משטר ה-4 באוגוסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משטר ה-4 באוגוסטיוונית: Καθεστώς της 4ης Αυγούστου), הידוע גם בכינויו "משטר מטאקסס" (ביוונית: Καθεστώς Μεταξά), היה משטר רודני בהנהגתו של יואניס מטאקסס ששלט ביוון בשנים 1941-1936. שם המשטר נלקח מהפיכה עצמית שבוצעה על ידי מטאקסס, בתמיכת המלך גאורגיוס השני, ב-4 באוגוסט 1936.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1924 ו-1935 ידעה יוון 23 חילופי שלטון ו-13 הפיכות או ניסיונות הפיכה. שנות ה-30 הביאו עמן משבר כלכלי וחברתי חמור ביוון, בין השאר בשל עצירת הזרמת הכסף מהמהגרים היוניים בארצות הברית למשפחותיהם שנשארו ביוון, עקב השפל הגדול של 1929 בארצות הברית. ראש הממשלה הליברלי והרפובליקני אלפתריוס וניזלוס התפטר ב-1933, ויורשו, בתמיכת הגנרל יורגיו קונדיליס היה המלוכן פנגיס צלדריס ראש "המפלגה העממית" (ראש הממשלה מ-10 במרץ 1933 עד 10 באוקטובר 1935). בחודש מרץ 1935 נעשה ביוון ניסיון הפיכה צבאי נוסף שנועד להחזיר את וניזלוס, הרפובליקאי והליברל, לשלטון. באפריל פוזר הפרלמנט וביוני נערכו בחירת חדשות, אותן החרימו הליברלים כיוון שחשו נרדפים. בבחירות אלו זכה צלדריס.

ב-10 באוקטובר ערך הגנרל קונדיליס הפיכה צבאית, תפס את השלטון וביטל את הרפובליקה. ב-3 בנובמבר 1935 נערך משאל עם שנוי במחלוקת בו הוחלט להחזיר את המלך גאורגיוס השני. גאורגיוס שב ליוון ב-25 בנובמבר, ומיד הסתכסך עם קונדיליס. גאורגיוס רצה להכריז על חנינה כללית, וקונדיליס התנגד לכך. גאורגיוס פיטר את קונדיליס ב-30 בנובמבר ומינה ראש ממשלה זמני, פרופסור קונסטנטינוס דמרטזיס, אף הוא ממפלגת המלוכנים.

בינואר 1936 נערכו שוב בחירות, שתוצאותיהן לא הביאו להכרעה בין הרפובליקנים והמלוכנים (זכו במספר דומה של צירים, ואף אחת מהמפלגות לא זכתה ברוב). לשון המאזניים הייתה המפלגה הקומוניסטית היוונית שזכתה ב-15 מושבים (מתוך 300). דמרטזיס נשאר ראש הממשלה עד פטירתו ב-13 באפריל 1936. המלך מינה את מטאקסס, שעמד בראש מפלגה קטנה בת 7 צירים בלבד, כראש הממשלה.

לדעת המלך המצב הפוליטי ביוון היה בלתי פתיר, ולא היה סיכוי ששתי המפלגות הגדולות תגענה להסכמה, לפיכך הציע להקפיא את הפרלמנט ואת הבחירות ל-5 חודשים, חודשים בהם מטאקסס יוכל לייצב את המדינה ובצורה כזו תחזור למדינה דמוקרטיה בעל יכולת לשלוט. הפרלמנט השתכנע, ובהצבעה - חברי הפרלמנט הצביעו על פיזורו של הפרלמנט. פיזור שהיה אמור להמשך 5 חודשים ונמשך בפועל קרוב ל-10 שנים.

מטאקסס אסר על שביתות והפגנות, אולם למרות האיסור נמשכו השביתות וההפגנות. אחת הגדולות בהן הייתה הפגנת פועלי הטבק בסלוניקי, שהפגינו נגד הירידה בהכנסותיהם בעקבות המשבר הכלל עולמי שגרם לירידת הביקוש העולמי לטבק ולירידת מחירים. ההפגנה שנמשכה שלושה ימים, שבין ראשיה ומארגניה היו יהודים רבים, פוזרה באלימות על ידי המשטרה.

ההפגנות והשביתות שכנעו את המלך לאשר למטאקסס להנהיג יד חזקה יותר והמלך נתן למטאקסס גיבוי לפעולותיו.

הקומוניסטים תכננו ל-5 באוגוסט שביתה כללית במשק. מטאקסס שיכנע את המלך ששביתה כזו היא סכנה למלוכה כי הקומוניסטים מתכננים לתפוס את השלטון. באישור המלך, ובהיעדר פרלמנט שפיזר את עצמו, ב-4 באוגוסט הכריז מטאקסס על איסור מוחלט של שביתות ועל ביטול סעיפי החוקה הנוגעים לזכויות האדם וחופש ההתארגנות. תאריך זה הוא יום התחלת הדיקטטורה והמשטר קרוי על שם תאריך זה.

מהות המשטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטאקסס, כמנהיגים פאשיסטיים אחרים, ראה בתקופה היסטורית כגולת הכותרת של הלאום היווני, ושאף לחזור לתקופה זוהרת זו. סיסמת המשטר "ארץ (או מולדת), נאמנות, משפחה ודת (או מסורת)" דמתה לערכים הספרטניים. לשם כך הנהיג פיקוח מקיף על החברה היוונית, התרבות, השפה, הכלכלה וכמובן הפוליטיקה. בכך היה משטר מטאקסס דומה יותר למשטר בפורטוגל או ספרד מאשר למה שנעשה בגרמניה או איטליה.

דגל ארגון הצעירים של משטר מטאקסס

ארגון הנוער של המשטר (Εθνική Οργάνωσις Νεολαίας – EON) בחר כסמל את הגרזן הדו-ראשי (λάβρυς) שהיה מקובל בכרתים של העת העתיקה. המשטר קידם את האידיאלים הספרטניים של משמעת עצמית, מיליטריזם והקרבה למען הכלל, בעוד האימפריה הביזנטית סיפקה דגש על מדינה ריכוזית ועל מסירות למלוכה ולכנסייה היוונית אורתודוקסית.

מטאקסס ראה באנטוניו דה אוליביירה סלזר מפורטוגל ובבניטו מוסוליני את מוריו הרוחניים בנושא שלטון ושאב אלמנטים ממשטריהם כמו גם ממשטרים דיקטטוריים אחרים בני זמנו. כך אימץ את אלמנט המדים, ההצדעה הרומית, טקסים, צורת ברכה ושירים. מטאקסס הוצג כ"אזרח הראשון", ה"עובד הראשון", "האיכר הראשון" והאב הלאומי של היוונים כולם, ביוון ובפזורה ושאף להקים את "הציוויליזציה ההלנית השלישית" המשלבת את האלמנטים הטובים ביותר של יוון העתיקה והאימפריה הביזנטית היוונית של ימי הביניים.

הפרלמנט השעה את עצמו עוד טרום מינויו של מטאקסס, אולם היה אמור לחזור ולהתכנס בחלוף 5 חודשים. מטאקסס שידע שלא עומדת מאחריו מפלגה בעלת נוכחות, וחשש להמשך שלטונו אם תתקיימנה בחירות, ביטל לחלוטין את הפרלמנט ובכך מנע אופוזיציה רשמית. הצבא, שמפקדו העליון היה המלך, תמך במטאקסס וכך הייתה פתוחה בפניו הדרך לסלק יריבים פוליטיים והוא שלח מתנגדים למשטרו למחנות ובתי סוהר. בין הנאסרים היה רוב לפעילי איגוד מקצועי ולקומוניסטים.

למשטרו של מטאקסס היה מכנה משותף עם משטרים דיקטטוריים אחרים: צנזורה, תעמולה מאורגנת, אידאולוגיה לאומנית, תנועת נוער של השלטון, אבל להבדיל ממשטרים דומים לא היה שימוש בתאוריית הגזע, לא הייתה גזענות או אפליית מיעוטים ולא הייתה שאיפה לכבוש את העולם או להשתלט עליו.

מטאקסס ניסה להילחם בנגע הסמים והגלה משתמשים בסמים למחנות באיים, בין המוגלים היה הזמר אנסטיס דליאס.

מטאקסס נעזר רבות בשר הסדר הציבורי, קונסטנטין מניאדקיס ( Κωνσταντίνος Μανιαδάκης) ועל מנת להבטיח את הסדר ציבורי ואת יציבות השלטון נעזר במשטרה החשאית (המשטרה הפוליטית) "האספליאה".

פעילות צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטאקסס פעל לחיזוק הצבא ולביצור הגבול שבין יוון לבולגריה. הקו המבוצר כונה קו מטאקסס. בשנים שלאחר מכן השקיעה יוון בחיזוק הצבא ובהפיכתו לצבא מודרני. הצבא עבר שדרוג טכנולוגי, הוגדל, והפך לצבא שהיה יריב ראוי לצבאות המדינות השכנות. עם זאת, בשל המתיחות האירופית הגוברת, ובשל פרוץ מלחמת העולם, לא הצליחו היוונים לממש חלק ניכר מרכישת הנשק והציוד בשנים 1938 ו-1939.

בסוף שנת 1939 כבשו כוחות איטלקיים את אלבניה, שהייתה זה זמן רב מעין מדינת חסות איטלקית. בכך יצרו גבול קרקעי רציף עם יוון. פעולה זו הובילה את בריטניה וצרפת להעניק ערבות לשלמותה הטריטוריאלית של יוון. התפתחות זו עוררה את הצבא היווני לנקוט בפעולות לקידום פניה של פלישה איטלקית. כאשר פרצה המלחמה במזרח אירופה, ולאחר מכן במערב אירופה, מטאקסס ניסה לשמור את יוון מחוץ לסכסוך. אך ככל שהתקדמו האירועים, ועל אף נטייתו האידאולוגית של מטאקסס לצדן של מדינות הציר, ועל אף הקשרים הכלכליים והדיפלומטיים הטובים שקשר עם גרמניה, התקרבה יוון לבריטניה, לא מעט בזכות המלך, גאורגיוס השני, שהעביר את תמיכתו מגרמניה לאנגליה והיווה עמוד תווך בתמיכה במשטרו של מטאקסס.

סופו של המשטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

היומרות היווניות לשליטה בים האגאי ואיי הדודקאנז (שהיו תחת שליטה האיטלקית) עמדו בסתירה מצד אחד עם תוכניותיו הגרנדיוזיות של המנהיג האיטלקי בניטו מוסוליני ליצירת אימפריה רומית חדשה בים התיכון ומצד שני עם העובדה שבריטניה, מגינתה של יוון, שלטה למעשה בים התיכון.

ממשלת מטקסס ניסתה לשמור על נייטרליות קפדנית, אבל ההתפשטות האיטלקית בסופו של דבר הובילה לאולטימטום איטלקי ולמלחמת איטליה-יוון. כוחות יווניים הצליחו להדוף את הפלישה האיטלקית ולשלוח את החיילים האיטלקים חזרה לאלבניה, וכך לעודד חזרה את השאיפה אחד את שטחי אלבניה בהם גר מיעוט יווני עם יוון.

במצב עניינים זה מטקסס נפטר באופן פתאומי בינואר 1941, גרמניה שלחה צבא לתמוך באיטליה בת בריתה, צבא גרמניה תקף את יוון דרך יוגוסלביה ובולגריה ב-6 באפריל 1941. ביוון הוקמה ממשלת בובות שביטלה את תקנות מטקסס וחוקקה חוקי חרום אחרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משטר ה-4 באוגוסט בוויקישיתוף