משפט ההתכנסות המונוטונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בתורת המידה, משפט ההתכנסות המונוטונית הוא משפט על האינטגרל של סדרה עולה של פונקציות מדידות ואי-שליליות. לפי המשפט, במקרה זה האינטגרל של הגבול שווה לגבול האינטגרלים. זהו משפט יסודי וחשוב בתורת המידה, ויש לו השלכות רבות, כדוגמת הלמה של פאטו ומשפט ההתכנסות הנשלטת. המתמטיקאי האיטלקי בפו לוי תרם רבות לפיתוח משפט זה.

ניסוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהי מרחב מידה. תהי סדרה של פונקציות ממשיות או מרוכבות מדידות, המקיימות עבור כל כמעט בכל מקום. נכתוב (נשים לב שממונוטוניות גבול זה קיים, גם אם אולי אינסופי). אז מתקיים .

הוכחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית יש לשים לב כי הגבול קיים בכל נקודה (סופי או אינסופי), כי הסדרה מונוטונית.

הכיוון ברור, כי לכל , ולכן ממונוטוניות האינטגרל , ולכן גם .

לצורך הכיוון , מספיק להראות (לפי הגדרת אינטגרל לבג) כי לכל פונקציה פשוטה ולכל מתקיים (כי אז נשאיף ).

יהי , קבוצה מדידה. גם ממונוטוניות, ו- - אכן, אם אז ; אחרת ומהשאיפה נובע שקיים כך ש-, כלומר .

לכן, . כעת, וביחד מקבלים כדרוש.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]