מריוס ז'וליבה
 | |
| לידה |
21 באוקטובר 1906 סנט אטיין, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
25 במרץ 1964 (בגיל 57) קולונג'-סו-סאלב, צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| מקצוע |
כומר קתולי, לוחם בתנועת ההתנגדות הצרפתית |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסיד אומות העולם (6 בנובמבר 1986) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | מריוס ז'וליבה |
  | |
מריוס ז'וליבה (בצרפתית: Marius Jolivet; 1906, סנט אטיין – 1964, קולונג'-סו-סאלב (אנ')) היה כומר קתולי וחסיד אומות העולם מצרפת.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ז'וליבה למד בלה רוש-סור-פורון (צר'). הוא הוסמך לכמורה בשנת 1930 והחל לכהן בעיירה תונון-לה-בה (צר'). לאחר מכן כיהן בקהילת קולונג'-סו-סאלב (אנ') שבמזרח צרפת, במחוז סבואה עילית, על גבול שווייץ. עקב בריאותו הרעועה נאלץ לעבור בין מספר קהילות ובשנת 1934 החל לכהן בקהילת פוסיני (צר').
פעילותו בתקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין קיץ 1942 ו-1944 עשרות פליטים יהודיים שביקשו לברוח לשווייץ הגיעו לביתו של ז'וליבה ונעזרו בו בתור מקלט זמני לפני שפנו לעבור את הגבול לשווייץ. חלקם שהו בביתו מספר ימים וחלקם - רק שעות ספורות, כל זאת לפי הזמינות של המבריחים אל מעבר לגבול וכן תכיפות הסיורים של שומרי הגבול הצרפתיים והגרמניים. כל פליט שהגיע לביתו של ז'וליבה זכה לטיפול מסור. ז'וליבה הסתיר את זהותם היהודית של כל הפליטים מפני תושבי האזור, כולל חבריו הטובים. כל יום בחן ז'וליבה את הגבול כדי לחפש נקודות מעבר טובות יותר.
באזורו של ז'וליבה פעלו גם ז'אן רוזה וז'ילבר פרנו (Gilbert Pernoud), שלימים הוכרו גם הם בתואר חסידי אומות העולם. הם הפיצו את עיתונו המחתרתי של פייר שאייה, "מחברותיו של עד ראייה נוצרי" (Les Cahiers du Témoignage Chrétien) ובמשותף סייעו להעברתם של מאות יהודים מצרפת לשווייץ.
לקראת תום המלחמה נעצר ז'וליבה על ידי שוטרים צרפתיים אך שוחרר ומיהר לעבור את הגבול לשווייץ.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשנה לאחר תום המלחמה שב ז'וליבה לצרפת והתגורר בסנטוריום בפאסי (צר'). על אף מצב בריאותו הרעוע ניסה להמשיך ולשרת בתפקיד כמורה עד פטירתו.
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1986 הוכר ז'וליבה על ידי יד ושם בתור חסיד אומות העולם.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פעילותו של ז'וליבה להצלת יהודים, באתר "יד ושם" (באנגלית)
