה ד'אור (1995)
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מריה מֶרסֵה מַרסָל אי סֶרָה[1] (איווארס ד'אוּרזֶ'ל, פְּלָה ד'אורז'ל, 13 בנובמבר 1952ברצלונה, 5 ביולי 1998)[2] הייתה משוררת, חברה במוסד ללימודים קטלאניים, קריינית, עורכת, מתרגמת קטלאנית. השתמשה בשם העט מריה-מרסה מרסל.[2] בנוסף, הייתה פעילה פוליטית, תרבותית ופמיניסטית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרסה נולדה בברצלונה[3] וימי ילדותה עברו עליה באיווארס ד'אוּרזֶ'ל, בפְּלָה ד'אורז'ל. העובדה כי גדלה וחיה באזור כפרי השפיעה על מרסל. המסורת העממית, אוצר המילים, הדימויים, התמונות והתפניות הלשוניות באו לידי ביטוי ביצירתה, והיא הקפידה תמיד לשמור על קשר אמיץ עם הארץ ועם תרבותה העממית.[4]

בשנת 1963 החלה ללמוד לתואר ראשון באוניברסיטת ליידה. בתקופה זו, כתבה את ספרה הראשון בקטלאנית. בשנת 1969 עקרה לברצלונה כדי ללמוד פילולוגיה קלאסית באוניברסיטת ברצלונה. בשנת 1975 סיימה את לימודיה. בתקופת לימודיה באוניברסיטה החלה בפעילות פוליטית.[3] עוד לפני סיום לימודיה, החלה להעביר שיעורי קטלאנית, במסגרת פעילות אנטי-פרנקיסטית בסן בּוֹי דה לְיוּבֶּרְגָט ( Sant Boi de Llobregat).[5]

בשנות השבעים נכנסה מרסל לעולם הספרות והחלה מתרכזת יותר ויותר באקטיביזם פוליטי ובפמיניזם. בשנת 1972 נישאה לחברהּ ללימודים המשורר רמון פינְיוֹל אי בַּלסָק (Ramon Pinyol i Balasch), ממנו נפרדה בשנת 1976. באותה שנה, זכתה בפרס קַרלָס ריבָּה לשירה על ספר שיריה הראשון "מאורת הסהר"  Cau de llunes, שפורסם בשנה שלאחר מכן. בשנת 1979 פרסמה את הספר "מכשפת היגון" (Bruixa de dol).

בשנת 1980 עמדה בהצלחה במבחני הוראת השפה והתרבות הקטלאנית לתלמידי תיכון ולימדה בתיכון מָרַגָל (Maragall) בברצלונה. שנים מאוחר יותר, לימדה בתיכון ז'ואן בּוּסקָה (l'Institut Joan Boscà). בשנת 1980 ילדה את בִּתהּ אייבי.[6] היא החליטה להתמודד עם האימהות לבד והקדישה לבתה מספר שירים (כגון: לבחור). בשנת 1982 פרסמה את ספר השירים "מלח פתוח" Sal oberta, אוסף שירים העוסקים בהיריון ובלידת בתהּ. ספרה "ארץ לעולם לא" Terra de mai [6], שיצא לאור גם הוא בשנת 1982 ולא פורסם עד אז בספרות הקטלאנית, עוסק בנושא אהבת נשים. בשנת 1985 פרסמה את הספר "האחות, הזרה"La germana, l'estrangera. הספר האחרון שפרסמה בימי חייה "הפשרה", Desglaç, עוסק באבל על מות אביה.[5] במהלך שנות השמונים, למדה מרסל ותרגמה יצירות של משוררים וסופרים שונים. היא כתבה את ספר הרומן היחיד שלה La passió segons Renée Vivien.

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Cau de llunes. Barcelona: Proa, 1977 (Premi Carles Riba 1976).[7]
  • Bruixa de dol (1977-1979). Sant Boi de Llobregat: Llibres del Mall, 1979.
  • Sal oberta. Sant Boi de Llobregat: Llibres del Mall, 1982
  • Terra de Mai. València: El cingle, 1982
  • La germana, l'estrangera (1981-1984). Sant Boi de Llobregat: Llibres del Mall, 1985
  • Desglaç (1984-1988). Barcelona: Edicions 62 - Empúries, 1997
  • Raó del cos. Barcelona: Edicions 62 - Empúries, 2000

פרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • La passió segons Renée Vivien, 1994. (Premi Carlemany per al foment de la lectura 1994)[7]
  • Uf, quin dissabte, rateta Arbequina!, Barcelona, Estrella Polar, 2012. (conte infantil).

עבודות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Contraclaror: Antologia poètica de Clementina Arderiu Barcelona: La Sal, edicions de les dones, 1985
  • Paisatge emergent. Trenta poetes catalanes del segle XX Barcelona: La Magrana, 1999
  • El senyal de la pèrdua. Escrits inèdits dels últims anys. Barcelona, Empúries, 2014.
  • Sota el signe del drac. Proses 1985-1997, Barcelona, Proa, 2004

אוספים ואנתולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Llengua abolida (1973-1988). València: 1989
  • Contraban de llum. Antologia poètica Barcelona, Proa, 2001

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצרפתית[8][עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוסית[9][עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ «Maria Mercè Marçal Serra».
  2. ^ 1 2 «Maria-Mercè Marçal i Serra» (en català).
  3. ^ 1 2 Marçal, Maria-Mercè.
  4. ^ Sabadell, Joana «Allà on literatura i vida fan trena.
  5. ^ 1 2 «Biografia» (en català).
  6. ^ 1 2 Nou diccionari 62 de la literatura catalana.
  7. ^ 1 2 Reciclatge (Nivell superior), pàgina 62.
  8. ^ «Maria Mercè Marçal - Obra - Del francès» (en català).
  9. ^ «Maria Mercè Marçal - Obra - Del rus» (en català).