מרקולשט (מולדובה)

**מרקולשט**
**Mărculești**
	תחנת הרכבת מרקולשט
מדינה	מולדובה
מחוז	פלורשט (מחוז)
חבל ארץ	בסרביה
ראש העיר	ויקטור גונצה (מפלגת פיתוחה והתחזקותה של מולדובה) - מ-2023
תאריך ייסוד	25 במאי 1837 בשם "סטארובה"
שטח	5 קמ"ר
גובה	90 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	1,396 (2014)
קואורדינטות	47°52′N 28°14′E / 47.867°N 28.233°E
אזור זמן	UTC +2
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת מולדובה רגילה) קישינב טירספול בלץ טיגינה ריבניצה קאחול אונגני סורוקה אורחיי דובסרי אוקראינה רומניה מקרולשט

מרקולשט (ברומנית: Mărculești, ביידיש: מאַרקולעשט, ברוסית: Маркуле́шты, משם גם הכתיב "מארקולשטי") הוא יישוב קטן בעל מעמד של עיר במחוז (ראיון) פלורשט בחבל בסרביה, ברפובליקת מולדובה. מספר תושביו - 2,100 תושבים (2014)^[1]. במקור בהקמתו בשנת 1837 היה יישוב יהודי שהתקיים עד להשמדת תושביו בעת שואת יהודי רומניה ב-8 ביולי 1941. בהמשך שימש המקום לגטו ליהודים מגורשים עד לשליחתם לגיא ההריגה במחנות וגטאות טרנסניסטריה. הוקם מחדש עם תושבים חדשים אחרי מלחמת העולם השנייה על חורבות היישוב הקודם על ידי השלטונות הסובייטיים והחל משנת 1991 הוא חלק מרפובליקת מולדובה העצמאית. על שטח 5 דונם משתרע בו בית עלמין יהודי עם כ־1,500 מצבות.

עמדה גאוגרפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר מרקולשט שוכנת בגדה השמאלית של נהר ראוט, בדרך פלורשט-בלץ, במרחק 7 קילומטר דרומית-מזרחית מן העיר פלורשט ו-137 ק"מ צפונית-מערבית מבירת רפובליקת מולדובה, קישינב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יישוב יהודי בימי רוסיה הצארית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב מרקולשט הוקם ב-25 במאי 1837 בימי שלטון רוסיה הצארית על אדמות שהשתייכו לבעל האחוזות סמיון סטארוב, שנשא בתואר "איספרבניק של סורוקה". הוא נועד להיות לנחלה חקלאית למתיישבים יהודים שבאו מפלך פודוליה והוחכר להם בהתחלה ל-12 שנה. המתיישבים היהודים היו אמורים לעסוק בחקלאות והיו לצורך זה פטורים ל-25 שנה מגיוס לצבא הרוסי ולמשך 10 שנים פטורים ממסים. בהתחלה שם ההתנחלות היה קוט או סטארובקה לפי שם בעל האחוזה. בשנת 1861 הוא נרשם בתעודות תחת השם סטארובקה וכלל 70 משקים משפחתיים, 713 תושבים ושני בתי כנסת. בשנת 1902 הוקם בו בית ספר יסודי יהודי. ב-20 בדצמבר 1917 החטיבה האוקראינית 158 בנסיגה מלבוב (למברג) ביצעה פוגרום ביהודי מרקולשט.

המשך קיומו תחת שלטון ממלכת רומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1918 היישוב יחד עם כל חבל בסרביה עבר לשליטת ממלכת רומניה. ב-1919 חיו במקולשט כ-500 משפחות, מתוכן כ-20% עסקו בחקלאות. פעלו ביישוב 5 "חדרים" ושני בתי ספר. בסביבות שנת 1923 הוא מנה כבר 285 בתים ו-5433 תושבים. פעלו בו בנק עממי, קואופרטיב למלאכה, טחנת קמח על בסיס אדים, 7 בתי חרושת לשמן, בתי מלאכה תעשייתיים, בית ספר יסודי מעורב, ותיכון מעורב. בשנת 1930 גרו במרקולשט 2337 יהודים (87.4% מסך תושבי המקום) (לפי מקורות אחרים 2319 יהודים - 87.7%)

השואה: טבח יהודי מרקולשט בימי המשטר אנטונסקו והקמת הגטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1940 סופחה בסרביה ויחד איתה גם מרקולשט לברית המועצות במסגרת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית המולדובנית. עם כניסת רומניה למלחמה נגד ברית המועצות כבעלת בריתה של היטלר על מנת לשחרר את בסרביה, פלש הצבא הרומני לבסרביה ביוני-יולי 1941 וכבש בחזרה את כל שטחה. ב-8 ביולי 1941 לפי החלטות המשטר הצבאי-הפשיסטי של יון אנטונסקו אספו אנשי השלטונות הרומנים את כל התושבים, אלף יהודים, גברים, נשים וטף, אל שולי העיירה, ויחידה צבאית ירתה בהם למוות. את גופות הקרבנות קברו בתוך חפירות שנחפרו נגד הטנקים. לאחר מכן אורגן במקום גטו למגורשים יהודים שבו כונסו 11,000 בני אדם. מפקד המחנה מרקולשט וסילה אגאפיה נשפט ביוני 1946 על ידי בית דין העם בבוקרשט. ^[2]

מרקולשט החדשה תחת השלטון הסובייטי ובמולדובה העצמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי מלחמת העולם השנייה בשנת 1944 נכבש האזור שוב על ידי ברית המועצות ושויך שוב לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית המולדבית, חלק מברית המועצות. הייושב הוקם מחדש ואוכלס על ידי הקבוצות האתניות שהיו הרוב בבסרביה - רומנים ורוסים. בשנת 1952 הוא קיבל מעמד עיירה. בעשבות התפרקות ברית המועצות, הפך המקום בשנת 1991 לחלק מרפובליקת מולדובה העצמאית. בשנת 1994 הוא קיבל מעמד עיר.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משאבי טבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרקולשט הוא יישוב קטן מאוד בעל משאבים טבעיים, כולל שטח קטן של אדמות חקלאיות. ישנם בו 1702.5 דונם אדמות חקלאיות, מתוכן 1484.7 דונם קרקעות ראויות לעיבוד ו- 21.78 דונם אדמות מרעה.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחום העיר פועלים חברת "מרולקשט-קומבי", המייצרת דשנים, בסיס הנפט "טירקס-פטרול", החברה "Iched - Group" העוסקת בלקיטת פירות וירקות ובעיבודם, חברת "תומאס" לסחר בחומרי בניין. כמו כן פועלים ביישוב 6 מפעלים פרטיים.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על יד העיר עוברת מסילת ברזל, פסי הרכבת פלורשט-בלץ. בקרבת העיר שוכן שדה התעופה הבינלאומי מרקולשט.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר היישוב היה מושבה יהודית, ובה 1,336 תושבים בשנת 1897 ו 5,433 תושבים ב-1923.


מספר סידורי	שנה	מספר התושבים	% יהודים מכלל התושבים
1	1897	1,336	99.8
2	1898	1,534	99.8
3	1930	2,319	87.7

ההרכב האתני לפי נתוני המפקד בשנת 2004: ^[3]

	מספר התושבים	שיעור באוכלוסייה ( %)
קבוצה אתנית	2081	100.00
רומנים מולדובנים - מולדובנים מוצהרים	1767	84.91
אוקראינים	206	9.89
רוסים	92	4.42
פולנים	3	0.14
רומנים מוצהרים	3	0.14
גגאוזים	2	0.09
בולגרים	1	0.04
יהודים	0	0.00
צוענים	0	0.00
אחרים	7	0.33

בשנת 2010 אוכלוסיית היישוב הייתה 2,100 תושבים, מתוכם 75% רומנים מולדובנים.

ההרכב האתני בשנת 2014:^[4]

	מספר התושבים	שיעור באוכלוסייה (ב %)
קבוצה אתנית	1396	100.00
רומנים מולדובנים מצהרים כמולדובנים	1134	81.23
אוקראינים	124	8.88
רוסים	37	2.65
רומנים מוצהרים	11	0.78
בולגרים	0	0.00
גגאוזים	0	0.00
לא הצהירו	87	6.23

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרקולשט פועל בית ספר תיכון על שם וסילה אלכסנדרי עם 1,000 תלמידים, בית ספר מקצועי מקיף, עם 300 תלמידים וגן ילדים.

בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביישוב קיים מרכז בריאות ובו רופא משפחה.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פועלים בעיר בית תרבות, ספרייה ולהקת פולקלור בשם "Floare de nu mă uita" ("פלוארה דה נו מה אויטה" ,השם הרומני לפרח "זכריני")

מרקולשט במדיה האמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

2015 - הסרט התיעודי Absent ("נעדר" - הפקה שווייצרית-אמריקאית-רומנית) של מתיו מישורי על גלגולי היישוב מרקולשט - הוצג בבכורה בפסטיבל לקולנוע "אסטרה" ברומניה

^[5] הסרט הוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל הסרט "אסטרה" בעיר סיביו וגרם לחיזוק המאמצים לשימור בית הקברות היהודי המוזנח.