משה ריבלין (יו"ר דירקטוריון קק"ל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

משה ריבלין - (תרפ"ה – תשס"ה, 16 בינואר 19252004) היה איש ציבור ישראלי, אשר כיהן כמנכ"ל הסוכנות היהודית ויו"ר דירקטוריון קק"ל.

תולדות חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה ריבלין נולד בירושלים ב-כ' טבת תרפ"ה (16.1.1925). דור שביעי בירושלים, בן למשפחת ריבלין, שאבותיה הגיעו לארץ בעליית תלמידי הגר"א (הגאון מווילנה) בתחילת המאה ה-19. סבו, אברהם בנימין ריבלין, היה הילד הראשון שנולד בשכונת נחלת שבעה, השכונה היהודית השלישית שנבנתה מחוץ לחומה בירושלים בשנת תרכ"ט (1869). ריבלין קיבל חינוך מסורתי וכללי והיה בוגר בית המדרש למורים בירושלים. הוא היה פעיל בהגנה והשתחרר מצה"ל בדרגת רס"ן.

פעילותו הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1955–1957 שימש קונסול ישראל בניו-יורק. עם שובו ארצה התמנה למנהל מחלקת ההסברה בסוכנות היהודית. לאחר-מכן כיהן בתפקיד מזכ"ל ולימים מנכ"ל הסוכנות היהודית. במקביל שימש חבר עמית בהנהלת ההסתדרות הציונית העולמית. בשנת 1977 התמנה ריבלין ליו"ר דירקטוריון קק"ל וכיהן בתפקיד במשך 21 שנה (1977- 1998).[1] כשהתמנה לתפקיד נזכר איך, כאשר הלך לבית הספר פגש בכל בוקר את מנחם אוסישקין (שכיהן בשעתו בתפקיד יו"ר דירקטוריון קק"ל)— "האיש גדל הגוף, בעל הזקן הנאה והעיניים החודרות הולך ברחוב והדרת מלך בו". ריבלין סבר שקק"ל היא מן הארגונים הציוניים והישראליים ביותר. כמי שזכה לכינויים "מלך היער" ו"היערן הלאומי", אמר ריבלין כי הקו המנחה אותו בעבודתו היא העובדה שאסור לשכוח "שאנחנו עושים למען העם היהודי ובשמו, אחרת נהיה סתם קבוצה קבלנית...".[2] בתקופת כהונתו בראשות קק"ל, הורחבו פעולות הארגון ובין המפעלים הגדולים שבוצעו, בנוסף לייעור והכשרת הקרקע, ניתן למנות את שיקום עמק החולה, מפעל "נגב של צמיחה", ניקוז ושיקום אדמות עמק יזרעאל, הכשרת התשתיות הקרקעיות ליישוב גלי העלייה הגדולים בראשית שנות ה-90, דחיקת המדבר בשיטות חדשניות של ייעור מדברי והקמת מאגרי המים בעמק בית שאן, בגליל, בערבה ובנגב.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2007 קק"ל הנציחה את זכרו וחנכה טיילת על-שמו - "שדרת משה" - מכביש 40 בואכה מדרשת בן-גוריון בשדה בוקר ועד לקברו של בן-גוריון.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה ריבלין, משה ריבלין, תרפ"ה-תשס"ה 1925–2004: קובץ לזכרו – פרקי זיכרון מעטו ועליו, הוצאת הספרייה הציונית, ירושלים 2008.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]