מקובל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מקובל הוא כינוי לדמות אשר עיקר עיסוקה מופנה ללימוד הקבלה, ועיסוק בחקר האלוהות וסודות התורה. מקובל הוא זה העוסק בטקסטים של תורת הסוד היהודית (קבלה עיונית), על אף שהמקובלים מזוהים לרוב עם עיסוק בקבלה עיונית, היו כאלו שהתעסקו גם בקבלה "מעשית".

מקובל על פי המסורת היהודית הוא חכם ומבין מדעתו (תלמוד בבלי מסכת חגיגה יא/ב), המקבל מרבו חכם מקובל (הרמב"ן, הקדמה לחומש בראשית). מדגיש בעל הסולם: החיוב שגם התלמיד צריך מקודם להיות חכם ומבין מדעתו עצמו, ואם אינו כך אפילו יהיה צדיק היותר גדול בעולם אסור ללמדו (קבלה). ועוד, אם הוא כבר חכם ומבין מדעתו א"כ שוב אין לו צורך ללמוד מאחרים.

מקובלים בהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיהוי של עקבות מתורת הסוד כבר בתלמוד הבבלי (כגון חגיגה פרק שני), הוביל לקביעת מקובלים מסוימים בתקופת התנאים.

ראשון המקובלים בתקופה המודרנית היה האר"י. בהמשך אנו מוצאים דמויות מרכזיות נוספות שהוגדרו כמקובלים, כדוגמת הרמח"ל, הרש"ש הקדוש, החיד"א, הגאון מווילנה, הבעש"ט, ובדור הקודם- רבי יוסף חיים.

ראשוני המקובלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאמרים התלמודיים אשר עסקו במעשה בראשית ומרכבה, ציינו אף שמות של אישים אשר עיסוקים היה בסודות התורה, ובפעילות מעשית ("קבלה מעשית") הנלוות לכך. דמויות אלו סווגו כראשוני המקובלים.

מקובלי ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


מקובלי צפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקובלים בעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם בעת החדשה צמחו מקובלים שונים, אשר התרכזו בעיקר סביב ישיבת המקובלים בית אל. כך ניתן להצביע על רבי גדליה חיון, מייסד הישיבה, ובעיקר את רבי שלום שרעבי המכונה הרש"ש הקדוש שעמד בראש הישיבה ונחשב לגדול המקובלים בכל הזמנים אחרי האר"י, כתב פרושים על ספרי הרב חיים ויטאל של האר"י והעמיד דור שלם של תלמידים מקובלים נודעים כגון החיד"א, מהרי"ט אלגזי, ר' חיים דילרוזה, ר' גרשון מקיטוב (גיסו של הבעש"ט) ועוד. בנוסף ניתן למנות את המהר"ל מפראג, רבי יוסף חיים, הבן איש חי, רבי שלום הדאיה, הרב שלמה אלישיב בעל ה"לשם" סביו של הרב יוסף שלום אלישיב והרב סלמאן אליהו אביו של הראשון לציון הרב מרדכי אליהו ותלמיד הבן איש חי, במרוקו רבי חיים פינטו מייסד בית הדין הראשון בעיר מוגאדור. בירושלים האדמו"ר רבי יהודה לייב אשלג המכונה "בעל הסולם". ובדורנו רבי מרדכי שרעבי- צאצא לרבי שלום שרעבי, רבי ישראל אבחוצירא המכונה: "באבא סאלי", בניו של בעל הסולם; הרב ברוך שלום אשלג והרב שלמה בנימין אשלג. וכן את הרב יצחק כדורי שכונה בחייו "זקן המקובלים", הראשון לציון הרב מרדכי אליהו, הרב חיים אריה ארלנגר, הרב חיים חורי ועוד.

ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספרות הקבלית מתפרשת על פני דורות רבים.

ראשיתה של ספרות הסוד המוקדמת כבר בימי התנאים, פרקי היכלות וספר יצירה. יש לציין שחיבורים אלו אינם בהכרח קבליים והם פורשו באופן מגוון במהלך הדורות.

ספרות הסוד האמוראית כוללת בעיקר את ספר הרזים, ספר כשפים שחובר כנראה בתקופת התלמוד. ספר זה גם הוא אינו קבלי במובן הידוע של המילה אלא הוא ספר מאגי שעוסק בעשיית כשפים, העלאה באוב וכו', וכן מדרשים רבים בתלמוד הבבלי והירושלמי הנושאים אופי אזוטרי.

בנוסף יש לציין את תורת הסוד של חסידי אשכנז (המוקדמים), שאמנם לא הייתה קבלית אך הייתה מלאה במאפיינים מיסטיים.

הספר הקבלי הראשון הוא ספר הבהיר המכונה "מדרשו של ר' נחוניא בן הקנה", ויחד איתו הופיעו ראשוני המקובלים במאה ה-12 וה-13.

במאה השלוש-עשרה הופיע ספר הזוהר שהפך לקאנון מעט לאחר הופעתו והוא מהווה את בסיס הקבלה כפי שאנחנו מכירים אותה. בנוסף התפתחה ספרות מגוונת של ראשוני המקובלים שכוללת ספרים כגון ספר הרימון לרמד"ל, וספר שערי אורה לר' יוסף ג'יקטיליה.

הספרות הקבלית המאוחרת יותר כוללת את ספריו של הרמ"ק, ובעיקר את פרד"ס רימונים, וכן את כתבי תלמדיו של האר"י (בעיקר של רבי חיים ויטאל), שמהווים את העיסוק הקבלי הדומיננטי כיום.

עוסקי קבלה אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למעשה לא כל אישיות העוסקת באינטנסיביות בספרות הקבלית, מכונה "מקובל". כך דמויות מסוימות, אשר אינם מזוהות לחלוטין בהתנהגותם ובקיום המצוות כפי המסורת הקלאסית, לא נכללים בכינויים אלו. כך הרבנים אוהד אזרחי ומרדכי גפני אשר יסדו קהילות ולימוד של קבלה, והפסיכולוג ד"ר מיכה אנקורי אשר מטפל על פי הבנתו בתורת הקבלה; אינם מכונים "מקובלים".

המחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם לחקר הקבלה, שנוסד בתחילת המאה העשרים על ידי פרופ' גרשם שלום מהאוניברסיטה העברית בירושלים, התפתח אף חקר גדולי הקבלה "המקובלים".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]