משתמשת:Hagar.Ofri.Or/אנג'לה מק'רובי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קובץ:Jackie (magazine).jpg

אנג'לה מק'רובי (Angela McRobbie), בריטית ילידת 1951 [1] , היא תאורטיקנית של התרבות, פמיניסטית ופרשנית. עבודתה משלבת מחקר של התרבות הפופולרית, פרקטיקות עכשוויות של המדיה ופמיניזם. היא פרופסור לתקשורת בגולדסמית קולג', אוניברסיטת לונדון. המחקר האקדמי של מק'רובי משתרע על פני ארבעה עשורים והושפע בתחילה מעבודות של סטיוארט הול וסוציולוגים בריטיים מהמרכז ללימודי תרבות עכשווית (CCCS) באוניברסיטת בירמינגהם ובהמשך, מהמסורות התאורטיות של פמיניזם ומרקסיזם. מק'רובי פירסמה ספרים ומחקרים אקדמים רבים על נשים צעירות ותרבות פופולרית, מגדר ומיניות, תעשיית האופנה הבריטית, תאוריה חברתית ותרבותית, עולם העבודה המשתנה, ופמיניזם ועליית הנאו-ליברליזם. בנוסף, היא שימשה כעורכת במספר ז'ורנלים אקדמים.

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מק'רובי סיימה לימודי תואר ראשון באוניברסיטת גלזגו, סקוטלנד, ותואר שני במרכז ללימודי תרבות עכשווית (CCCS) באוניברסיטת בירמינגהם. התזה שלה על קומיקס בינו [2] פורסמה, הודפסה מחדש ותורגמה למספר שפות.

היא לימדה באוניברסיטת לאובורו בלונדון ובשנת 1986, עברה לגולדסמית קולג' באוניברסיטת לונדון שם הפכה לפרופסור לתקשורת ומנחה של עבודות מחקר בתחומי תאוריה פמיניסטית, מגדר והכלכלה המודרנית של העבודה, מגדר ותרבות פופולרית, תעשיית האופנה הגלובלית, צורות חדשות של עבודה בכלכלה יצירתית וחברות הזנק ויוזמות חברתיות[3].

סקירת מחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1970-1980[עריכת קוד מקור | עריכה]

מק'רובי החלה לעסוק במחקר ב -1974 ב- CCCS באוניברסיטת בירמינגהם בתחומי מגדר, תרבות פופולרית ומיניות. היא ביקשה לחקור את כיצד רומנטיקה וקונפורמיות נשית מתקשרות לתופעה של שבועוני נערות.

מחקרים אלו הובילו לפרסום מאמרים על תרבות של נשיות, רומנטיקה, מוסיקת פופ ונערות צעירות, והמגזין ג'קי (Jackie magazine) לבנות-עשרה. התזה שלה על המגזין ג'קי בחנה את כיצד האידאולוגיות של הפטריארכיה של מעמד הפועלים, המוטבעות בתרבות הפופולרית, מוכוונות לקוראות, וזיהתה את מרכזיותה של רומנטיקה אינדיבידואליסטית.[4] מק'רובי תיארה מאוחר יותר את התזה שלה, שהתמקדה במודל פשטני של ספיגת אידאולוגיה על ידי הקוראים כסוג של "במחשבה שנייה חלשה" ו- "שקיעה במחשבות על פוליטיקה של השמאל הרדיקלי ופוליטיקה פמיניסטית".[5] מק'רובי טוענת כי מרקסיזם והפסיכואנליזה מאפשרות סט רחב יותר של אפשרויות להבנת מיניות, תשוקה והנאה, ובעיקר המאמר של לואי אלתוסר על "אידאולוגיה ומנגנוני מדינה אידאולוגיים: הערות לקראת מחקר" אשר פתח צוהר חדשני לניתוח תרבות ומדיה באמצעות אידאולוגיה ואינטרפלציה [6].[5] מאמרים מוקדמים אלו פורסמו בשנת 1991 בספרה Feminism and Youth Culture. [7] בשנת 1978, פירסמה מק'רובי מאמר משותף עם סיימון פרית (Frith Simon) שעסק באופי הפטריארכלי של מוסיקת רוק. המאמר החלוצי היווה נקודת מוצא למחקרים פמיניסטיים רבים על מוזיקה פופולרית[8].

ניתוח סמיוטי של "ג'קי" (1977)[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ג'קי" הוא כתב-עת שזכה לפופולריות רבה בקרב נערות בריטיות בשנות ה-60' וה-70' של המאה ה-20. עבודתה של אנג'לה מק'רובי במהלך שנות ה-70' על המגזין חקרה כיצד האידאולוגיה הפטריארכלית מוטבעת בתוך התרבות הפופולרית ומכוונת כלפי נערות, קוראות המגזין. בעבודתה היא שילבה תאוריות של סטרוקטורליזם ופמיניזם וזיהתה את המרכזיות של אידיבידואליזם רומנטי: כל נערה לעצמה במירדף אחרי חבר / בן זוג.

בספרו "סוגיות מפתח בתאוריית המדיה" מתאר דן לאפי את מחקרה של מק'רובי[9]. מק'רובי טוענת ש"ג'קי"מבנה אידאולוגיה שמרנית של נשיות לנערות צעירות המבוססת על תפקידיהן העתידיים כרעיות ואימהות. המגזין מגביל את יכולתן של הקוראות לפעול נגד סדר חברתי פטריארכלי, ובמקום זאת מקדם – באופן מובלע ומפורש כאחד – ערכים של עדינות וביתיות באמצעות הצגת דימויים עיקביים של נשים האוהבות את ביתן ורמיזה שהייצוגים האלה מהווים את ההתקדמות ה"טבעית" מילדות לאימהות. מול הספירה הביתית מוצג העולם 'החיצון' כסביבה קלאוסטרופובית וחונקת, שבה הרגשות הדומיננטיים הם פחד, חוסר ביטחון, תחרותיות ואף פאניקה[10]. המגזין מבנה את אידאולוגיית הנשיות הקונפורמיסטית שלו באמצעות ארבעה קודים המשקפים את התמות הדומיננטיות שבו: (1) רומנטיקה הפושה ברוב היבטי כתב העת, ובעיקר בסיפורים הקצרים על מערכות יחסים (הטרוסקסואליות). המסר לקוראות של "ג'קי"הוא, שעליהן ליצור קשרים רומנטיים, ויפה שעה אחת קודם (אבל בלי יחסי מין לפני החתונה) כיוון שהגבר הנכון עדיף על עבודה מתאימה. המסרים המוצמדים לקוד הרומנטי הם: הנערה צריכה להיאבק כדי להשיג לעצמה גבר ולהחזיק בו; היא לעולם אינה יכולה לבטוח באישה אחרת, אלא אם כן היא זקנה ו'דוחה',ואז ממילא היא אינה מופיעה בסיפורים האלה; למרות זאת, רומנטיקה היא כיף, וכך גם להיות נערה. קוד הרומנטיקה מעודד נערות להיות תחרותיות ואינדיווידואליסטיות. (2) אינדיווידואליזם תחרותי הוא תמה דומיננטית גם בקוד השני של החיים האישיים/ביתיים שמזהה מקרובי. הקוד הזה ניכר במיוחד במכתבים למערכת ובעמודי העצות, שבהם עונים עורכים עלומי שם על בעיות שמציגות הקוראות. עורכים משתמשים בקוד החיים האישיים/ביתיים כדי להציג את בעיותיה של קוראת כייחודיות לה, במקום לשכך את חששותיה בהסבר שהבעיות האלה שכיחות אצל נערות ככלל. פתרונות לבעיות הללו מעודדים תמיד את הקוראות להתאים עצמן לנורמה[11]. (3) קוד האופנה והיופי – הנחשבים לכרוכים זה בזה. דגש מושם על מראה יפה לפני אישיות; הופעה חיצונית לפני אינטליגנציה. מדורי האופנה והיופי של "ג'קי"מחזקים את האידאולוגיה הזאת בהצגת דוגמניות בעלות חיצוניות מושכת ויופי קונבנציונלי. הדוגמניות הללו מקרינות מה שמקרובי מכנה "זוהר"שמשתמע ממנו, ש"אם את נראית טוב, את מרגישה טוב",וכן ש"כשאת נראית טוב עד כדי כך, את יכולה לצפות שיתייחסו אליך בתור משהו מיוחד, אפילו יקר ערך...יופי כזה הוא הדרכון של נערות לאושר ולהצלחה"[12]. אולם, מאחר שיופי ואופנה משתנים כל העת, המגזין מאפשר לקוראות להתעדכן כל העת בשאלה מה ללבוש – ומה לא ללבוש. המשמעות הבסיסית הנגזרת מקוד האופנה/יופי היא, שנערות חייבות להישאר מעודכנות, ולא לפגר מאחור כדי שלא תאבדנה את החבר הצמוד – או כדי שיעלה בידן למצוא חבר כזה. (4) קוד מוזיקת הפופ- קוד זה כמעט שאינו קשור למוזיקה עצמה, אלא נוגע בעיקר לכוכבי פופ בנים, מתוקים למראה, ההופכים לפוסטרים בחדרי הנערות. למוזיקה יש פוטנציאל להיות כוח חתרני אצל בני נוער – שחלק מהם עשויים להזדהות עם תת-תרבויות, אולם מקרובי טוענת, שמוזיקת פופ משווקת לנערות באמצעות מוצרי מדיה כמו "ג'קי"כדי לעודד קונפורמיות למיתוס "הגבר האידאלי".פוסטרים של כוכב הפופ העדכני ביותר מבנים "מערכת יחסים לא שוויונית בין המעריצה האוהבת לבין הכוכב המביט בה ממרום הקיר" [13]

1980-1990[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1980 פרסמה מק'רובי מאמר בשם "להתחשבן עם תת-תרבות. ביקורת פמיניסטית" בו מתחה ביקורת על עבודתו המשפיעה של דיק הבדייג (Dick Hebdige) בנושא "תת-תרבות: המשמעות של סגנון" (1979). מק'רובי ביקרה את העדר התייחסות בספר לתת-תרבויות נשיות. לטענתה, כדי להבין את ההבניה של תת-תרבויות של צעירים, יש לקחת בחשבון גם את הספירה הפרטית - ביתית ולא רק את הספירה הציבורית מאחר שנגישותה של הספירה הציבורית לנערות צעירות הייתה מוגבלת (נכון לעת כתיבת הספר) יותר מלנערים.[14]

במחצית שנות ה-80', מק'רובי החלה להתעניין בדיונים על פענוח וניתוח ייצוג של דימויים, סטריאוטיפים ופרסומות עם מיניות עודפת בתקשורת. היא מצאה שינוי מפתיע במגזינים לנערות אשר הציגו סוג שונה של נשיות כתוצאה משילוב רטוריקה פמיניסטית, ואפשר שגם פוליטיקה פמיניסטית, בתוך התרבות הפופולרית של הנוער.[14] מק'רובי מצאה עדויות במגזינים לשילוב תובנות פמיניסטיות בשדה התרבותי הרחב באמצעות הפחתה בחשיבותם של בני זוג לעתיד, ובמקום זה מתן דגש על דאגה עצמית, התנסות וביטחון עצמי. בנוסף, היא בחנה את החשיבות של ריקוד בתרבות של נערות צעירות וניתחה את התפתחות כלכלה לא פורמלית של מוצרי יד-שנייה עליהם פירסמה אוסף מאמרים בעריכתה[15].

1990-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1993 מק'רובי פרסמה מאמר בשם "שיתקו וריקדו: תרבות הצעירים ושינוי צורת הנשיות" [16] בו ניתחה את הפרדוקס של הזדהות נשים צעירות עם הפמיניזם. עבודות נוספות שלה כללו את הספרים "פוסט-פמיניזם והתרבות הפופולרית" (1994) [17] ; "עיצוב האופנה הבריטית (1998) [18] ו-"אומנות, אופנה ומוזיקה פופולרית" (1999) [19] , בהם היא דנה בוויכוחים על הפוסטמודרניזם בתאוריה ובתרבות באמצעות התפתחות של פרקטיקות אומנותיות ותרבותיות בחברה הצרכנית בת זמננו והאסתטיקה של חיי היום-יום בבריטניה.

מק'רובי האמינה שתעשיית המגזינים יכולה להוות אתר מפתח להעברת ידע, בעיקר משום שהתעשייה פנתה אל בוגרות שהושפעו מהפמיניזם.[4] אולם, שינויים תרבותיים במגדר גרמו לה לבסוף לשקול שנית את חלק מטיעוניה הקודמים.

במחצית שנות ה-90' , מק'רובי מתארת התרחשות של תגובה חריפה (backlash) נגד הפמיניזם, המסמנת שינוי מכריע בו כוחות המתנגדים לשוויון מגדרי וניראות של נשים בעמדות של כח, גורמים להאשמת הפמיניזם בעלייה בשיעורי הגירושין, משבר גבריות ופמיניזציה של תוכניות הלימודים בבתי הספר. מק'רובי מתארת זאת כתהליך קשה של "חיסול הפמיניזם", בו נשים שהזדהו עם הפמיניזם החלו לזלזל בו בטענה שנשים פוסטמודרניות אינן זקוקות לו יותר[20].

2000 ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המלניום השלישי יצא לאור הספר "ללא ערבות: לכבודו של סטיוארט הול" [21] אשר ערכה (במשותף). ב-2005 התפרסם ספרה "שימושים בלימודי תרבות" [22] אשר סוקר ומקיים דיאלוג עם עבודתם של שישה תאורטיקנים מרכזיים של מחקר התרבות בינם סטיורט הול, ג'ודית באטלר, פייר בורדייה ועוד.

"בעקבות הפמיניזם: מגדר, תרבות ושינוי חברתי" (2009)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2008 יצא לאור ספרה של מק'רובי "בעקבות הפמיניזם: מין, תרבות ושינוי חברתי" [23] , המשקף את דאגתה באשר למה שהיא תופסת כאופטימיות יתרה בהצהרות על הצלחת הפמיניזם. בספר בוחנת מק'רובי, באמצעות ניתוח פמיניסטי, תופעות חברתיות-תרבותיות מגוונות המוטבעות בחיי נשים בנות זמננו כמו ברידג'ט ג'ונס, צילום אופנה, הז'אנר הטלבזיוני של 'מהפך' (make-over), הפרעות אכילה, הפרעת גוף דיסמורפית ו-'זעם משובש' (illegible rage) [24]. היא טוענת נגד התהליך בו נשים סבורות שאין צורך עוד בפמיניזם, ובוחנת את הרעיון על הניתוק המבוצע באמצעות שיח (פופולרי יותר, לכאורה) על בחירה, העצמה וחופש בתרבות מסחרית והממסדית.[14] אחד הטיעונים המרכזיים שפותחו בספר מביט בנשים צעירות בחברה פוסט-פמיניסטית, ועוסק ב-"חוזה המיניות החדש". כדי להפוך שוות ונראות לעיין, נשים מנצלות את ההזדמנות ללמוד, לרכוש כישורים ולעבוד. אולם כל זה בתמורה לפיקוח על יכולת ההולדה שלהן, לחקירת המיניות שלהן ולהשתתפותן בתרבות הצריכה. שומר הסף של כוח וסמכות הוחלף בתשלובת של יופי ואפנה.[4]

, McRobbie משתמש בשפת הזוהר להתווכח שבנות מיוצרות בקפידה מוסדרות על ידי כלכלה הגלובלית חדשה לאחר interpellated לעמדות נושא לספק להם יכולות בלתי מוגבלות. [12] חגיגות עכשוויות ילדות כאתרי פוטנציאל זוהר, הצלחה פמיניסטית לא, הוא מרכזי טענה זו, והיא עוד האמינה כי אם בקידום חופש מגדרות, החוזה המיני החדש בסופו של דבר מאבטח "אזרחות נשית" מיטיב תרבות צריכה בשוק עבודה קפיטליסטי , [13], ובסופו של דבר תורם מה צ'אנדרה Mohanty חוקר פמיניסטית פוסט-קולוניאלי מכנה מחדש קולוניזציה של תרבות וזהויות. [12]

. In this context, the girl is no longer seen as a disciplinary subject in the Foucauldian sense, but instead emerges as a site of פרסומים

"luminous potential". First termed by Gilles Deleuze, McRobbie uses the language of luminosity to argue that girls are carefully produced and regulated by a new global economy after being interpellated into subject positions that provide them with limitless capacities.[12] Contemporary celebrations of girlhood as sites of luminous potential, not feminist success, is central to this argument, and she further believes that though promoting gender freedom, the new sexual contract ultimately secures a "feminine citizenship" that benefits consumer culture in a capitalist labour market,[13] and ultimately contributes to what postcolonial feminist scholar Chandra Mohanty calls the re-colonization of culture and identities.[12]

Ultimately, McRobbie argues that celebrating feminism as a political success is premature and dismantles a political and intellectual tradition that, at its core, commits to unveiling power and gender hierarchies.

בסופו של דבר, McRobbie טוען כי חוגגי פמיניזם כהצלחה פוליטית הוא מוקדם ויפרק מסורת פוליטית ואינטלקטואלית כי, המונחת ביסודה, מתחייבת היררכיות כוח ומיגדר לוטות.

Congratulations to Dr. McRobbie! This book has been named to the list of books for the 2009 Critics Choice Book Award of the American Educational Studies Association (AESA).

ברכות לד"ר McRobbie! ספר זה כבר שם את רשימת הספרים לפרס ספר Choice 2009 מבקרי האגודה ללימודי חינוך האמריקאי (AESA).

ספרים שכתבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Be Creative: Making a Living in the New Culture Industries. Polity Press, 2015. ISBN 978-0745661957
  • The Aftermath of Feminism: Gender, Culture, and Social Change. London: Sage, 2009. ISBN 978-0761970613
  • The Uses of Cultural Studies. Sage, 2005. ISBN 1412908442
  • Feminism and Youth Culture 2nd Edition. Basingstoke: Palgrave Macmillan,2000. ISBN 978-0333770313
  • In the Culture Society: Art, Fashion and Popular Music. London: Routledge, 1999. ISBN 978-0415137508
  • British Fashion Design: Rag Trade or Image Industry? London: Routledge, 1998. ISBN 978-0415057813
  • Postmodernism and popular culture. Psychology Press, 1994. ISBN 978-0415077125

ספרים שערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • McRobbie, Angela; Gilroy, Paul and Grossberg, Lawrence, eds. 2000. Without Guarantees: In Honour of Stuart Hall. London: Verso. ISBN 978-1859842874
  • McRobbie, Angela, ed. 1997. Back to Reality? Social Experience and Cultural Studies. Manchester: Manchester University Press. ISBN 978-0719044557
  • McRobbie, Angela, ed. 1989. Zoot Suits and Second Hand Dresses. London: HarperCollins Publishers. ISBN 978-0044452379
  • McRobbie, Angela and McCabe, Trisha, eds. 1980. Feminism for Girls. London: Routledge. ISBN 978-1138007994

פרקים בספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Transient Intimacy in Queer Club Spaces. In: Angela McRobbie; Birgit Effinger; Judith Halberstam and Kerstin Drechsel, eds. Kerstin Drechsel. Munich: Hatje Cantz; Bilingual edition,2012. ISBN 978-3775732512 
  • . A Good Job Well Done: Richard Sennett and the Politics of Creative Labour. In: Michael Heinlein; Cordula Kropp; Judith Neumer; Angelika Poferl and Regina Römhild, eds. Futures of Modernity Challenges for Cosmopolitical Thought and Practice. transcript Verlag Bielefeld (Sociology),2012, pp. 155-177. ISBN 978-3-8376-2076-4 
  • Key Concepts for Urban Creative Industry in the UK. In: Ingrid Elam, ed. New Creative Economy. Malmo, Sweden: Swedish Arts Council, 2011, pp. 22-42. ISBN 978-9-197-80011-2 
  • 2011. Making a Living in London’s Small Scale Creative Sector. In: Dominic Power and Allan J Scott, eds. Cultural Industries and the Production of Culture. London and NY: Routledge, pp. 130-144. ISBN 978-04155113152010.  
  • 2009. Industria Cultural. In: J Ribalta, ed. Ideas Recibidas. Spain: MacBa 

מאמרים (רשימה חלקית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Towards a Sociology of Fashion Micro-enterprises: Methods for Creative Economy Research. Sociology,2016. ISSN 0038-0385
  • Stuart Hall, Art and the Politics of Black Cultural Production. South Atlantic Quarterly 2016. ISSN 0038-2876 
  • Notes on the Perfect: Competitive Femininity in Neoliberal Times. Australian Feminist Studies, 30(83), 2015, pp. 3-20. ISSN 0816-4649 
  • Feminism, the Family and the New 'Mediated' Maternalism. New Formations, 80, 2013, pp. 119-137. ISSN 0950-2378 
  • Feminism and the New 'Mediated' Maternalism: Human Capital at Home. Feministische Studien, 31(1),2013, pp. 136-143. ISSN 0723-5186 
  • Unveiling France's Border Strategies. Feminist Media Studies, 11(1), 2011, pp. 101-106. ISSN 1468-0777 
  • (with Thornton, Sarah) Re-Conceptualising Moral Panic in Multi-mediated Social Worlds. British Journal of Sociology, 46(4), 1995, pp. 559-574 

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ McRobbie, Angela - LC Linked Data Service | Library of Congress, id.loc.gov
  2. ^ מי מכיר את חבורת בינו?
  3. ^ Professor Angela McRobbie
  4. ^ 1 2 3 MICHELLE MEAGHER, On the Loss of Feminism (עמ' 65-66), Reviews in Cultural Theory, ‏June 29, 2011
  5. ^ 1 2 McRobbie, Angela (2013). "Angela McRobbie interviews herself: How did it happen, how did I get there?". Cultural Studies, special issue: Contributions to a history of CCCS. Taylor and Francis. 27 (5): 828–832
  6. ^ אינטרפלציה היא האופן שבו מכוננת האידאולוגיה את האינדיווידואל כסובייקט
  7. ^ Feminism and Youth Culture 2nd Edition. Basingstoke: Palgrave Macmillan,2000. ISBN 978-0333770313
  8. ^ FRITH, Simon; MCROBBIE, Angela. Rock and Sexuality. Screen education, 1978.
  9. ^ לאפי, דן., מקרובי: האידיאולוגיה של נשיות בגיל העשרה, סוגיות מפתח בתאוריית המדיה, רעננה: הטוניברסיטה הפתוחה, 2011, עמ' 126-9
  10. ^ McRobbie, Angela. Feminism and youth culture (2nd ed.). , Houndmills, Basingstoke, Hampshire: Macmillan Press, 2000, 70
  11. ^ McRobbie, Angela. Feminism and youth culture (2nd ed.). , Houndmills, Basingstoke, Hampshire: Macmillan Press, 2000, 94
  12. ^ McRobbie, Angela. Feminism and youth culture (2nd ed.). , Houndmills, Basingstoke, Hampshire: Macmillan Press, 2000, 103-4
  13. ^ McRobbie, Angela. Feminism and youth culture (2nd ed.). , Houndmills, Basingstoke, Hampshire: Macmillan Press, 2000, 110
  14. ^ 1 2 3 Polledo, E.J. González; Belbel, Maria José; Reitsamer, Rosa (2009). "Keeping the door open: interview with Angela McRobbie". Dig me out: Discourses of Popular Music, Gender and Ethnicity. Spain / Austria [1]
  15. ^ McRobbie, Angela. "Zoot suits and second-hand dresses." Londres, Mcmillan(1989).
  16. ^ McRobbie, Angela. "Shut up and dance: Youth culture and changing modes of femininity." Cultural studies 7.3,1993: 406-426.
  17. ^ McRobbie, Angela. Postmodernism and popular culture. Psychology Press, 1994.
  18. ^ McRobbie, Angela. British Fashion Design: Rag Trade Or Image Industry?. Psychology Press, 1998.
  19. ^ McRobbie, Angela. In the Culture Society: Art, Fashion, and Popular Music. Psychology Press, 1999.
  20. ^ Edmonds, David; Warburton, Nigel (3 June 2013). "Angela McRobbie on the illusion of equality for women".Social Science Bites. Sage. . [2]
  21. ^ McRobbie, Angela; Gilroy, Paul and Grossberg, Lawrence, eds. 2000. Without Guarantees: In Honour of Stuart Hall. London: Verso.
  22. ^ McRobbie, Angela. "The Uses of Cultural Studies.Sage, 2005
  23. ^ McRobbie, Angela.The Aftermath of Feminism: Gender, Culture, and Social Change. London: Sage, 2009.
  24. ^ ILLEGIBLE RAGE: YOUNG WOMEN’S POST-FEMINIST DISORDERS [1] n
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמשת:Hagar.Ofri.Or/אנג%27לה_מק%27רובי&oldid=37789720"