מרקוס מינוקיוס פליקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מרקוס מינוקיוס פליקס (Marcus Minucius Felix; מת בסביבות 250 לספירה) היה אחד האפולוגטים הנוצרים (אנ') הלטיניים המוקדמים ביותר.[1] הוא היה ממוצא ברברי.

ייתכן ונולד באפריקה.[1] לא ידוע דבר על ההיסטוריה האישית שלו, ואפילו את תאריך כתיבתו ניתן לקבוע רק בקירוב בין 150 ל-270 לספירה. בחיבורו של הירונימוס, "על אישים מפורסמים" (De Viris Illustribus) (אנ'), הוא נזכר כאחד מעורכי הדין המפורסמים של רומא, אולם הירונימוס ככל הנראה רק שיפר בכך את דברי לקטאנטיוס (אנ') ‏(Institutionum divinarum v. 1), שאמר שהוא "אינו בלתי-ידוע בין עורכי הדין".

הוא מת בסביבות 250 לספירה ברומא.[1]

חיבורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינוקיוס פליקס ידוע כיום רק בחיבורו "אוקטאביוס" (אנ')דיאלוג על הנצרות בין קייקיליוס נטאליס (Caecilius Natalis) הפגני ואוקטאביוס ינואריוס (Octavius Januarius) הנוצרי. החיבור נכתב עבור לא-נוצרים משכילים, והטיעונים שבו מושאלים ברובם מקיקרו, בעיקר מהדיאלוג הפילוסופי שלו, "על טבע האלים" (De Natura Deorum), ומחומרים נוצריים, בעיקר מהאפולוגטים היווניים.[1]

אין ספק ש"אוקטאביוס" מוקדם יותר מחיבורו של קיפריאנוס (אנ'), "על כך שאלילים אינם אלים" (Quod idola dii non sunt, סביבות 250 לספירה), השואל מתוכו; אולם לא ברור אם הוא השפיע על "אפולוגטיקום" (Apologeticum) ו"אל האומות" (Ad nationes) של טרטוליאנוס או הושפע מהם.[1]

בחיבור ניתן לראות גם השפעות סטואיות.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]