משתמשת:מישהי שאיכפת לה/ארגז חול/הערך על עקדת יצחק

בבקשה לא לערוך את הדף ליאת.שיחה מישהי שאיכפת לה 18:34, 24 דצמבר 2005 (UTC) בס"ד

• =הגירסא הראשונית של הערך

עקידת יצחק שמוזכר בספר בראשית הוא סיפור הניסיון האכזרי שהועמד בו אברהם אבינו ואשר נדרש על ידי האל להמית את בנו יחידו, שבא לעולם לאחר שנים רבות של עקרות שרה אמו. לא-לוקים היו ככל הנראה שלוש סיבות לדרוש ביצוע מעשה בלתי מוסרי שכזה:

• לבחון את האמונה של אברהם בא-לוקיו
• להבהיר את מקום קדושתו של הר המוריה, הוא הר הבית בימינו.
• לדחות כל סוג של קורבן אדם אצל עם ישראל משום שמנהג זה היה רווח אצל עמים אחרים

בסיפור נמצא אברהם כמעט שמציית לא-ל ובטרם ימית את יצחק, הגיע מלאך ומנע ממנו את המעשה.

סיפור דומה קיים במיתולוגיה היוונית על אודות אגממנון שעמד להקריב את בתו איפיגניה, אך האלה ארטמיס החליפה אותה באילה, כפי שהחליף א-לוקי ישראל את יצחק באייל (כבש).

בראשית פרק כב

א: ויהי, אחר הדברים האלה, והא-לוקים, ניסה את-אברהם; ויאמר אליו, אברהם ויאמר הנני.
ב: ויאמר קח-נא את-בנך את-יחידך אשר-אהבת, את-יצחק, ולך-לך, אל-ארץ המורייה; והעלהו שם, לעולה, על אחד ההרים, אשר אומר אליך.
ג: וישכם אברהם בבוקר, ויחבוש את-חמורו, וייקח את-שני נעריו איתו, ואת יצחק בנו; ויבקע, עצי עולה, ויקם וילך, אל-המקום אשר-אמר-לו הא-לוקים.
ד: ביום השלישי, ויישא אברהם את-עיניו וירא את-המקום--מרחוק.
ה: ויאמר אברהם אל-נעריו, שבו-לכם פה עם-החמור, ואני והנער, נלכה עד-כה; ונשתחווה, ונשובה אליכם.
ו: וייקח אברהם את-עצי העולה, וישם על-יצחק בנו, וייקח בידו, את-האש ואת-המאכלת; וילכו שניהם, יחדיו.
ז: ויאמר יצחק אל-אברהם אביו, ויאמר אבי, ויאמר, הנני בני; ויאמר, הנה האש והעצים, ואיה השה, לעולה.
ח: ויאמר, אברהם, א-לוקים יראה-לו השה לעולה, בני; וילכו שניהם, יחדיו.
ט: ויבואו, אל-המקום אשר אמר-לו הא-לוקים, וייבן שם אברהם את-המזבח, ויערוך את-העצים; ויעקוד, את-יצחק בנו, וישם אותו על-המזבח, ממעל לעצים.
י: וישלח אברהם את-ידו, וייקח את-המאכלת, לשחוט, את-בנו.
יא: ויקרא אליו מלאך ה' , מן-השמיים, ויאמר, אברהם אברהם; ויאמר, הנני.
יב: ויאמר, אל-תשלח ידך אל-הנער, ואל-תעש לו, מאומה: כי עתה ידעתי, כי-ירא א-לוקים אתה, ולא חשכת את-בנך את-יחידך, ממני.
יג: ויישא אברהם את-עיניו, וירא והנה-איל, אחר, נאחז בסבך בקרניו; וילך אברהם וייקח את-האיל, ויעלהו לעולה תחת בנו.

הגירסא הנוכחית של הערך

סיפור עקדת יצחק (עקידה - קשירה) שמוזכר בספר בראשית (פרק כ"ב פסוקים א'-י"ט) נחשב במסורת היהודית ואף במסורות נוספות למופת של מסירות נפש ושל אמונה בא-לוקים.

עקדת יצחק הוא סיפור הניסיון שהועמד בו אברהם אבינו, אשר נדרש על ידי הא-ל להקריב לו לקורבן את בנו יחידו אשר אהב, שבא לעולם לאחר ששרה אימו הייתה עקרה.

לא-לוקים היו ככל הנראה שלוש סיבות לדרוש ביצוע מעשה בלתי מוסרי שכזה:

• לבחון את האמונה של אברהם בא-לוקיו, ולהראות את גדלותו של אברהם לעומת שאר בני האדם.
• להבהיר את מקום קדושתו של הר המוריה, הוא הר הבית בימינו.
• לדחות כל סוג של קורבן אדם אצל עם ישראל, משום שמנהג זה היה רווח אצל עמים אחרים.

אף שאלוקים מבטיח לו "כי ביצחק יקרא לו זרע" ובציווי זה סותר את הבטחתו, אברהם כמעט שמציית לא-ל ובטרם ימית את יצחק, הגיע מלאך ומנע ממנו את המעשה ובמקומו הראה לו איל שנאחז בסבך בקרניו להעלותו במקום בנו.

סיפור דומה קיים במיתולוגיה היוונית על אודות אגממנון שעמד להקריב את בתו איפיגניה, אך האלה ארטמיס החליפה אותה באילה, כפי שהחליף אלוהי ישראל את יצחק באייל (כבש).

על פי חז"ל, הפסוק בספר ירמיה (פרק ז' ל"א) ששולל את קורבן המולך, "וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם, לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ, אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי, וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי, מתייחס אל עקדת יצחק, וטוען שהציווי לאברהם היה מהפה ולחוץ ולא עלה כלל על ליבו של האל. רש"י ממשיך קו זה ואומר שבציווי של העקדה לא נאמר לשחוט את יצחק אלא להעלות אותו לעולה, ולאחר שאברהם מעלה אותו על המזבח הוא מקבל הוראה להוריד אותו משם.

סוגיית גילו של יצחק בעת המאורע היא נושא השנוי במחלוקת. על פי חז"ל וחלק מהמפרשים גילו של יצחק היה שלושים ושבע, יש דעות שסוברים שהיה בן חמש, ואילו האבן עזרא קובע שהיה בן שלוש עשרה ודוחה את אלו שסוברים שהיה בן חמש, בזה שבן חמש איננו יכול לשאת עליו את עצי העולה כפי שמתואר בסיפור. לתפיסת אלו שסוברים שהיה מבוגר, הניסיון בעקדה היה לא רק של אברהם אלא גם של יצחק.

סיפור זה עורר בעייתיות גדולה, וגרם להתפלמסות פרשנית ופילוסופית במשך אלפי שנים. מפני שהדינמיקה שבו מבלבלת, להביא את המאמין למקום של הקרבה אסורה ולדחות אותו במה שנראה כהתעללות, עוד נראה שהמסר הינו דיכוטומי, מפני שמסירותו של אברהם כה נוגעת לליבו של אלוהים, שהוא מבטיח לו בעקבות נכונותו להקריב את בנו, הבטחות שונות, כריבוי בנים מוצלחים שהעולם התברך בהם. דבר שמוציא את המעיין בפרשה זו מעט מבולבל, האם הרצון להקריב את הבן הוא טוב או רע, כפי שגם נראה שהעובדה שמישע מלך מואב, מקריב את בנו הבכור מעל החומה, דוקא גורם לכך שהוא נושע. (ספר מלכים ב', פרק ג' כ"ז) "וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר, אֲשֶׁר יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו, וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל הַחֹמָה, וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל עַל יִשְׂרָאֵל, וַיִּסְעוּ מֵעָלָיו וַיָּשֻׁבוּ לָאָרֶץ:"

סרן קירקגור מעריצו של אברהם, כאשר מנסה לנתח ולהבין את עמידתו בניסיון העקידה, הוא מכנהו בתואר אביר האמונה, משום שהוא מאבחן בו את המסוגלות להאמין מכח האבסורד בבלתי אפשרי ומסוגל ולחיות בתפיסות מנוגדות, מבלי להגיע אל מקום של ספקנות כל שהיא. הוא רואה אותו כרקדן, שיש בכוחו לדלג אל-על לעבר האינסוף בתנועה של ויתור אינסופי על כל שיש לו, גם אם בסופו של דבר הוא נופל למטה וחוזר אל הסופי, הוא חי בתוך הסופי באויר הפסגות. על פי קירקגור אברהם היה יכול לבחור בהתאבדות על ההר במקום הקרבת בנו, אבל אז היה הופך לדמות נערצת, ולא להיות הכוכב המנחה אנשים ביאושם. (חיל ורעדה, פרקים: "נאום הלל לאברהם" ו"לעצם הבעיתיות")