משחקו של המלאך
 | |
| עטיפת הספר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | קרלוס רואיס סאפון |
| שפת המקור | ספרדית וקטלונית |
| סוגה | רומן |
| מקום התרחשות |
ברצלונה  |
| הוצאה | |
| הוצאה |
גרופו פלאנטה, Weidenfeld & Nicolson |
| תאריך הוצאה | 2009 |
| מספר עמודים | 542 (במהדורה העברית) |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | כנרת זמורה-ביתן דביר |
| תאריך | 2010 |
| תרגום | כן |
| סדרה | |
| ספר קודם | צלה של הרוח |
| הספר הבא | אסיר השמים |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | 978-84-08-08118-0 |
| הספרייה הלאומית | 002708872 |
  | |
משחקו של המלאך (בספרדית: El juego del ángel) הוא רומן משנת 2009, פרי עטו של הסופר הספרדי קרלוס רואיס סאפון.
הספר, תורגם לעברית על ידי מרינה גרוסלרנר, ויצא לאור בעברית בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר בשנת 2010. הספר עוסק בעברם של גיבורי הספר הקודם בסדרה, רב המכר "צלה של הרוח". מעל רבע מיליון עותקים שנמכרו בסוף השבוע הראשון לצאתו מעניקים לו את תואר הספר הספרדי המהיר ביותר להימכר בכל הזמנים.
תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עלילת הספר מתרחשת בברצלונה הסוערת של שנות העשרים. סופר צעיר, דויד מרטין, בחור צעיר ודל אמצעים שמאז ילדותו חלם להיות סופר, מקבל את הזדמנותו הראשונה במקום בו עד כה שירת כעובד זוטר בלבד, משרדי "קול התעשייה". סגן עורך העיתון, דון באסיליו מורגס, מציע לו לכתוב סיפור בהמשכים לעיתון, עקב המלצתו של דון פדרו וידאל אשר נחשב כעיתונאי הבכיר ביותר במערכת. מרטין החל לכתוב את סיפורו הראשון אשר יצא לאור - "מסתרי ברצלונה" - כאשר הוא בן 16 בלבד. ספר זה מתפרסם כטור שבועי וזוכה להד הצלחה גדול.
דויד, הסופר הצעיר, מגיע מבית בו אביו היה אדם נוקשה שהתנגד בכל תוקף, לדבריו, לבזבוז הזמן והחשמל הנצרך לשם קריאת ספרים בלילות. הוא רצה שבנו היחיד יצא לעבוד ויביא פרנסה הביתה אך לשווא.
שנה לאחר הצלחתו המסחררת ככתב "מסתרי ברצלונה", מוצא עצמו דויד מפוטר מהעיתון. דויד לוקח את הבשורה באופן אישי וקשה, אך מהר מאוד מתבהר לו כי כל עניין הפיטורין היה מתוכנן מראש ונעשה למענו ולמען עתידו כסופר מצליח. מיד לאחר מכן הוא מקבל הצעה אטרקטיבית (שמתבררת בהמשך כהצעה דרקונית) לכתוב עבור הוצאת ספרים וכך הוא מתחיל לכתוב בשם בדוי סדרת ספרים הנקראת "עיר הארורים" ומצבו הכלכלי משתפר.
חיי הרגש של דוד אינם פשוטים - מושא אהבתו נישאה לידידו הטוב ביותר, והוא עצמו מחוזר על ידי בחורה אחרת שלה הוא מסדר להינשא לבחור שלישי. לאחר כשנתיים של עבודה מאומצת הוא עובר ל'בית הצריח' - בית מסתורי שעמד נטוש במשך שנים רבות.
בהמשך הוא מקבל מידי מו"ל פריזאי הצעה שאי אפשר לסרב לה - לכתוב ספר שבו ימציא דת חדשה שתסחף אחריה את ההמונים וכל זה תמורת מאה אלף פרנק. דוד מתחיל בכתיבה, ולאט לאט מתברר לו שהוא מכר את נפשו לשטן... דוד מתחיל לחקור את העניינים הסובבים אותו, ומעורר מחול שדים שאינו נעצר לרגע והגופות סביבו מתחילות להיערם.
דמויות ומוטיבים מרכזיים בעלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דויד מַרטִין \ אִיגְנָטִיוֹס ב' סַמְסוֹן – סופר. דמות מרכזית בעלילה. בילדותו ננטש על ידי אמו ועבר התעללות מידי אביו בעקבות אהבתו לספרים. חברו של פדרו וידאל, מתגורר ב'בית הצריח' ומנסה להימלט מהגורל הרודף אחרי דייריו.
- פֶדרוֹ וידָאל – בן תפנוקים נצר לשושלת וידאל, סופר גרוע עיתונאי בכיר בעיתון "קול התעשייה" מסייע למרטין בשל סיבה עלומה.
- דון וידָאל – מיליונר. אביו של פדרו וידאל, מבעלי השליטה ב"קול התעשייה".
- אַנדרֵאָס קוֹרֵלִי – בעל הוצאת הספרים 'אדיסיון דה לה לומייר', פריז. שוכר את שירותיו של מרטין לבצע עבורו עבודה ספרותית תמורת מאה אלף פרנק, שמטרתה להמציא דת חדשה.
- סניור סֵמְפֵּרֵה – בעל חנות הספרים. איש רוח וספר ידידו של מרטין.
- סֵמְפֵּרֵה הבן – בנו של סניור סֵמְפֵּרֵה (המוכר מצלה של הרוח ואסיר השמים כסניור סמפרה).
- כריסטינה סַאנְייה - בתו של מנואל נהגו של פדרו וידאל, מושא אהבתו של מרטין שנישאת לווידאל.
- איזבלה יִסְפֶר - נערה צעירה המבקשת את קרבתו של מרטין במסווה של רצון להכוונה ספרותית, מרטין יוזם את נישואיה לסֵמְפֵּרֵה הבן.
- ויקטור גרַנדֶס - חוקר ביחידה לחקירת פשעים חמורים במשטרת ברצלונה.
- דייגוֹ מַארְלַסְקָה - עורך-דין. לאחר מותו הטראגי של בנו ישמעאל לקה בדיכאון, הוא נעתר לצמד נוכלים שהבטיחו לו לאפשר לו לתקשר עם בנו. פרש מעבודתו כעורך דין כדי לכתוב ספר עבור אַנדרֵאָס קוֹרֵלִי, מביים את "הירצחו" כדי להימלט מרודפיו.
- אליסיה מַארְלַסְקָה - אשתו של דייגוֹ מַארְלַסְקָה.
- חואן קורברה \ חאקו - סוכנה של אירנֶה סאבִּינוֹ, ניצל את מצבו הרגיש של דייגוֹ מַארְלַסְקָה לסחיטת כספים.
- אירנֶה סאבִּינוֹ - חייתה עם דייגוֹ מַארְלַסְקָה לאחר שעבר ל'בית הצריח'.
- ריקרדו סלוודור - שמו של שוטר לשעבר במשטרת ברצלונה, דייגוֹ מַארְלַסְקָה משתמש בשמו לאחר "הירצחו".
- חוזה אנטוניו מרטין קלָארֶס - אביו של דויד מרטין, איש קשה יום, אלים ומר נפש. שימש כמאבטח לילה של מערכת העיתון "קול התעשייה", נרצח בידי מתנקשים.
- המכשפה מסומורוסטרו - ספרה לדייגוֹ מַארְלַסְקָה אגדת דייגים עתיקה ולפיה כשאדם מאבד את דרכו בחיים והמוות קרוב, עליו להקריב קרבן, נשמה טהורה שלא חטאה, כדי להציל את חייו.
- קול התעשייה – העיתון בו החל מרטין את דרכו הספרותית.
- קָאן יִסְפֶר - חנות מכולת בבעלותם של הוריה של איזבלה.
- בית הצריח - הבית ברחוב פְלָאסָדֶרְס 30. בית מעורר השראה, שימש את דייגוֹ מַארְלַסְקָה עד "הירצחו", ולאחר מכן את מרטין.
- וילה הֶלְיוֻס - ביתו של פֶדרוֹ וידָאל.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "משחקו של המלאך" – האתר הרשמי של הספר (בספרדית)
- "משחקו של המלאך" – עמוד הספר בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר
- איימן סיכסק, "משחקו של המלאך" מאת קרלוס רואיס סאפון | צלו של הסופר, באתר הארץ, 24 במרץ 2010
- ביקורת גולשים, "משחקו של המלאך", באתר סימניה
- משחקו של המלאך, באתר OCLC (באנגלית)