משה בן מכיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שער הספר "סדר היום", דפוס ראשון, ונציה שנ"ט (1599)

רבי משה בן מכיר (או משה בן יהודה המכירי) היה ממקובלי העיר צפת במאה ה-16, עמד בראש ישיבה בעין זיתון, מחבר הספר סדר היום.[1]

הישיבה בעין זיתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישיבתו של רבי משה בן מכיר שכנה בעין זיתון הסמוכה לצפת. על אופייה של הישיבה, תקנותיה ומנהגיה ניתן ללמוד מכמה איגרות שנשלחו לחוץ לארץ בבקשת סיוע כספי תוך שהן מתארות את סדרי הישיבה. מהאיגרות עולה שמבנה הישיבה היה אופייני לישיבות הספרדיות בתקופה זו. הישיבה הורכבה מתלמידי חכמים, "חברים מקשיבים", שהתכנסו ללמוד תורה יחד כאשר בראשם עומד "הראשון" או "החכם". האגרות שבידינו נשלחו בין השנים שנ"ח לשס"א (1601-1598).

על פי אזכורים שונים באיגרות ועל פי כתב יד המכיל את תקנות החבורה ניתן ללמוד שישיבתו של רבי משה בן מכיר פעלה באופן דומה לחבורות תלמידי חכמים אחרות, אשר הושפעו מהאווירה הרוחנית האינטנסיבית ומהמתח המשיחי ששרר באותה תקופה, ופעלו לקירוב הגאולה על ידי מעשי תשובה וסיגופים. הידועות שבין החבורות הן אלו של רבי שלמה אלקבץ, האר"י, רבי חיים ויטל ורבי אלעזר אזכרי; אולם בניגוד לחבורות אלו שעיקר עיסוקן היה בפעילות מיסטית של גילוי סודות ולימודם, חבורתו של רבי משה לקחה את צורת הלימוד המקובלת בישיבות הספרדיות והשתמשה בה כבסיס לפעילותה.

בכתב היד מופיעות עשר תקנות. אחת התקנות המרכזיות הייתה קביעת משמרות של לומדים יום ולילה ללא הפסקה. תקנה זו אף הוזכרה באיגרות השונות. הלימודים כללו לימוד רצוף בלשון הקודש של משניות, זוהר, גמרא, מקרא, וכתבי רי"ף ורמב"ם. הלימוד נעשה בכוונה "לשם סוכת דוד הנופלת ולשם כל ישראל ושתיכון העטרה בירושלים". בנוסף נקבעו תקנות שונות בענייני תפילה וברכות. התקנה האחרונה עוסקת בעלייה שבועית קבועה לקברו של התנא רבי יהודה בר אלעאי הסמוך לעין זיתים כדי להתפלל "בעד כל ישראל".

ישיבתו של רבי משה בן מכיר התקיימה בעין זיתים כנראה משנת שמ"ב. בעקבות שוד של "אורחת ישמעלים" שעבר עליהם הם ברחו לצפת והישיבה עברה לצפת בשנת שס"א (1601).

סדר היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדר היום הוא ספר הלכתי-קבלי המתאר על פי ההקדמה, את "הסדר שיעשה האדם בימיו ובלילותיו, בשבתות ובמועדים, סדר כל השנה בשבתו בבית ובלכתו בדרך, בשכבו ובקומו". הספר הודפס לראשונה בשנת שנ"ט (1599) על ידו חתנו של המחבר, רבי שלמה מור דוד, בעת ששהה בוונציה בשליחות לגיוס כספים עבור ישיבת חותנו, ושוב בשנת שס"ה (1605), גם כן בוונציה. הספר זכה למהדורות נוספות, והוא מהווה מקור למנהגים ולנוסחים שונים, בהם תפילת מודה אני שהוזכרה לראשונה בספר זה. בסוף הספר נדפס פירושו למשנת "בן חמש שנים למקרא" וביאור לספר קהלת. לספר פירוש הלכתי, בשם "אמרי ישראל" מאת הרב ישראל מאיר ברנר שיצא בשנת תשנ"ה ומביא השוואות בין ההנהגות המובאות בסדר היום לבין פוסקים שונים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]