משתמשת:AllaRo/הצבא היהודי
"הצבא היהודי" (בצרפתית "Armée Juive", בקיצור AJ[1]) הוא ארגון יהודי ציוני צבאי בצרפת בתקופת מלחמת העולם השנייה, הארגון החשוב ביותר של ההתנגדות היהודית בצרפת[2][3]. הציל ממוות עשרות אלפי יהודים[4], ביניהם אלפי ילדים[5]. ה"צבא היהודי" הקים יחידות לחימה להתנגדות לנאצים ועוזריהם בצרפת, וכן ללחימה נגד גרמניה לצד בעלות הברית. כמו כן פעל לשליחתם לארץ ישראל של יחידות לוחמות אשר הצטרפו לארגונים הצבאיים החשאיים[3]. פעל בכמה ערים צרפתיות, כאשר הסניף המרכזי היה בטולוז. ה"צבא היהודי" ניהל 2000 פעולות לחימה, כולל 750 פעולות חבלה של רכבות, 32 פיצוצים בבתי חרושת לתחמושת[6]. בתום מלחמת העולם השנייה, השתתף בהעפלה של יהודים לארץ ישראל (עלייה ב').
"הצבא היהודי" הווה ארגון עצמאי שאינו כפוף לשום הנהגה של קבוצת המחתרת הצרפתית או ההנהגה הציונית, לעומת זאת, שיתף פעולה עם ארגונים יהודיים שונים, עם הכוחות האנטי-נאציים בצרפת ובמדינות אחרות וכן עם התנועות הציוניות[7][8].
תבוסה וכיבוש של צרפת על ידי גרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-10 במאי 1940 במהלך המלחמת העולם השנייה חיילים גרמנים פתחו בהתקפה מהירה על צרפת הביסו את בעלות הברית. ב-22 ביוני חתמה צרפת על שביתת-נשק, שכן באותה תקופה תפסו הגרמנים את מרבית שטחה. ביולי 1940 התכנסה האספה הלאומית בוישי, שהחליטה להעביר את השלטון הדיקטטורי למרשל אנרי פיליפ פטן. ממשלת פטן המשיכה להישאר בוישי, ואילו חלקה הצפוני של צרפת, כולל פאריס, היה בשליטת הכוחות הגרמניים. ב-11 בנובמבר 1942 חיילים גרמנים ואיטלקים כבשו את צרפת כולה[9].
רדיפת יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני המלחמה נמצאו בצרפת כ-240,000 יהודים - אזרחי המדינה. עם פליטים מגרמניה ומארצות הכבושות מספר היהודים ערב הכיבוש היה כ-350,000[10]. ב-27 בספטמבר 1940 בצרפת הכבושה פירסמו השלטונות הגרמניים צו על רישום האוכלוסייה היהודית. בסך הכל נרשמו 287,962 אנשים, מתוכם 60% היו בשטח הכבוש ו-40% תחת סמכותו של משטר שיתוף הפעולה של פטן[9].
ב-3 באוקטובר 1940 משטר וישי פרסם את "צו היהודים" (בצרפתית "Statut de juifs"), שהגביל את תנועתם, גישתם למקומות ציבוריים ופעילויות מקצועיות. כמה פקודות שהוציאו השלטונות הגרמניים בשנים 1940—1941 אף סיבכו את המצב בצורה חמורה יותר[9][11] . שלטונות וישי רדפו אחרי יהודים זרים, אך התנגדו לגירושם של אזרחים צרפתים[א][12][13]. בזיהוי היהודים והסגרתם לנאצים עסקו בהתנדבות ובאופן פעיל צרפתים רבים[ב][14].
ב-23 במרץ 1941 הוקם הקומיסריאט הכללי לענייני יהודים, בניהולו של קסאבייה ולה[15], העוסק בהעברת רכוש יהודי בשטח הכבוש בידי הנאצים. מיום 6 במאי 1942 היה לואי דרקייה דה פלפואה בראשות הקומיסריאט, והוא החל באותה פעילות באזור החופשי[9]. באזור הצפוני הגרמנים הוציאו צו המחייב את כל היהודים לענוד את הטלאי הצהוב[16]. בסוף 1942, לאחר הכיבוש הגרמני של כל השטח של צרפת, לגברים היה מסוכן במיוחד להיות מחוץ לבית, כי גסטפו הכריח אותם להתפשת ברחוב על סמך הלשנת משתפי פעולה שחיפשו אחר אנשים עם מה שנקרא "מראה יהודי". במקרה של ברית מילה קציני גסטפו עצרו גברים[17].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ענת גואטה, הצבא היהודי בצרפת: קורותיה של מחתרת ציונית לוחמת, תל אביב: משרד הביטחון, 2001
- ירמיהו הלפרן, אריאדנה סקריאבינה (הגיורת) בסדרת "הנשכחים", כרך 5 "גם לרוח מחסום…", בעריכת א. קוצר, "מקדה", 1959, דפוס ישראל בע"מ, תל אביב, תשי"ט
- יהודה בן-דוד, ביד חזקה. אברהם פולונסקי והמחתרת היהודית בצרפת במלחמת העולם השנייה, משרד הביטחון, 2002, מסת"ב 965051189X
- יהודה בן-דוד, ה"הגנה" באירופה, תג, 1995, מסת"ב 9654870142
- דוד שליט, המגלב של אריאדנה, הארץ, 29.09.1995, עמודים 37—42
- שמואל רנה קפל (צר'), מאבק יהודי בצרפת הכבושה, הוצאה לאור יד ושם, ירושלים, 1981
- צילה הרשקו, ההולכים בחושך יראו אור : הרזיסטנס היהודי בצרפת, שואה ותקומה: 1949-1940, מודיעין: אפי מלצר בע"מ, 2018
- Anny Latour, The Jewish Resistance in France (1940 – 1944), New York: Holocaust Publications, Inc, 1981
- Renée Poznanski, Jews in France during World War II, Hanover: University Press of New England, 2001
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בנובמבר 1942 תפסה גרמניה את "האזור החופשי" של צרפת, ואיטליה הרחיבה את אזור הכיבוש שלה. באיזור האיטלקי היהודים כמעט ולא נרדפו. בספטמבר 1943 כבשו הגרמנים את האזור הזה והחלו לגרש את היהודים ישירות למחנות ההשמדה מבלי להתחשב בדעת שלטונות וישי. יחידות-ס.ס., כפופות ישירות לברונר, הובאו לכאן.
- ^ ע"פ מידע של לטור ובאתר AJPN
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בן-דוד, 2002, עמ' 89.
- ^ מחקר > ארצות > פרטיזנים ולוחמי מחתרות > צרפת באתר "הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה"
- ^ 1 2 רנה פוזננסקי. תנועות הנוער הציוניות בצרפת והאחדות בעולם היהודי 1944-1940 באתר יד ושם
- ^ גואטה, 2001, עמ' 141.
- ^ גואטה, 2001, עמ' 143.
- ^ Сопротивление антинацистское на сайте Электронная еврейская энциклопедия ОРТ"
- ^ Poznansky, 2001, p. 81
- ^ בן-דוד, 2002, עמ' 83.
- ^ 1 2 3 4 Франция. Вторая мировая война и катастрофа на сайте Электронная еврейская энциклопедия ОРТ
- ^ France באתר מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה
- ^ גואטה, 2001, עמ' 14.
- ^ Я.Я.Этингер. Еврейское сопротивление в годы Холокоста на сайте Международная еврейская газета
- ^ גואטה, 2001, עמ' 22.
- ^ Юрий Пивоваров. Дозреть до правды на сайте Российская газета
- ^ Latour, 1981, p. 277
- ^ Отличительный знак, еврейский באתר יד ושם
- ^ גואטה, 2001, עמ' 90.