מרתון דרך החיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרתון "דרך החיים", המוקדש לציון 68 שנה להסרת המצור על לנינגרד. סיום המרתון בסמטת הידידות ליד אנדרטת פרח החיים. 29 בינואר 2012.

מרתון החורף הבינלאומי "דרך החיים"רוסית: Международный зимний марафон «Дорога жизни»[1]) היא תחרות ריצה בה לוקחים חלק ספורטאים מקצועיים וחובבי אתלטיקה. האירוע, המתוזמן בקנה אחד עם תבוסת הכוחות הנאצים ליד לנינגרד והסרת המצור, מתקיים מדי שנה ביום ראשון האחרון בינואר. מסלול המרתון עובר לאורך כביש התחבורה האגדי דרך החיים, שבשנות המלחמה חיברה את לנינגרד הנצורה עם שאר המדינה.

מארגן המרתון הוא הארגון הציבורי האזורי "התאחדות הספורט של אתלטיקה של סנקט פטרבורג". הסיוע בארגון וניהול המרתון מתבצע על ידי הוועדה לתרבות פיזית וספורט של סנט פטרבורג, הוועדה לתרבות פיזית וספורט של מחוז לנינגרד, הנהלת נפת קלינין ומנהלת "המחוז העירוני וסבולוז'סק" במחוז לנינגרד.

במסגרת התחרות נערכת ריצת מרתון למרחקים הבאים: 42,195 ק"מ ו-5 ק"מ. מסלול 42,195 ק"מ יוצא מגדות אגם לדוגה ליד אנדרטת שבירת הטבעת, מסלול 5 ק"מ מתחיל בעיר וסבולוז'סק. שני המסלולים מסתיימים באנדרטת פרח החיים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרתון התחיל ב-21 בינואר 1970, כאשר רץ המרתון הסובייטי המפורסם, תושב לנינגרד הנצורה, גריגורי איוואנוביץ' קולגאשקין, ביום הולדתו, יחד עם רצים דומים - מדריך החינוך הגופני אולג אויבייב, סמל התותחנים הוותיק במלחמה, דמיטרי קיטאיצב ואחרים ביצעו את ריצת המרתון הראשונה בדרך החיים.

הרצים כיסו מסלול בן 39 קילומטר מאנדרטת שבירת הטבעת, שנמצאה במקום בו המשאיות ירדו מהחוף אל קרח לדוגה, אל אנדרטת פרח החיים ברובע העירוני רז'בקה, משם החל החלק הקרקעי של דרך החיים.

אורך המרחק של שלושת המרוצים הראשונים היה 39 ק"מ. בשנת 1973, לכבוד 30 שנה לפריצת המבור, נערך לראשונה מרתון קלאסי (42,195 ק"מ) בו התחילו 49 אנשים.

בשנת 1975, המרתון זכה להכרה לאומית והחל להתקיים בקביעות ובשנת 1991 הוא קיבל מעמד בינלאומי.

בשנות השמונים הגיעו למרתון עד 3,000 משתתפים.[2] דרך החיים נחשב למרתון ייחודי, שכן הוא נערך בחורף. למרות תנאי מזג האוויר הקשים, התחרות מעולם לא בוטלה. בשנים 1980 ו-1985, בגלל כפור קשה, אורך המסלול הצטמצם ל-30 קילומטר.

במשך זמן רב ניתן היה להשתתף במירוץ על ידי הרשמה ממש ביום המרוץ. אך הפופולריות הגוברת של המירוץ הובילה לכך שבשנת 2016 מספר המשתתפים החל להיות מוגבל:

שנה מרתון חצי מרתון 5 ק"מ
2020 1700 - 800
2019 1500 - 1000
2018 1000 800 800
2017 1000 800 700
2016 700 700 800

עלייה נוספת במספר נשענת על קשיים ארגוניים: יש להעביר את משתתפי המירוץ לנקודת ההתחלה באמצעות אוטובוסים ממרכז העיר סנקט פטרבורג (מתחנת הרכבת פינלנד) והם מחליפים לבגדי מרוץ בסמוך לנקודות ההתחלה. חפצי הרצים נותרים באוטובוסים שיוצאים לקו הסיום. לאחר כיסוי המרחק, המשתתפים עוברים באוטובוסים ונלקחים חזרה לתחנת פינלנד כשהאוטובוסים מתמלאים. מי שרוצה מובא בדרך לסאונה בחינם.

מאז 2019, בגלל קשיים ארגוניים וכלכליים מוגברים, בוטל חצי המרתון, אך מכסת המרתון הוגדלה ל-1,500 איש.[3]

עד 1990 לא הייתה תחרות נשים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Рогаткин А. В., Кочетков М. А., Уйк А. Г. Марафон «Дорога жизни» в зеркале отечественной прессы. Год за годом (1970—2013). — СПб: ООО «РИП СПБ», 2014. — 216 с.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שם מלא ברוסית — Международный зимний марафон «Дорога жизни», посвящённый годовщине полного снятия блокады Ленинграда
  2. ^ "В Петербурге бегут марафон по «Дороге жизни»". БалтИнфо. 30.01.2001. אורכב מ-המקור ב-2012-08-09. בדיקה אחרונה ב-8 בפברואר 2011.  Check date values in: |date= (עזרה)
  3. ^ "Новость 19/10/2018". wnmarathon.tilda.ws. בדיקה אחרונה ב-19 באוקטובר 2018.